דיזיין-הוטל, ארט-הוטל, בוטיק-הוטל, היפ-הוטל - יו ניים איט. בשנים האחרונות תופסים מלונות טרנדיים וייחודיים את משבצת היוקרה על חשבון הרשתות המסורתיות, עם השטיחים הכבדים, המסדרונות הארוכים והחדרים האחידים. הם פונים לקהל הולך ומתרחב של אנשים אמידים, מתוחכמים וגלובליסטים - אנשים שמעריכים עיצוב וייחוד.
ראשונים היו design hotels - רשת שיווק ומיתוג מלונות, ששמה הפך למושג גנרי בשוק המלונאות. כיום כל מלון שחתום עליו מעצב-על או שיש בו תפיסה עיצובית חדשנית וייחודית נקרא "דיזיין הוטל" גם אם אינו "חבר" ברשת העולמית.
ישנם גם מלונות אמנות (Art hotel), כמו ברשת האיטלקית הנושאת שם זה וכן במלונות עצמאיים קטנים כמו "אטלייה סול מר" בסיציליה או גדולים יותר, כמו מלון reflections בבנגקוק. במלונות הללו מופקדים אמנים שונים על עיצוב החדרים, הבלתי זהים, ועצם הכניסה לחדר היא חוויה של גילוי והפתעה.
בוטיק-הוטל הוא שם כולל לכל מה שקטן, ייחודי ועצמאי. אך גם כאן יש מצטיינים במיוחד - אלה הם ללא ספק מלונות ה-"3rooms", שהקימה גורו העיצוב קרלה סוצאני, ראשית במילאנו ולאחר מכן בפריז, בשיתוף עם אזאדין אלאייה.
גם ענף המלונאות הישראלית עולה כיתה ומשקיע בגיוון ובאינדיבידואליות. אם עד לאחרונה יכולנו רק לחלום על מלונות בוטיק, מלונות עסקים ומלונות מעצבים - כאלה שרווחו בעשור האחרון במחוזות רחוקים ונחשקים - הרי שבימים אלה ממש נפתחו בארץ בתי מלון ששמים דגש על ייחודיות, אסתטיקה, אמנות ועיצוב, כמו גם על המפרט הקולינרי ואפילו על תפריט הכריות שעליהן תניחו את ראשכם הענוג. להלן סקירה עיצובית-קולינארית של שניים מהם שנפתחו לאחרונה בת"א.
סיטי סנטר, קראון פלאזה - ניקיון וטאץ' אישי
ככה זה במלון העסקים "סיטי סנטר" של רשת קראון פלזה, שנפתח לאחרונה במגדל המרובע של מרכז עזריאלי בת"א. החדרים מרווחים מהמקובל בחדרי מלון סטנדרטיים, המיטות מתכווננות והחלון השקוף בין חדר האמבטיה לאזור השינה (ניתן לסגירה ברפפות חשמליות) הוא רק הקדמה לנוף המגדלים והעיר הנשקפים מהחלונות החיצוניים. בעיצוב החדר שולט גוון אפור עמוק על רקע גווני ירוק-ליים וכתום, והוא משדר אווירה עכשווית מאוד, ניקיון צורני, אך גם נגיעה אישית נעימה.
על העיצוב הופקד משרדו של האדריכל בוקי צוקר, שיחד עם שמוליק שי, המשנה למנכ"ל מלונות ישראל (נציגי קראון פלזה), סיירו במלונות מיוחדים בעולם (כמו Now במילאנו, קוסט בפריז ו-W בניו-יורק) וליקטו מאפיינים שיתאימו לפרופיל של מלון עסקים אורבאני עכשווי. בין היתר החליטו קברניטי המלון להקצות חדרים "לנשות עסקים". אלה ממוקמים קרוב יותר למעליות (לטובת הטופפות על עקבים) ומשופעים בתפריט מוצרי טואלטיקה רחב יותר, שמוגשים לאורחים במעטפת גראפית יפה, ששואבת את השראתה מהמגדלים.
רשת קראון פלזה העולמית חרגה כאן מהפרוטוקול ואפשרה לשי ולאנשיו להעניק למקום נגיעות עיצוב "בוטיקיות". בדיעבד משמש המלון כדוגמה ל"דור העתיד" בעיצוב הרשתי, לצד עמיתיו בדובאי ובשנחאי.
פינות הישיבה בלובי היו יכולות לשמש כסלון קטן וחביב, ומיצגי הווידיאו-ארט על הקירות מעניקים למקום אווירה מעט שונה מהצפוי במלון גדול, אך עד כאן הכול עוד נראה כרגיל. אופיו האמיתי של המקום מתחיל להתגלות בביקור בטרקלין העסקים, ומתעצם עוד יותר בכניסה לבר-מסעדה שבקומה ה-11. כאן מקבלות את פנינו פינות ישיבה מגוונות, כולן בעיצוב איטלקי מובחר, עם ברים מוגבהים, שז לונג וספות השתרעות.
במלון - 273 חדרים וסוויטות ומחיר חדר ללילה מתחיל ב-450 דולר. טרקלין העסקים הפעיל 24 שעות (בתוספת תשלום על מחיר החדר) מעוצב באותם הגוונים, אך נראה כבית קפה קליל וכמקום מפגש נעים. בתוך הטרקלין חדר ישיבות מרווח, העומד לרשות האורחים, בתיאום כמובן. האווירה הדינאמית מועצמת באמצעות עיצוב החלל ובחירת הריהוט לטרקלין, בשטיחי המסדרונות, ואפילו בהחלטה לשבץ וידאו-ארט על מסכים בחללים הציבוריים, במסעדה, בלובי ובאזור ההמתנה למעליות. בין השירותים המוספים שמציע המלון לאורחיו יש מעבר ישיר למרכז הכושר והספא של "הולמס פלייס" (בקומה העשירית).
דברים טובים באריזות קטנות
ממרומי הקומה-11, שם שוכנת המסעדה של המלון, ת"א הכי דומה לניו-יורק, רק בתוספת קו המים התכול שבאופק. מדובר באשליה הישראלית האולטימטיבית ובסיפוק היצר הכי קוסמופוליטי שיש לנו כישראלים - להרגיש ולחיות כמו תושבי התפוח הגדול. מנכ"ל המלון, שי אסיה והשף היצירתי והנמרץ שלו - איתן מזרחי עומדים נרגשים ומתמוגגים נוכח יצירת כפיהם, הן העיצובית והן הקולינרית, אותה הם מגדירים כ"חוויה קוסמופוליטית". במסגרת גיבוש הקונספט הקולינרי למלון, היה ברור לשניים שהם רוצים להעניק לאורחי המלון חוויה אחרת, השונה בהווייתה מכלל הרשת. חוויה שמחד תשדר תחושת מכובדות בינלאומית-עסקית ומאידך תעניק לאורח תחושת אינטימיות ונינוחות המאפיינת מלונות בוטיק.
התפיסה הקולינרית של המלון מושפעת בראש ובראשונה מהעיצוב של המסעדה: "רצינו משהו ללא גבולות ומחיצות ואף אסרתי על עובדי המלון לכנות את המסעדה חדר אוכל", מסביר אסיה. הקומה משלבת מספר חללי הסעדה - בר אלכוהולי שבו ניתן ללגום דרינק של "אחרי העסקה" בשילוב מבחר סשימי וסושי טריים, כורסאות וספות נוחות שעליהן ניתן להתפרקד ולנשנש משהו קטן מהבר או שולחנות וכסאות בהירים ויפים, שסביבן ניתן לאכול את ארוחת הבוקר השופעת או את מטעמי "הסטייק האוס". "בכל מקום ובכל מצב, אומר אסיה, יכול אורח לאכול מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה".
את ארוחת הבוקר הישראלית המפורסמת שידרג השף מזרחי בכך שיצר תפיסה של שפע אנין המוגש במנות קטנות ובכלים מעוצבים.
השקשוקות והחביתיות מוגשות במחבתות אישיות, המוזלי כבר מורכב בגביעי זכוכית יפים והיוגורטים, החלב וכדורי הלבנה באריזות אישיות וממותגות של המלון.
"החלטנו לשנות את הקונספט של מגשי הענק והקערות העצומות המוגשות בבתי מלון רגילים למשהו שהוא הרבה יותר אסתטי ובוטיקי בתפיסה", מסביר מזרחי. לצד הביצים וסלטים הרגילים מוגשות גם גבינות ממחלבות בוטיק, סלמון שנכבש במרינדה עדינה, ומיני בייגל'ס כמו גם בליני קטנים ומגולגלים שלצידם צלפים ושאר תוספות בהגשה אישית.
מלון מונטיפיורי -
מאות ספרים בכל חדר
כשמדברים על בוטיק, בחוד החנית של הטרנד ניצב "הוטל מונטיפיורי", הבייבי התל-אביבי החדש של רותי ומתי ברודו, בעלי הברסרי והקופי בר, ומיזמים כמו סיטי-גייד וארט-אייג'נסי. השניים ואנשיהם מוכיחים הבנה עמוקה בקריאת מגמות בתרבות הפנאי בעולם, ויודעים להגשים הלכה למעשה פרויקטים עסקיים מדויקים להפליא. המלון הוקם במקום שבו פעלו בעבר בית "זמן לאמנות" ומסעדת "ארטישוק". את הבניין ההיסטורי, שנבנה בסגנון האקלקטי של ראשית המאה ה-20, שיפץ בכישרון אדריכל השימור גדי הלפרין (סטודיו גד), ואילו קווי המתאר של פנים המבנה הותאמו לרוח התקופה, עם מסגרות תקרה בגימורים מודגשים וכרכובים בסגנון המודרניזם.
אולם יפי הקירות מחוויר לנוכח הבחירה בפריטים שמאכלסים את המקום - החל מעבודות האמנות (צילום, ישראלי) במסדרונות; עבור בפינות הישיבה במסעדה, המאובזרת בשילוב נאה בין ריהוט רומנטי ונוסטלגי לעכשווי, ובעיקר נוח; וכלה בחדרים פנימה. עיצוב המסעדה נאמן לסגנון הקולינרי הנבחר: בהשראת הקולוניאליזם הצרפתי בווייטנאם. זהו טרנד בפני עצמו, שניתן לראות את סממניו גם במסעדת "מועדון הקצינים" של רשת ג'ירף.
סגנון עיצובי ותפיסתי המנכס לעצמו ערכים גבריים ודקדנטיים - שמשדר שובע ונהנתנות, ומידה של התנשאות. זאת, בשילוב עם הטרנד של השאלת המוטיבים ועירוב בין סגנון קלאסי-מערבי לאסיאתי, שמרכך את האווירה.
12 חדרים בלבד יש במלון, שנפתח לפני חודש בדיוק, ועיצובם משדר אנינות ואדנות. קשה שלא לכנות את האווירה "גברית", לנוכח הבחירה בגווני שחור ועץ כהה לרהיטים ולרצפה, עם נגיעות של לבן בוהק במצעים ובפריטי הטקסטיל הנאים - כמו השריג הדק בדוגמת צמות מצמר כותנה, המונח לרוחב המיטה, בסגנון ביתי, או חלוקי הפיקה-מגבת הנעימים, שממתינים בארון.
שום דבר כאן אינו "סטנדרטי" וצפוי, כמו במלון. הארון עצמו הוא רהיט בסגנון אסיאתי. לצידו מראה ענקית במסגרת עץ כבדה שעונה על הקיר. המיני בר ב"מונטיפיורי" מציע שוקולדים של גודייבה ושמפניה, וסט למזיגת וויסקי ניצב על שולחן הסבה קטן, לצד הספרייה שתופסת קיר שלם.
כ-400(!) ספרים יש בכל חדר, והם מסודרים באופן מזמין ומפתה - ספרי עיצוב ואמנות, אלבומי אדריכלות, אופנה וקולנוע, נערות האמצע של פלייבוי וספרי קריאה. רק לשקוע בכורסה ולצלול בספר. ספרייה דומה, אשר בה מושם דגש מיוחד על ספרות קולינרית מרחבי העולם נמצאת ב"סלון" המסעדה. תמורת 350-450 דולר ללילה כדאי לנצור כל רגע בממלכה הקסומה הזאת.
למי שבכל זאת מעוניין לצאת קצת, מציע המלון מגוון עוטף ומפנק של שירותים משלימים, בתשלום כמובן. נהג פרטי, ספא ומסאז', חדר כושר פרטי, סיור לילה במקומות הכי נחשבים בעיר (עם או בלי מלווה צמוד/ה) או בילוי בוקר בחוף פרטי, עם סלסילת פיקניק.
מפגש בין וייטנאמי לצרפתי
"צמד הברודויים", כאמור, משתייכים לזן נדיר של מסעדנים שהטביעו את המושג איכות ומצוינות על כל מזלג ומפית. התפיסה המסעדנית של השניים גורסת הליכה על קונספט קולינרי מוגדר ומובחן כפי שעשו בברסרי ובקופי בר ולא למסעדת שף, התלויה בסגנון אישי ובגחמותיו של שף כזה ואחר. את התפיסה הקולינרית של המסעדה היפה שבמלון מונטיפיורי הם מגדירים, בהמשך לתפיסה העיצובית, כ"צרפתי וייטנאמי אבל לא על אותה צלחת". רותי ברודו מספרת שעוד לפני שנים, עת התגוררו בסן פרנסיסקו, הם נפגשו לראשונה בשילוב של אוכל צרפתי במסעדה וייטנאמית קלאסית. "כבר אז חשבתי שמדובר בשילוב מעניין והתמונה המדליקה של אנשים אוכלים בגטים וביף בורגיניון במסעדה וייטנאמית לא יצאה לי מהראש עוד הרבה לפני שבכלל היינו בעסקי המסעדנות", משחזרת ברודו.
כשחיפשו קונספט חדש למסעדת המלון, נסעה ברודו לוויטנאם יחד עם הצוות הבכיר של הקופי בר והברסרי כדי לנסות ולשחזר את הטעמים, אבל חזרו וחצי תאוותם בידם. "חומרי הגלם שם באיכות ירודה בשל העוני, אבל החלטנו לא לוותר. ידענו שאם ניקח את הפרודוקטים המצטיינים שיש לנו בשילוב היידע, נצליח לייצר אינטרפרטציה לתפריט מוקפד בסגנון שעליו חלמנו". במשך שנה עמלה ברודו וצוותה על הכנת קריספי צ'יקן בסגנון וייטנאמי, על Nams קטנים (ספרינג רולס ויאטנמי) Cha-Gio ועל ייבוש אווזים ותרנגולות.
התוצאה: מספר מנות בהשראת המטבח הוויטנאמי, לצד מנות צרפתיות קלאסיות יותר כמו קונסומה צלול עם רביולי כבד אווז, מנה של טורנדו רוסיני - פילה בקר וכבד אווז, מוסר ים על פסטה טליאטלי, חמאה ושמיר, פסטות והמבורגרים לצד אויסטרים וקוויאר. הקינוחים הם ברובם צרפתיים קלאסיים וכוללים כמה מנות דגל מתוצרת הקופי בר והברסרי כמו עוגת הגבינה המצטיינת והטארט טאטן. *