"ב-11 שנות נשיאותי ליוויתי שופטים רבים שכיהנו כאן באירוע המצמרר של שימוע פסק הדין האחרון שלך. כמלווה מהצד לא נראה הדבר כמפחיד, אולם כשאתה נכנס לטקס לא כמלווה, ההרגשה שונה לגמרי". כך פתח הבוקר (א') נשיא המחוזי בתל-אביב, אורי גורן, את דברי הפרידה בטקס הפרישה המסורתי הנערך לשופטים במחוזי בתל-אביב.
האנגלים, אמר גורן, אומרים כי שופט טוב הוא משפטן שהוא ג'נטלמן ('מענטש'), ואם הוא יודע חוק זה אינו מזיק. "הכוונה היא ששופט צריך לאהוב אדם, להועיל לאזרחים ולחברה, להגביר את שלטון החוק ולמלא את שליחותו ללא חת". לדבריו, השיפוט אינו עבודה או עיסוק אלא כהונה ושליחות.
גורן אמר שלא קשה לכתוב פסקי דין, גם בעניינים מסובכים. "הסוד הראשון של ניהול משפט וכתיבת פסק דין הוא עריכת סדר בתיק. אני קורע את עטיפות הפלסטיק עם הספירלות המעצבנות ומחורר מחדש את הניירת. בתום שמיעת העדויות ולאחר הסיכומים רצוי להתחיל מיד במלאכת הכתיבה". הוא המליץ לקולגות לכתוב את הכותרת והמשפט הראשון - "ואחר-כך העט ממשיך לכתוב, ואתה מצליח בקושי לעקוב אחרי קו המחשבות שלך".
לדברי גורן, "המוח של שופט בנוי כמסננת המאפשרת רק לאינפורמציה הרלוונטית להכרעה בתיק לעבור, ובדרך-כלל מגיע למוחך הפיתרון המשפטי לבעיה שבפניך באופן בלתי מודע וכהברקה המבוססת על הניסיון, הידע וחוש הצדק שלך".
הנשיא הפורש קרא לכנסת למצוא פיתרון של פרוצדורה שונה ומהירה יותר ל"מגה-תיקים", בעיקר תיקי פשע חמור. על המשפטים האזרחיים אמר כי "התיקים מתעבים ומתרחבים, ועל השופט להיות תקיף יותר בניהול המשפט, לקצר עדויות מתארכות, למנוע עדויות לא רלוונטיות, לקצר את מועדי הגשת הסיכומים ולהגביל את היקפם". גורן ציין את השיפור בשמיעת ערעורים אזרחיים ופליליים. "בקרוב יישמעו ערעורים בשנה בה הוגשו".
כן אמר כי מחלקת הפירוקים ופשיטת-הרגל "הרחיבה מימדיה עקב המצב הכלכלי שהורע, והיא זקוקה לרחבת צוות השיפוט לדון בנושאים אלה". הוא בירך את תוכניתה של הנשיאה דורית ביניש להנהיג שמיעת משפטים מידי יום ברציפות, אך אמר כי תנאי להצלחתה הוא שהשופטים יהיו בעלי יומן נקי, בלי גיבנת תיקים ישנים המעיקים על צווארם.
לבסוף חיזק את השופטים המאוימים ואמר כי הוא מאמין שזו תקופה שתחלוף, "ובפעילות תקיפה של רשויות האכיפה נגיע ליום של הגברת הביטחון האישי והקטנה משמעותית של היקף הפשיעה".
באשר לעתידו רמז כי יעסוק בבוררויות וגישורים. "אמצא את דרכי במנגנוני צדק חלופיים לבית המשפט או עיסוק בנושאים ציבוריים אחרים שיעזרו למערכת לחסל סכסוכים גם מחוץ לבית המשפט".
הגורו
ביולי אשתקד, התכנסו באולמו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט אורי גורן, עשרות עובדים, ספקים, סוכנים, ומפיצים של חברת רב-בריח, והמתינו בדריכות לפסק-דינו של הנשיא בבקשה להבראת קבוצת רב-בריח, שנכנסה להקפאת הליכים - עקב חובות של יותר מ-175 מיליון שקל. לאחר שגורן הקריא את פסק-דינו, המאשר את מכירת חטיבת הדלתות של רב-בריח לקבוצת עמלי דונרשטיין, ב-88.5 מיליון שקל, בין השאר, בכפוף להתחייבות להעסיק 70% מהעובדים לפחות שנתיים מהמכירה, פתחו עובדי החברה שגדשו את האולם בתשואות ובמחיאות כפיים.
גורן, שהתרגש כמעט עד דמעות, חש גאווה גדולה. ההסדר שאליו הגיעו הצדדים היה, בין היתר, תולדה של התעקשותו לדאוג גם לעובדי החברה המתגוררים בדרום הארץ וסופגים קסאמים תדירות. במשך חודשיים סירב לאשר הסדר שאינו כולל פתרון ראוי גם לעובדי החברה באשקלון.
כשנכנס ללשכתו הוא לא הסתיר את התרגשותו. "לא נתתי שיפטרו עובדים בתקופת הקסאמים. התניתי את המכירה בהמשך ההעסקה של 250 עובדים. מחיאות הכפיים ריגשו אותי. זו אחת החוויות המרגשות ביותר בקריירה שלי", אמר למקורביו. הרגע הזה באולמו הפך לאחד הרגעים שינצור יותר מכול.
את עורכי-הדין שהופיעו מולו זה לא מפתיע. "הוא אדם חם, אהוד, אנושי שמדבר בגובה העיניים עם כולם", אומר עו"ד אילן בומבך. "הוא הקרין אהבת אדם. הוא לא הכיר רק את מספר התיק אלא גם את הסיפור האנושי שמאחוריו, ולכן פסיקותיו לקחו בחשבון את הפן האנושי של הסיפור, ולא רק את הפן הכלכלי".
האנושיות הזו באה לידי ביטוי בהחלטותיו בתיקים הקשים שעסקו בהמתות חסד, בהם בחר לכבד את רצונו של חולה סופני, שלא לקבל טיפול רפואי מאריך חיים. מצבים משפטיים מורכבים, התמצו באולמו בשאלת כבודו ורצונו של אדם. וכך, ביולי 2004 נעתר גורן לבקשת חולה (71) במצב של "צמח", שלא לקבל טיפול רפואי שנועד להארכת חייו באופן מלאכותי, למרות העדר צוואה כתובה. במאי 2005 נעתר לבקשת חולה סופנית (59), שסבלה שמונה שנים מניוון שרירים סופני (ALS), והייתה מחוברת למכשיר הנשמה - להצהיר על זכותה לבל יוארכו חייה באופן מלאכותי. במקרים אחרים, בהם המצב המשפטי לא אפשר היעתרות לבקשה שלא להאריך חיים, ציין גורן כי ליבו יוצא אל החולה והמשפחה.
מיליונים לארנון
גורן, 70, המכהן יותר מעשור כנשיא בית המשפט המחוזי הגדול בארץ, יצא הבוקר ל"אזרחות" לאחר 28 שנה כסיביל-סרבנט במערכת המשפט. בשעה 11:00, כשהוא מוקף בשופטי בית המשפט המחוזי, בבני משפחתו ובאנשי תקשורת, הקריא את פסק-דינו האחרון לפני פרישתו לגמלאות, בתביעה שהגיש עוה"ד יגאל ארנון נגד שלמה פיוטרקובסקי, בטענה לבעלותו על 1% מתוך 2% של מניות סלקום הרשומים על-שם פיוטרקובסקי, והדיבידנדים שחולקו בגינו בסך כ-60 מיליון שקל.
שלוש שנות דיונים אמוציונאליים בין פיוטרקובסקי וארנון, חברים לשעבר ויריבים בהווה, הסתיימו היום תוך שגורן מעשיר את כיסו התפוח ממילא של ארנון בעוד עשרות מיליוני שקלים. גורן קבע, כי ארנון הוא הבעלים של 1% ממניות סלקום, ששוויין כ-84 מיליון שקל, וכי מניות אלה הוחזקו בנאמנות בידי פיוטרקובסקי. בנוסף, קבע גורן שארנון זכאי לקבל גם את הדיבידנדים בגין המניות.
גורן אמנם פורש אך זאת לא המילה האחרונה שלו. "אני לא הולך לרקוד בלט עכשיו", אמר למקורביו. "יש לי הרבה הצעות ממוסדות בוררות וגישור בינלאומיים וישראליים, וכשאפרוש אשקול אותן ברצינות". כל עוד עבד במערכת המשפט דחה גורן את ההצעות, אך מהיום החיזורים אחרי אחד הנשיאים המשפיעים ביותר של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יכולים להתחיל.
כס השיפוט נתפר למידותיו של גורן - אדם בעל מזג שיפוטי, שופט נעים ונינוח וסיביל-סרבנט בכל רמ"ח אבריו. זה היה ברור לו כבר בתקופת ההתמחות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. באותה תקופה הרגיש שמצא את מקומו האמיתי בעולם המשפט, ואמר לחבריו "אני עוד אחזור לבית המשפט הזה כשופט".
קרע עם גרסטל
למרות שעבד כעורך-דין עצמאי משך שנים, הסימנים שכס השיפוט מתאים לו יותר מעריכת-דין החלו להיות בולטים יותר ויותר עם השנים. גורן נהג להתלונן ש"עורכי-דין הם חרב להשכיר, צריכים לעשות מה שהלקוח מבקש ולא מה שצריך ונכון לעשות, ואני לא מסוגל להיות כזה". אחד מחבריו מספר, שבאחד הימים הגיע לגורן לקוח וביקש לערוך צוואה. גורן שגילה שלאדם יש רק בן אחד, שגם ככה יירש אותו לפי חוק הירושה, אמר לו "אינך צריך לשלם לעורכי-דין בעבור צוואה. בנך יירש אותך גם ככה", ושלח אותו לדרכו. כשסיפר זאת לחבר עורך-דין, אמר לו החבר "לא אומרים דברים כאלה ללקוח. עורך-דין טוב אתה לא תהיה".
גורן הסכים עם הדיאגנוזה. לאורך השנים המשיך לומר ללקוחות את דעתו האובייקטיבית, ולטש עיניים לעבר חלומו האמיתי - השפיטה. תוך שנים ספורות הגשים את החלום, כשמונה לכהן כשופט בבית משפט השלום בכפר-סבא. לאחר כשלוש שנים מונה לשופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב. עם המינוי, קיבל תפקיד ששופטים רבים התחמקו ממנו - ניקוי שולחן. גורן נאלץ לטפל בכל התיקים שאיש במערכת לא רצה, ולהתמודד עם הפיגורים והתיקים שנערמו. לאחר חצי שנה בלבד סיים את המלאכה.
מספר שנים אחר-כך החל גורן לעסוק בתחום "יוקרתי", שרבים בבית המשפט לטשו אליו עיניים - המרצות פתיחה (הליך מזורז לשמיעת תיקים אזרחיים העונים על תנאים מסוימים). הוא שמע 30 תיקים ביום, וזכה להערכה רבה על מהירות הדיונים וההכרעות שנתן, הן מצד עורכי-הדין שהופיעו לפניו והן מצד המערכת, שבה המשיך להתקדם.
"היכולת שלו לרדת במהירות עצומה לנקודה האמיתית של הסכסוך ולפתור את הבעיה בלי להתעסק בשוליים של הסכסוך הפחות מעניינים, הייתה מדהימה. התכונה הכי בולטת שלו זו המהירות באיתור הבעיה, וזה גם מה שחיבב אותו על עורכי-הדין במשך השנים, כשישב בהמרצות פתיחה. הוא התגבר על כמויות אדירות של תיקים", אומר השופט בדימוס דן ארבל, לשעבר מנהל בתי המשפט. "בד בבד התברר שהוא גם בעל יכולות ניהוליות טובות מאוד, ונוצר מצב שאף שלא היה מהשופטים הוותיקים בבית המשפט הוחלט למנותו לנשיא, מיד לאחר שהנשיא מנחם אילן פרש".
כשהוקם בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, בפתח-תקווה, נקלע גורן למאבק שלא צפה אותו. גורן, הקנאי לשופטיו, והאמין שהמחוזי בראשותו זקוק לתקנים של 20 שופטים נוספים לפחות, הרגיש שהדרך שבה הוקם בית המשפט המחוזי בפ"ת, תוך ניסיון לקחת חלק משופטי המחוזי בת"א לכהן בו, הייתה לא ראוי. מקורביו אומרים שהתעצבן כיוון שחש שהדבר נעשה כמחטף, ללא הכנה מוקדמת וללא תיאום איתו. "שיקימו עשרות בתי משפט חדשים, אבל לא על חשבון התקנים שלנו ושלא ינסו לקחת לנו שופטים", אמר למקורביו.
לאחרונה חש שניצח במאבקו הצודק. "זאת לא חוכמה לפצל בית משפט לשניים. את זה לא נתתי שיעשו, והצלחתי. מתוך 52 שופטים שהיו לי לפני פ"ת, יש לי היום 48. מי שהלך לפתח תקווה לא התנגדתי שילך", אמר בשיחות סגורות. למרות "הניצחון", לדברי מקורביו, גורן נותר עם טעם מר בפה, והקרע שנוצר בינו לנשיאה המכהנת במחוזי מרכז, השופטת הילה גרסטל, והשופטים שעזבו איתה, טרם אוחה.
דן בתיקים מיוחדים
מאז שמונה לנשיא בית המשפט נאלץ גורן להפחית בשמיעת הדיונים, כדי לפנות זמן לניהול "בית המשפט החשוב בארץ", כפי שכינה את הערכאה שבראשה עמד. במהלך השנים בחר לדון בתיקים מיוחדים, שמקורביו כינו "הדובדבן שבקצפת". גורן עצמו נהג לומר שבחר את התיקים המורכבים ביותר, ו"ככל שהתיק יותר מסובך, ככה יותר טוב".
אף שדן בלא מעט תיקים פליליים במהלך קריירת השיפוט שלו, נטייתו הטבעית הייתה התחום האזרחי-מסחרי המסובך. בין התיקים שהגיעו אליו בתקופת נשיאותו היו - פרשות רמדיה, טלי פחימה, השופטת אסנת אלון-לאופר, פירוק המשביר, הקפאות ההליכים של ערוץ 10 ושל קבוצת רב-בריח, התיק של מנכ"לית פסגות לשעבר, גבי רביד, וסגנה, דני זילביגר, בנוגע להדחתם מתפקידם ועוד.
עם השנים ביסס גורן את מעמדו כ"גורו" של סדר הדין האזרחי בישראל. ב-1984, כתב את "החוברת" הראשונה שלו "סוגיות בסדר דין אזרחי", וב-2007 היא זכתה לראות מהדורה תשיעית בספר בן יותר מ-800 עמודים. ב-2008 השיק ספר חדש על בתי המשפט המנהליים בתל-אביב, ומכריו אומרים שעוד היד נטויה.
למרות התחום "היבש" משהו שהוא עוסק בו, גורן נוהג לתבל את דבריו בהומור. "בניגוד לתחום היבש והמשעמם שגורן נחשב לאורים ותומים בו, סדר הדין, הוא ידע בזכות חוש ההומור שבו להפיח רוח חיים בדיונים באולם ובהרצאות שלו, שהיו מאוד פרקטיות", אומר בומבך.
הרצאותיו באירועים של לשכת עורכי-הדין ובימי עיון היו מבוקשות ביותר, בין היתר, בגלל ההומור שהיה שזור בהן. בלשכה ידעו שכשהנשיא גורן מגיע להרצות, צריך לשכור אולם גדול יותר מהאולם בלשכה, שבו 200 מושבים. גם אז, האולם הגדול היה גדוש בעורכי-דין שצחקו ונהנו מהרצאתו ומחידודי לשונו.
גם הפן הפרקטי בלט בכל מעשיו. גורן לא אהב שמקשקשים באולם, לא שמגישים לו כתבי טענות ארוכים או כאלה הכרוכים בכריכות חגיגיות ולא שמבזבזים זמן שיפוטי כשהעובדות ברורות. הוא עצמו כתב, בדרך-כלל, "קצר ולעניין", בפסקי-הדין הלא ארוכים שלו ובספריו. פעמים רבות נכנס לאולם והודיע לצדדים שקרא את התיק, הוא בקיא בעובדות, והצעתו היא שיגיעו להסכמה כזו או אחרת. צדדים שהתלבטו הוכנסו ללשכתו ושמעו מה הוא חושב על המקרה, ומה הוא ממליץ להם לעשות. השיטה הזו של הכנסת עורכי-הדין ללשכה, לשיחה פחות מעונבת, עבדה בדרך-כלל. "עורכי-דין רבים קיבלו את הפשרה שהציע, כיוון שידעו שזה בא ממקום של ידיעת החומר וממקצוענות", אומר עו"ד שהופיע בפניו.
לא תמיד זה היה כך. "בתחילת דרכו השיפוטית גורן שם דגש על כבוד השופטים ושמר על ריחוק מעורכי-הדין, אך עם השנים הוא נרגע", מספר עו"ד ותיק. "לפני הרבה שנים המזג השיפוטי שלו היה לא מוצלח, הוא הדגיש את העניין של כבוד השופט, והשתמש בנשק ההוצאות בקלות נגד עורכי-דין. לפני 10 שנים, אם עו"ד דיבר קצת יותר ממה שצריך לדעתו, גורן הנחית עליו הוצאות כבדות. הוא לא הרשה לעורכי-דין להתקרב אליו לדוכן, בלי לבקש רשות. עם השנים זה השתנה, הוא הפך להיות יותר סחבק, רגוע, פחות מדגיש את המעמד שלו".
לדברי בומבך, "מאפיינים את גורן מהירות, יעילות, סדר ופרקטיות, ולכן הוא התאים גם לתפקידו כנשיא בית המשפט הגדול בארץ. לא עניין אותו להגדיל תורה ולהאדירה, ולכתוב פסקי-דין שיאריכו ימים ושיצטטו אותם, הוא חשב איך לפתור את הסכסוך. יפה ששופט זוכר את ייעודו האמיתי - לשים קץ לסכסוך בין הצדדים בדרך המיטבית".
יחסי עבודה נעימים
בסופו של יום, גורן ייזכר כנשיא מצוין, ששילב יכולות ניהול ושיפוט והצליח להניע קדימה את המערכת הסבוכה והעמוסה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. הוא ייזכר גם כנשיא שידע לנהל את ענייני הערכאה שעליה הופקד ביד רמה. "הוא מנהל טוב. הוא ידע להטיל את חיתתו ומוראו על השופטים, אך מנגד לשמור על יחסי עבודה נעימים", אומר מקורב לגורן.
"איש לא יחלוק על כך שהוא ניהל את העניינים ביד רמה", אומר פישר.
"מה שהאיש החזק הזה היה מסוגל לו - ספק אם יהיה מי שיכול לעשות את זה כמוהו. לנהל מערכת כל-כך קשה לניהול, לנווט ולשלוט בשופטים, ולהביא למצב שבו רוב הזמן יש שקט, סטטוס-קוו והידברות נעימה עם בית המשפט העליון ונשיאיו. גורן הצליח לתקשר עם כולם, היה איש של אנשים וגם של עשייה ביד רמה. מי שייכנס בנעליו צריך לדעת שמדובר במידת נעליים בין 47 ל-49. נעל של שחקן כדורסל גדול-ממדים, וזה לא דבר פשוט".
הפיינליסטיות: ברלינר, אלשיך או רובינשטיין
מי שייכנס לנעליו של גורן, כך נראה, תהיה שופטת. ל"גלובס" נודע שבימים האחרונים התגבשה בוועדת האיתור לתפקיד, בראשות שופטת העליון מרים נאור, רשימה מצומצמת של שופטות מועמדות, שבה מככבות דבורה ברלינר, מיכל רובינשטיין וורדה אלשיך. כשגורן נשאל על-ידי הוועדה מי מהן מועדפת עליו, הגיב הנשיא: "לא תצליחו להוציא ממני מי המועמדת שאני תומך בה".
קביעת מחליף לאחד התפקידים הבכירים במערכת המשפטית, נשיא בית המשפט המרכזי שאליו מופנים כ-60% מהתיקים המתנהלים בערכאה זו בארץ, אינה משימה פשוטה.
בחודשים האחרונים פועלת הועדה המייעצת שאמורה להמליץ על מועמד מתאים לתפקיד, כדי לבחור את המועמד הראוי ביותר מבין השופטים שהגישו מועמדות לתפקיד, בהם גם השופטים דרורה פלפל, עודד מודריק, אורי שהם וג'ורג' קרא.
10 דברים על אורי גורן
1. בן 70, נשוי 4 בנות, תושב תל-אביב.
2. בן למשפחה סוציאליסטית, אב מנהל כוח-אדם בסולל-בונה, חבר בהסתדרות ובתנועת העבודה, ואם עקרת בית.
3. בזמן שירותו הצבאי החליט להירשם ללימודי הנדסה בטכניון, וכבר ראה עצמו כמהנדס. מי ששינה את דעתו, היה הפסיכולוג הראשי של צה"ל, שהיה בעל חושים מחודדים והרגיש שהמסלול שבחר החייל הצעיר שגוי. הפסיכולוג בחן את התנהלותו של גורן במהלך המיונים לקצונה, וידע מה הוא צריך ללמוד. "השתגעת?", אמר לגורן כשנרשם לטכניון, "אתה צריך להיות עורך-דין". גורן קיבל את העצה, נרשם ללימודי משפטים, והשאר היסטוריה.
4. עם סיום לימודיו האקדמיים, החל גורן בהתמחות אצל פרופ' זאב צלטנר, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
5. בתום ההתמחות, עבד 17 שנה כעורך-דין עצמאי בתחום המשפט המסחרי-כלכלי.
6. במקביל, טיפס בסולם הדרגות במילואים עד לדרגת אלוף-משנה, עשה קריירה בפרקליטות הצבאית, ומאוחר יותר בערכאות שיפוטיות בצבא. 16 שנה שירת כשופט צבאי בעזה, ואהב את התפקיד.
7. ב-1981, עזב סופית את הפרקטיקה כשמונה לשופט בבית משפט השלום בכפר-סבא. מרגע זה ואילך התקדמותו במערכת היתה מטאורית. על אף שהיה אנונימי למערכת, פילס גורן את דרכו לצמרת במהירות רבה.
8. ב-1984 מונה במינוי זמני לשופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ולאחר כשנתיים קיבל מינוי של שופט בפועל.
9. ב-1996 מונה גורן לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
10. כשהוא מדלג בקלילות מעל שופטים בעלי ותק גבוה בהרבה משלו, כשנתיים בלבד לאחר שמונה לסגן-נשיא, החליף גורן את השופט אילן שעבר לעליון, כנשיא בפועל, וב-2000 קיבל מינוי קבע.