וייטנאם הופכת למעצמת קפה בינלאומית

מינואר ועד מארס 1968 היה הבסיס הצבאי האמריקאי בקה-סאן שבמרכז וייטנאם נתון למצור עקוב מדם, במהלכו נהרגו 205 חיילי מארינס אמריקאים ולפחות 1,602 לוחמי הווייטקונג. ארה"ב נסוגה מקהסאן. עברו 30 שנה והיום מנצלים לוחמי הווייטקונג לשעבר, חייליו של הקצין לי ואן נואי, את השטח שנפל לידיהם. הבסיס, איזור הררי סמוך לגבול עם לאוס, הפך לחווה לגידול קפה, והחיילים לשעבר - לאיכרים.

הפיכתם של איכרים יחפים לקפיטליסטים מגדלי קפה בקה-סאן היא תופעה שחוזרת על עצמה בשנים האחרונות בכל איזור ההרים של וייטנאם, שהופיעה פתאום על מפת הקפה והפכה ליצואנית מספר שלוש בעולם. אשתקד היא עברה את אינדונזיה (קפה ג'אבה וסומאטרה) וייצאה 380 אלף טון. יצוא הקפה מכניס מדי שנה 600 מיליון דולר לכיסיהם של כמה מהאנשים העניים ביותר בעולם.

אחרי המלחמה חנקה הבירוקרטיה בהנוי, את 78 מיליון תושבי וייטנאם. כפי שתיאר זאת נציג מדינה מערבית: "כל מי שמעוניין להשקיע כאן צריך 47 אישורים נפרדים, ולכל אחד מהם דרוש שוחד". ואמנם, כאשר ביקש פורבס לערוך ראיונות עם פקידי ממשלה, הודיע אחד מאנשי סוכנות החדשות הממלכתית של וייטנאם, שהוא צריך כסף לתשלום שוחד על מנת לארגנם.

אין פלא שהתוצר המקומי הגולמי של וייטנאם הוא 26 מיליארד דולר בלבד, כלומר 320 דולר לנפש. סינגפור, שב-1950 היתה ענייה לא פחות מוייטנאם, מייצרת 32,940 דולר לנפש.

מדוע הקפה הוא עתה היוצא מן הכלל שהולך ומתפתח? קולוניאליסטים צרפתים הביאו את פולי הקפה לווייטנאם לפני מאה שנה, אבל המדינה הפכה למעצמה יצרנית רק מ-1991. "באותה שנה הופסק הסיוע מבריה"מ, ולכן ערכנו 'אסיפת עם' ואמרנו לעובדים ולקואופרטיבים החקלאיים שהם יכולים לקבל חוות פרטיות", אומר ד"ר פהאן קואוק סאנג, מנהל המכון למחקר קפה בווייטנאם. לאחר שנוסו מספר אפשרויות כמו אגוזי קשיו וקקאו, שבו הרשויות ובחנו את נושא הקפה. הסוחרים קיבלו פטור מהחובה לקבל היתרי יצוא. התפוקה עלתה בצורה דרמטית.

בעזרת מעט כספים לזרעים שנתנה הממשלה, הצליחה החקלאות הקפיטליסטית הרבה מעבר לחלומותיה הפרועים ביותר של הממשלה. "אני זוכר שחשבתי שזה חלום באספמיה, כאשר פקיד של ממשלת וייטנאם אמר לי ב-1992, שהמדינה מתכננת להכפיל את ייצור הקפה בשנת 2000 ל-200 אלף טון", אומר טקאקי אואנו, סוחר קפה שמנהל את משרדיה של איטוצ'ו, חברת סחר יפאנית, בהו צ'י מין סיטי. וייטנאם תגיע, ככל הנראה, ל-500 אלף עד שנת אלפיים. הבצורת בברזיל ב-1994 וב-1995 האיצה את הייצור בעקבות עליות מחירים מרקיעות שחקים.

במשך עשרים השנים שלאחר המלחמה, ניסו חיילים לשעבר כמו טוראי צ'ו לטרונג לשרוד באמצעות משקים שאיפשרו קיום בדוחק, והוא הרוויח 80 דולר בשנה. עכשיו, הודות לקפה, שוויים נטו של לטרונג וחבריו החיילים הוא כמיליארד דונג - כ-72 אלף דולר, סכום רציני במדינה שבה ב-1,000 דולר אפשר לרכוש בית.

בימים אלה קה-סאן היא עיירה משגשגת. נגויין גוי קואנג, נהג משאית מקומי, מספר שלפני חמש שנים היתה בעיירה מסעדה אחת בלבד, בקתה עם גג קש בצידי דרך עפר, שבה הוגשו איטריות. עתה, לאורך כביש בטון רחב ידיים שחוצה את מרכז העיר, ניצבות וילות ומבחר חנויות. אבל, בשדות הסמוכים עדיין טמונים עדיין מוקשים ישנים, ומדי שנה נהרגים ונפצעים בממוצע תשעה בני אדם.

כאן ובאיזורי ייצור קפה אחרים כמו פרובינציית דדק שבמרכז איזור ההרים, בודקים מגדלי קפה את מחירי הקפה העדכניים בלונדון, באמצעות טלפונים וצלחות לוויין. האקלים של וייטנאם, הקרקע הבתולה ברבים מאיזורי הגידול וכוח העבודה הזול, מאפשרים לחקלאים להגיע ליבול פולי קפה יבשים של עד 3,360 קילו להקטאר, לעומת 670 קילו בברזיל.

מכיוון שברזיל וקולומביה מגבירות את ייצור הקפה שלהן וגם וייטנאם ממשיכה להגדילו, "אנו חוששים מהיצע עודף", אמר דואן טריו נהאן, יו"ר התאחדות הקפה והקקאו של וייטנאם שבבעלות הממשלה. וייטנאם תנצח במלחמת מחירים גלובלית, מוסיף נהאן, מכיוון שכוח העבודה שלה זול. אבל ב-1999 המחירים צפויים להיות יציבים.

במערב לא תמצאו את המוצר הווייטנאמי מוצג לראווה. ראשית, רוב השיחים הם מזן רובוסטרה החזק, שיבולו גבוה אבל אינו ארומטי במיוחד. המעבר לזן הערביקה ששווה יותר אבל יבולו קטן יותר, רק החל. האיכות אינה מהטובות ביותר, משום שהחקלאים הווייטנאמים מייבשים את הפולים שלהם בשדות בוציים. רק עתה החלו לשפר את השיטה ולהשתמש בפלטפורמות בטון.

וייטנאם מייצאת עתה %22 מהקפה שלה לארה"ב. חברות רב-לאומיות כמו נסטלה, קבוצת ניומן, סוקאפינה וקארגיל משווקות קפה וייטנאמי למעל ל-40 מדינות נוספות. וייטנאם עומדת להתחיל לייצא בקרוב כמויות גדולות של קפה באיכות גבוהה. בעזרת סיוע מצרפת, הופך עתה שטח של 100 אלף הקטאר, בעיקר בצפון איזור ההרים, לחוות ערביקה. היבול הראשון בהיקף גדול יהיה בשנת 2001.

הנושא הבא שדורש טיפול דחוף, לאחר שיפור הזנים וציוד הייבוש, הוא המאמצים למנוע אסון סביבתי מאותו סוג שפגע במגדלי התה במחוזות הצפוניים.

קרקעות באיזורים בצפון שהיו פעם פוריות כה דלות עכשיו, שחקלאים נועלים את המחסנים שלהם כדי שמאגרי הדשן המשפחתיים שלהם לא ייגנבו.

סאנג אומר שהוא כה בטוח בעתיד הקפה, שבכוונתו להקים עסק משלו כאשר יפרוש מעבודתו בשנה הבאה. הוא מקנא בחקלאים באיזור באן מק ת'ואוט שבו הוא עובד, שמרוויחים פי עשרה ממשכורתו החודשית בסך 120 דולר כמנהל מרכז מחקר חקלאי ממשלתי.

"מצאתי גבעה שאפשר לגדל בה קפה ערביקה וג'ינסנג", הוא אומר. "אני אקרא לו 'קפה שער אלוהים' ואמצא חברה זרה שתסייע לי בשיווקו". ואז הוא פונה לאחד הכתבים ומבקש קשרים בסטארבקאס