ל"גורו" של ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, קוראים פרופ' אנתוני גידנס, ראש ה"לונדון סקול אוף אקונומיקס". ספרו, "הדרך השלישית" ("THE THIRD WAY"), מציג באופן שיטתי את תפיסת העולם של "השמאל החדש". בלייר אינו היחיד שקיבל ממנו השראה.
ראשי מדינות כראש ממשלת גרמניה, גרהרד שרדר, נשיא ארה"ב, ביל קלינטון, ראש ממשלת צרפת, ליונל ג'וספין, ראש ממשלת איטליה לשעבר, רומנו פרודי, וראש ממשלת הולנד, וים קוק, רואים בספר מצפן חברתי, ומשתמשים בו כמדריך למדיניות כלכלית-חברתית. גם ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, קרא את הספר.
המושג "הדרך השלישית" מזוהה בבריטניה עם בלייר, ועם השמאל החדש. בניגוד למונחים הטעונים "שמאל" ו"ימין", למונח "הדרך השלישית" אין משמעות משל עצמו. ברק, שמגלגל על לשונו ביטויים מלקסיקון "הדרך השלישית", מצטייר כבעל עמדות ימניות בתחום הכלכלי-חברתי. גידנס, הנטוע היטב בשמאל, משתמש במונח כדי לחשוב מחדש על ה"שמאל".
* * * על סף המאה ה-21 נפרדו מדינות המערב מהאתוס הקולקטיבי עליו מבוססת מדינת הרווחה, לטובת תפיסה אינדיבידואליסטית-תחרותית. "הדרך השלישית" משחקת לפי כללי המשחק בשוק הגלובלי: היא מבקשת לשרש הרגלים שטופחו במדינת הרווחה, ולטפח חברת לוקחי סיכון אחראים. לגירסתה, תפקיד הממשלה אינו להבטיח לאנשים ביטחון כלכלי מהעריסה לקבר, אלא לציידם ביכולת לנתב את חייהם גם בעת משבר.
תפיסת העולם הזו מציעה אלטרנטיבה הן לשמאל הקלאסי והן לימין החדש: השמאל התמקד בחלוקה מחדש של הכנסות ובהבטחת ביטחון כלכלי, והימין הציב בחזית את התחרותיות והצמיחה. "הדרך השלישית" מכירה בחשיבותן של תחרותיות וצמיחה כלכלית. היא מטילה על האדם את האחריות לחייו, אך לא מפקירה אותו לגורלו. היכן עובר הגבול בין אחריות הפרט לאחריות הממשלה, ואיזה שיוויון צריכה החברה להציע? לכך מציע גידנס תשובות מעניינות.
גידנס קורע את המסכה מעל המושג שיוויון הזדמנויות (of opportunity Equality ), בעזרתו מנסה חברה לא-שיוויונית להצטייר כמי שמעניקה לפרט הזדמנות שווה לשחות או לטבוע בבריכת הגלים הכלכלית. החברה כוללת סתירה פנימית, משום שהמצליחים מעבירים זכויות-יתר לילדיהם, ושיוויון ההזדמנויות בה יוצר אי-שיוויון עצום.
תופעת Winner-takes-all, המנצח גורף את כל הקופה, גורמת לכך שהבדל שולי בכשרונות, יתבטא בהפרש עצום בתגמול. כמו בחברה מעמדית, גם בחברה לא-שיוויונית יש עליונים ויש תחתונים. אולם, רק בה מוקעים האנשים בתחתית כחסרי יכולת, שהגיעו לשם באשמתם ובצדק. במקום אשליית השיוויון בהזדמנויות, מציע גידנס חלוקה מחדש של אפשרויות, שמשמעותה טיפוח הפוטנציאל האנושי, או בלשונו של בלייר: חינוך, חינוך, חינוך.
הימין החדש מאשים את מדינת הרווחה המערבית בעידוד תרבות תלות. גידנס מקבל את הטענה, ואף מרחיב אותה: כבר לא מדובר בתרבות תלות של קבוצה שולית, אלא בציבור רחב, שנוהג באופן רציונלי ובהיגיון כלכלי, כשהוא מקבל דמי אבטלה במקום לעבוד לפרנסתו. גידנס תולה את האשמה בקיצבאות נדיבות, מצד אחד, ובחינוך עלוב לעניים, מצד שני. הפיתרון שלו אינו צמצום קיצבאות, פיתרון שנכשל במדינות שונות, אלא שיפור החינוך. מדינת ההשקעה החברתית, שתחליף את מדינת הרווחה, תשקיע בהון אנושי במקום לחלק תמיכות.
ב"דרך השלישית" תופסת העבודה מקום מרכזי בקביעת רמת החיים של הפרט, בהערכה העצמית שלו, וביכולתו להשתתף בחיים הציבוריים. בלייר מדגיש בכל הזדמנות: עבודה חלקית בשכר נמוך עדיפה על אבטלה. ממנה אפשר להתקדם לעבודה טובה יותר, בעוד שאבטלה היא סימטה ללא מוצא, שמגדילה תלות, ושוחקת את ההון האנושי.
ברק טרם התפנה לטיפול יסודי בנושא האבטלה, שממשיכה לעלות. אבל, בספטמבר האחרון החליטה ממשלתו להגביל "מובטלים עונתיים" מלחזור ולקבל ביטוח אבטלה מדי שנה. ההחלטה גם קיצרה את תקופת דמי האבטלה למובטלים צעירים. הצד השני של הטיפול באבטלה, השקעה בהון אנושי, טרם זכה להתעניינותו של ברק.
* * * "הדרך השלישית" מוטרדת מתופעה הנלווית לגידול פערים בהכנסות: הסתגרות אליטות בבועה חברתית, והסתלקותן משירותי החינוך והבריאות הממלכתיים, אל שירותים פרטיים משובחים. גידנס מאמין, שניתן לעצור תהליך זה על ידי שיפור השירותים הממלכתיים, ובניית אתוס של אחריות העסקים לקהילה. האם יש תקווה שזה יתממש? גילבריית היה סקפטי, וטען שחברת השפע איבדה עניין בחלשים. גידנס טוען שההיפך הוא הנכון.
קהילת העסקים בארה"ב לוקחת על עצמה מחוייבות חברתית ונרתמת לתרום לחברה. כשם שהשווקים נטלו תפקידים מהממשלה, כך קמים גופים וולונטריים וקבוצות אזרחים, שלוקחים אחריות על נושאים חברתיים, מהזדקנות ועד טיפול בילדים בסיכון. גם בישראל התפתח בשנים האחרונות מיגזר וולונטרי, המקיף עשרות אלפי ארגונים ועמותות, יוזמות מקומיות וארציות, שממלאים את החלל שהממשלה השאירה. כשברק קורא לאנשים לפתוח מקררים ולשלוח אוכל לרעבים, הוא נשמע לא מעודכן.
גידנס מביא מצע רעיוני לעידן שבו הרעיונות הגדולים איבדו את קסמם. רעיונות אלו נולדו בראשית שנות ה-90', כשבשני צידי האוקיינוס האטלנטי שלטה פילוסופיית השוק של רייגן-תאצ'ר ובוש-מייג'ור, והשמאל לא מצא לה תשובה. מאז נחל השמאל ניצחונות פוליטיים בארה"ב, באירופה ובישראל. "הדרך השלישית" התבררה כמצע מנצח. עכשיו תיבחן במבחן הביצוע. גם אצלנו.« מוריה אבנימלך « מדינת השקעה חברתית « יש להטיל על האדם אחריות לחייו, אך לא להפקיר אותו לגורלו. זו תפיסת העולם של פרופ' אנתוני גידנס, שספרו "הדרך השלישית" מככב בקרב ראשי מדינות. מבחן הביצוע של התיאוריה - בדרך אלינו