באו לחפש את הפצצה הבאה

המצב עדיין לא משתווה לבועת ההיי-טק של סוף שנות ה-90, אבל כאשר הגיע סגן הנשיא לפיתוח תאגידי של אינוויז'ן', אנדרו סיגל, להרצות בישראל על שוק ביטחון הפנים האמריקני, הישראלים עשו לו כבוד, והצטופפו על ידו בהפסקת הקפה עם כרטיסי ביקור והצעות שונות ומשונות.

סיגל, איש גדול מימדים, הגיע לישראל כדי לחפש שותפים חדשים ומוצרים חדשים, כדי לקדם את מה שהוא מכנה "קליע הכסף" של תעשיית גילוי חומרי הנפץ. "אנחנו מחפשים את הדור הבא של מערכות גילוי חומרי הנפץ, ומאמינים שגם הוא יהיה בתחום הטומוגרפיה הממוחשבת (CT)", אומר סיגל ל"גלובס". "אנחנו מוציאים בכל שנה כ-40 מיליון דולר על מחקר ופיתוח, מחפשים הרבה במעבדות לאומיות, אבל עדיין לא מצאנו את הדור הבא. בישראל יש כימיה מפותחת, פיסיקה טובה, הנדסה ואינטגרציה, והדבר החשוב ביותר, יש כאן ניסיון עשיר וגדול, למרבה הצער, של הפעלת אמצעי אבטחה".

בעקבות הפיצוץ בפאן-אם

אינוויז'ן החלה את דרכה לפני קרוב ל-15 שנים, ב-1990. שנתיים קודם לכן, ב-21 בדצמבר 1988 התרסק מטוס ג'מבו של חברת פאן-אם, טיסה 103, מעל לעיירה לוקרבי בסקוטלנד, כתוצאה מפיצוץ מטען חומר נפץ פלסטי שהוסתר בתוך קלטת, באחת המזוודות. נשיא ארצות-הברית, ג'ורג' בוש האב, הביא ב-1990 לחקיקת חוק "אבטחת התעופה" והורה לרשות התעופה הפדרלית (FAA) ליזום פיתוח של אמצעי לגילוי חומרי נפץ בתוך כבודת נוסעים (EDS).

"אינוויז'ן הוקמה באותה שנה על-ידי כמה מהנדסים שעבדו קודם לכן בחברת Imatron, שעסקה בפיתוח וייצור מכשירי CT" מספר סיגל. "הם החליטו להשתמש בטכנולוגיה של טומוגרפיה כדי למצוא פצצות, בדיוק כמו שמגלים גידולים סרטניים בגוף האדם. לקח להם ארבע שנים עד שהצליחו לייצר את המוצר הראשון שלהם".

המערכת החדשה, CTX-5000, הייתה הראשונה שאושרה לשימוש על-ידי FAA. המערכת בחנה את תוכן המזוודות באמצעות השוואת צפיפות החומרים שבתוכה עם מאגר מידע ממוחשב של חמרי נפץ שהוזן לתוכה, והאירה בצבע שונה את הדמיית המזוודות החשודות. אבל באופן לא מפתיע, בארצות-הברית ובשאר העולם לא ממש התעניינו במערכת גדולת המימדים והיקרה - היום מחירה נאמד בכמיליון דולר לפריט - שמעכבת את העמסת המזוודות למטוסים.

"הלקוחות הראשונים שלנו היו ה-ISA, מה שאתן מכנים שב"כ, וחברת אל-על. הם הראשונים שהכניסו לשימוש את המערכות החדשות שלנו", מספר סיגל. "בארצות-הברית לקח יותר זמן להבין את חשיבות העניין. למרבה הצער היינו צריכים לעבור את האירועים הנוראיים של ה-11 בספטמבר, כדי שתקום הסוכנות לאבטחת התחבורה וכדי שיוחלט על שיקוף של 100% מן המטען".

בישראל, אגב, לא מופעל שיקוף על כלל המטענים, בשל שיטת הבידוק הביטחוני המבוססת על תחקור בסיסי של הנוסע ו"העדפה" של אזרחים ישראלים יהודים, מתוך הנחה שלא ינסו להחדיר מטען למטוס ושלא קיבלו לידיהם חבילות מאנשים זרים. בישראל, אולי בשל היותה שדה ניסויים, ובעלת דימוי, לא תמיד מוצדק, של גורו בענייני אבטחה, מתקיימת תחרות יצרית וחזקה על מכירת משקפים ומערכות בידוק נוספות. במקרה זה, התחרות ניטשת בין "היפרוטק", נציגת אינויז'ן בישראל, לבין "אלול", נציגת L-3.

בימים בהם ביקר סיגל בישראל, התפרסמה, למרבה צערו, החלטת רשות שדות התעופה להעדיף במכרז מערכות שיקוף של המתחרה החשובה L-3 Communications. רש"ת תרכוש חמישה משקפים עם אופציה ל-15 נוספים, בעסקה שתגיע לבסוף להיקף של 26 מיליון דולר. על-פי היקף העסקה העתידית, כמו גם על-פי רמת ההתראות הגבוהה וההצלחה להחדיר מתאבדים לנמל אשדוד, ניתן להעריך שגם בישראל יחל בידוק קפדני יותר של כבודה.

בכל מקרה, בעולם שלאחר נפילת התאומים, איש אינו שואל עוד למה צריך את המערכת הכבדה. לעומת זאת, מתעוררות שאלות אחרות, דוגמת מחירן הגבוה של מכונות השיקוף. סיגל מדווח כי אינוויז'ן' פיתחה ותתחיל לשווק בתקופה הקרובה מערכת שיקוף חדשה, "אנגוס", שהיא איטית יותר ובמקום מיליון דולר, תעלה "רק" 300-400 אלף דולר. "מדובר במערכת איטית יותר, שמתאימה לשדות קטנים, עם נפחי נוסעים ומטענים קטנים", אומר סיגל.

המניות קופצות

אז מהו אותו "קליע הכסף"? בתעשיית מכשירי השיקוף מחפשים פתרון לכמה אתגרים וקשיים: מהירות הבדיקות, העומדת כיום על כמה מזוודות בשעה, מחייבת את שדות התעופה לרכוש כמה מכשירי שיקוף, ולהציבם בחללים גדולים מאוד. הבדיקות גם מעכבות את העמסת הכבודה. המערכות הזולות יותר עונות אמנם על שאלת המחיר ליחידה, אבל, כאמור, הבידוק האיטי ידרוש יותר מכונות, או ליתר דיוק, את המשך הפיתוח, עד למציאת פתרונות מהירים הרבה יותר.

שנית: התראות השווא. אינוויז'ן, כמו מרבית המתחרות שלה, מדוחת על אמינות גבוהה מאוד של המערכת ועל כמות אפסית של התראות שווא. הכוונה היא לפתח מערכות עם אפס תקלות, כדי לזרז את תהליך בידוק הכבודה.

עד למציאת "קליע הכסף" אפשר לוותר על הקליע ולהסתפק רק בכסף. המגזין "פורבס" דיווח כי ההודעה של ג'נרל אלקטריק על רכישת אינוויז'ן', הקפיצה את מניות האחרונה ב-19.7% (8.1 דולר למניה) למחיר של 49.32 דולר. מניות GE עצמה ירדו באותו זמן בשיעור מתון של 0.6% (18 סנט למניה) לרמה של 30.42 דולר.

2002 הייתה השנה הטובה של אינוויז'ן. בעקבות הקמת הסוכנות לאבטחת התחבורה, עמדו הכנסות החברה על 440 מיליון דולר לעומת 78.3 מיליון דולר. הרווחים צמחו פי 8, מרמה של 52 סנט למניה, לרמה של 4.9 דולר למניה. ב-2003 ירדו ההכנסות נטו ל-57 מיליון דולר, והרווחים ל-3.1 דולר למניה. ההכנסות ממתן שירות עלו מ-15 מיליון דולר ל-51 מיליון דולר. מדובר בייצוב ההכנסות לאחר גל המכירות הגדול ב-2002.

* אז מה, כמו בימי ההיי-טק העליזים, גם העובדים שלכם נעשו פתאום אנשים עשירים?

"תראה, אנחנו חברה שממוקמת מאז הקמתה בסיליקון וואלי (אינוויז'ן פועלת מן העיירה ניוארק שבקליפורניה, פ.פ.). ראינו את חברות התוכנה עולות ונופלות ואנחנו זהירים מאוד. לא נכון לומר שפתאום העובדים שלנו יהיו אנשים עשירים. אם, לעומת זאת, אתה שואל על תקציבים וטכנולוגיה, הרי שכניסת GE לחברה עושה לנו טוב. מדובר בחברה גדולה מאוד, אחת המובילות גם בתחומי הביטחון. אנחנו נהנה מן היכולות הכלכליות של חברה מובילה וגדולה, וגם מן הטכנולוגיה שהיא תשתף איתנו". *