"ידיעות אחרונות מתנגד לפרסום תחקירים על הקשר בין הון ושלטון"

"העיתון 'ידיעות אחרונות' מתנגד לפרסום תחקירים העוסקים בקשר בין הון ושלטון". כך טוען ניר בכר, שפוטר מתפקידו כעורך מוסף" 7 ימים" ב"ידיעות", בכתב התביעה המלא נגד העיתון ועורכו, רפי גינת. כתב התביעה המלא הגיע לידי "גלובס", ומפורסם כאן לראשונה.

דליה לוחצת

בכר, שדורש להחזירו לתפקידו, מגולל בכתב התביעה מסכת ארוכה של לחצים פוליטיים ועיתונאים במסגרת עבודתו. "למרות חשיבותם של התחקירים במוסף "7 ימים" נתקל התובע (להלן: בכר) לא אחת בלחצים ודרישות שלא לעשות כן", נכתב בכתב התביעה. "מאז מינויו של גינת לתפקיד העורך, חזר בכר וננזף על ניסיונותיו לפרסם כתבות שעסקו בקשרי הון ושלטון, ונדרש להצניע אותן ולא למקם אותן על שער המוסף".

בכר טוען, כי כבר בשבוע הראשון לכהונתו של גינת בתפקיד העורך, "זכו" בכר והכתב גידי ויץ בשטף "האשמות קשות וחסרות בסיס", בעקבות פרסום תחקיר על התנהלותה של שרת התקשורת דאז, דליה איציק.

"שבוע מאוחר יותר", נכתב בכתב התביעה, "בעקבות לחצים בלתי פוסקים שהפעילה השרה דאז על המו"ל מוזס ועל גינת עצמו, זימן גינת את בכר לשיחה ונזף בו על פרסום מכתבים למערכת שעסקו בתחקיר. גינת אסר על התובע להמשיך ולפרסם מכתבים ביקורתיים בנושא".

"מספר שבועות לאחר מכן", נטען בכתב התביעה, "נודע לבכר כי המוסף לשבת של ידיעות אחרונות עומד לפרסם ראיון על השרה דאז, אשר הסיבה לפרסומו הינה "פיצוי" על פרסום התחקיר והוא עתיד לקעקע את תוכן התחקיר ולפגוע ביושרתו המקצועית של הכתב. כשבכר התקשר למחות באוזני גינת על הפרסום הצפוי, גינת הודיע לו שזה לא עניינו וטרק לו את הטלפון". בדיעבד, טוען בכר, "נודע לי מעורך המשנה, יואל אסתרון, שהראיון נכפה על עורכי המוסף לשבת בהוראת המו"ל נוני מוזס, שביקש לפצות את השרה".

לפי בכר, "יודגש כי זו לא הפעם הראשונה שהשרה דאז קיבלה "הגנה" ב"ידיעות אחרונות", בהיותה רגולטורית בענף התקשורת הנדרשת להכרעות כלכליות הנוגעות למו"ל ולמקורביו".

"שרון? התעללות בגוויה"

מכאן עובר בכר לאירועים שהובילו לפיטוריו, ומתאר את הסתייגותו של גינת מתחקיר שעסק בהשתלטותם של ראש הממשלה אריאל שרון ובנו עומרי שרון, על תקציבי המועצות הדתיות ו"חלוקת מינויים" לחברי מרכז הליכוד. לפי כתב התביעה, "הביע גינת בפני התובע תרעומת מהפרסום, וטען בפניו שמדובר בהתעללות בגוויה". בכר הופתע מהדברים, אך השתכנע לא להקדיש לתחקיר את שער המוסף.

בהמשך כבר לא נרשמה הסכמה כזו בין בכר לראשי "ידיעות", לאחר שידיעה מקדימה על התחקיר, שהועלה לאתר YNET, הורדה ממנו לאחר כמה שעות בלבד. לפי כתב התביעה, הידיעה הורדה בהוראת נוני מוזס. לפי התביעה, גם במקרה זה ננזף בכר על ידי גינת, בטענה ש"זה לא סיפור" וש"היועץ המשפטי של כלבוטק קרא את הכתבה וחשב שאין בעייה בהתנהלות של שרון".

העורכים ידעו, הסכימו - ושתקו

"פרשיות אלו", נטען בכתב התביעה, "הן רק קצה הקרחון למסכת של רמיזות, נזיפות ולחצים, שבכר עמד בהם במסגרת עבודתו כעורך המוסף לנוכח הניסיונות להטות את פרסומי "7 ימים" בניגוד לכללי האתיקה העיתונאית ומשיקולים פוליטיים ואישיים זרים. דומה שחוסר נכונותו של בכר 'להתיישר' לפי הסכימה הפוליטית של העיתון ובעליו היתה לו לרועץ, והמיטה עליו את גרזן הפיטורים".

לפי בכר, "בכירים רבים ב'ידיעות' מחזיקים בדעותיו בנוגע לאתיקה, אלא שהם בחרו ובוחרים שלא לתת להן ביטוי. ואילו התובע, שנתן לדעות אלו ביטוי פומבי, פוטר".

"חרא של סיפור"

בכר פוטר, בסופו של דבר, בעקבות חילוקי דעות קשים עם גינת בנוגע לתחקיר שעמד להתפרסם על אלי לנדאו, יו"ר דירקטוריון חברת החשמל היוצא. התחקיר עסק בניגוד עניינים בו היה מצוי לכאורה מר לנדאו כיו"ר דירקטוריון חברת החשמל, ובין היתר, בלחצים שהפעיל על חברי דירקטוריון חברת החשמל כדי שיאשרו עסקת גז עם מצרים.

וכך נראית השתלשלות העניינים, לפי בכר: "בבוקר ה-24 ביולי 2005, התקשר גינת לבכר והודיע לו שמר לנדאו מחפש אותו בעקבות הכתבה שעומדת להתפרסם על אודותיו במוסף. בכר, שהיה בדרך ללוויה של עמיתה לעבודה, סיכם עם גינת שידונו על כך עם שובו לעיתון, בשעות אחר הצהריים.

"עם שובו לעיתון, סר בכר לחדרו של גינת, והופתע לשמוע ממנו שהלה התחייב בפני לנדאו שהכתבה נדחית למועד בלתי ידוע, זאת, עוד לפני שגינת קרא אותה.

"בבוקר ה-28 ביולי 2005, פנה בכר למר לנדאו והפציר בו שייפגש עם כותבי התחקיר ויגיב לכתבה. מר לנדאו, שהופתע לשמוע שהעיתון ממשיך לעסוק בענייניו, דרש בכל תוקף שהכתבה תידחה עד לאחר מינויו לתפקיד יו"ר רשות השידור. בעקבות אותה שיחה, התקשר גינת לבכר, סיפר לו שלנדאו מחפש אותו ודרש לראות את הכתבה בהקדם. התובע עדכן את גינת שהכתבה עדיין מצוייה בשלבי עריכה וסיכם איתו שיעביר אליו עותק לא סופי בשעות אחר הצהריים".

"לאחר שיחה זו", נטען בכתב התביעה, "נדמה היה שגינת מתנהל תחת לחציו של לנדאו, שהופתע לגלות מפי בכר שהכתבה לא נדחתה, כפי שכבר סיכם עם גינת. מדי מספר דקות, התקשר גינת באמצעות מזכירתו אל בכר ודרש לראות את הכתבה.

"בשלב הזה נדמה היה כי בלבו של גינת גמלה ההחלטה לפסול את הכתבה, ללא קשר לעובדות המוצגות בה. דקות מספר אחרי שקיבל לידיו את טיוטת הכתבה, הוא התקשר אל בכר, הודיע לו שקרא את הכתבה עד מחציתה, ומדובר ב"חרא של כתבה".

בכר, לדבריו, הפציר בגינת בתגובה לקרוא את הכתבה עד סופה ואז לשוב ולדבר איתו. ואכן, דקות מעטות אחר-כך התקשר שוב גינת, והודיע לבכר כי אינו מאשר את פרסום הכתבה, מאחר שהיא מנסה להציג את לנדאו כ"מושחת בכל מחיר". לדברי בכר, כאשר ביקש לעלות לחדרו של גינת כדי לערער על הפסילה הגורפת, הודיע לו גינת שהוא מסרב לראותו.

"אפילו אם שיקר שלוש פעמים"

מכאן ואילך סירב גינת, לפי התביעה, אפילו לשקול מחדש את החלטתו. לטענת בכר, העורך הראשי של ידיעות אף אמר לו: "לא אכפת לי אם לנדאו שיקר אפילו שלוש פעמים בחקירה, לדעתי זה לא סיפור". לדברי בכר, האשים גינת אותו בכך שבפרסום הכתבה הוא מבקש לסכל את מינויו של לנדאו לתפקיד יו"ר רשות השידור.

לדברי בכר, התחקיר על לנדאו פורסם רק לאחר שפנה ישירות למו"ל מוזס וסיפר על השתלשלות הדברים. "נראה כי כבר בשלב זה", נכתב בכתב התביעה, "החליט גינת כי עליו להיפרע מן בכר, כפי שהעיד בהזדמנויות שונות. מכאן ואילך ניצל גינת כל הזדמנות לבוא חשבון עם בכר עד שסילק אותו מעבודתו".

בכר טוען כי פוטר מסיבות לא ענייניות, וללא שימוע. הוא דורש להחזירו לתפקיד עורך מוסף "7 ימים" או לשלם לו פיצוי של מיליון שקל.