"יתומי ההיי-טק רוצים להיות כמו אבא - דווקא בגלל שהוא לא בבית; אמא? הם לא סופרים אותה"

מחקר חדש, שנערך באוניברסיטת חיפה, מגלה, שילדיהם של עובדי היי-טק הנעדרים הרבה מהבית, מזדהים עם הוריהם וחושבים שגם הם יעבדו בהיי-טק כשיהיו גדולים. ברוב המקרים מדובר, כצפוי, על הזדהות עם דמות האב, הנעדר מהבית, בעוד שהאימהות נמצאות יותר עם הילדים ונוטלות על עצמן את ארגון חיי היום-יום, למרות שגם הן עובדות.

על-פי המחקר, "ילדי ההיי-טק", או "יתומי ההיי-טק", כפי שכינינו אותם לא מזמן בכתבה במגזין "G", סובלים מההיעדרויות הרבות של אביהם מהבית. הם מתגעגעים, אך מתגאים בעבודתו החשובה של אבא ומחשיבים מאוד את ההטבות שמעניק מקום העבודה.

"גאווה זו נובעת מיוקרת המקצוע ומהעובדה שהאב תורם לפיתוח טכנולוגיה חדשה", אומרים החוקרים, ד"ר אורנה בלומן מהחוג לשירותי אנוש וד"ר שלמה הראלי מביה"ס לניהול והחוג לשירותי אנוש באוניברסיטת חיפה.

כל הילדים הביעו אי-שביעות רצון מהיעדרותו הממושכת של האב מהבית, אך ציינו את היתרונות ו"הצ'ופרים" שבעבודה בהיי-טק, כגון מכונית מהעבודה, חוגים ייחודיים, טיולים בארץ ובחו"ל.

* למה אתם מדברים רק על אבא, הרי יש גם נשים בהיי-טק?

"במחקר מקביל מצאנו, שלמעלה מ-80% מהעובדים בתחום הפיתוח הם גברים - זה גרעין הליבה של עובדי ההיי-טק. במחקרים אלה אני לא מדברת על עובדים במקצועות שירותים ותמיכה בהיי-טק, אלא אך ורק על עובדי הפיתוח, הנהנים מיוקרה מקצועית", אומרת ד"ר בלומן, המתמחה ביחסי משפחה-עבודה, תחום שאינו משופע במחקרים.

החוקרים ראיינו ילדים בגילאי 7-13, שהוריהם עובדים בחברות היי-טק באזור חיפה. הם התרשמו, שמלבד הגאווה הרבה בעבודתו של אביהם, הילדים גם מרגישים שייכות למקום העבודה. מעניין לציין, שבכל הקשור לצדדים השליליים של העבודה (שעות העבודה הארוכות והנסיעות הרבות לחו"ל), הטילו הילדים את האשמה על מקום העבודה, בעוד שהצדדים החיוביים (ימי כיף וחוגים) נרשמו לזכותו של האב.

הילדים גם ידעו לספר הרבה על עבודת האב ומעט מאוד על עבודת האם, למרות שבמקרים רבים האם עובדת בעבודה שמאפייניה ברורים, כמו מורה למשל, והם מכירים את עבודתה מקרוב. "זהו ממצא המעיד על מודעות גבוהה למקום העבודה של האב ולתעשיית ההיי-טק כולה", הם מסבירים.

* הילדים לא מכירים את העבודה של אמא או שהם לא מכירים בערכה של העבודה של אמא?

"הילדים לא מודעים לעבודה של אמא, היא לא מעניינת אותם", אומרת ד"ר בלומן. "הסיבה שהם יודעים הרבה על העבודה של אבא, היא בגלל שאבא לא בבית, הוא בעבודה, אז יש התעניינות גדולה יותר מה הוא עושה שם. אמא הרבה יותר זמינה, אז זה לא מעניין".

* אבל מדובר במשפחות מודרניות ושוויוניות, שבהן שני ההורים עובדים.

"נכון, אבל עבודתו של האב זוכה ליחס כבוד גם מצד ההורים, הסבים, החברה. בבית יש האדרה של מה שאבא עושה - כל המשפחה משתפת פעולה עם הסטנדרט הזה, מעצימים את חשיבותה של העבודה של אבא, וזה מספק לילד גם חלק מההסבר למה הוא נעדר כל כך הרבה מחיי המשפחה".

על הפערים בתפיסת חשיבות העבודה של שני ההורים מעידה בלומן, שמדובר בתהליך המחריף עם הזמן. הפערים הכלכליים שנוצרים בין ההורים קשים עוד יותר לגישור במקרה שהמשפחה מתפרקת, אז ניתן לראות שני בתים במצב כלכלי שונה לגמרי.

"נישואים מתקיימים בדרך כלל בין דומים, נקודת מוצא משותפת שהולכת ומתרחקת. במשפחות הללו לעיתים קרובות מדובר בנשים בעלות מקצועות חופשיים, שעובדות שעות מעטות יחסית. מורה, עורכת דין או עובדת סוציאלית, שעובדת במשרה חלקית באיזה מקום. הן כבולות לדפוס עבודה נשי. פסיכולוגית, למשל, שמסתפקת בעבודה במגזר הציבורי במקום לפתח קליניקה עצמאית".

* אז בעצם יש כאן סטנדרט כפול - יש מעמדות שונים בין ההורים במשפחה.

"המודל שההורים מציגים בעצמם מאוד תואם את החלוקה המגדרית המקובלת. אורח חיים שבאופן ברור יש בו ויתורים של האישה על אפשרויות בעבודה".

* אז יש לנו אבא נסיך מהיי-טק ואמא סינדרלה?

"הנשים מאוד מודעות לפרדוקס במצבן המשפחתי. הן מקבלות אותו ומתקוממות נגדו בו-זמנית. מצד אחד הן משתפות פעולה ונהנות מההכנסה הגבוהה והסטטוס של בן הזוג, אבל הן גם מאוד מתוסכלות", אומרת ד"ר בלומן.

* ומה מבינות הילדות שלהם מהחלוקה הזו? אם, כדבריכם, "הילדים של עובדי ההיי-טק רוצים לעבוד בהיי-טק כשיגדלו", מה רוצות הילדות שלהם?

"זו נקודה מעניינת. השאיפות המקצועיות של הבנים והבנות דומות, אבל במציאות הם עושים את ההפרדה בתחומי העניין. במחקר גם לא מצאנו הבדלים מגדריים בהתייחסות של ההורים אל הילדים בבית בנושאי טכנולוגיה למשל - בבתים שלהם יש מחשב גם לבן וגם לבת. אבל התכנים שונים. המתנות מחו"ל מותאמות לבן או לבת: לבנים נעלי ספורט, לבנות ברבי ובראץ".