להרוג תוכי, ולנוח

א. עוד פחות משבוע לבחירות, והפרשנים בכלל לא חלוקים בדעתם בסוגיה איך תשפיע התפרצות שפעת העופות בישראל על הקולות הצפים ועל תוצאת הבחירות בכלל. אפשר היה לחשוב דווקא שלשפעת העופות תהיה השפעה גדולה על אחוזי ההצבעה - הרי אין דבר טוב יותר לפוליטיקה הישראלית מהאימה הקיומית ומהפאניקה הציבורית. אבל מכוני הסקרים איתנים בדעתם: לשפעת העופות לא תהיה השפעה על תוצאות הבחירות. מיליון עופות מתים פלוס-מינוס, וכמה קיבוצים ומשקים שאולי יקרסו, לא משנים שום דבר; אף אחד לא יעבור מקדימה לליכוד, ממרצ לעבודה או מהאיחוד הלאומי לישראל ביתנו בגלל כמה תרנגולות (סליחה, עופות).

אם היה, חלילה, פיגוע, אולי היה על מה לדבר. פיגוע משפיע, פיגוע תמיד משפיע, יש כאלה שאפילו אומרים שיש מועמדים - מהצד השני, כמובן - שממש מחכים לפיגוע. פיגוע משפיע, אבל עוף? כולה עוף, ולכל עוף יש תחליף עוף.

ב. עוד פחות משבוע לבחירות, ודווקא עכשיו היא בחרה להגיע, שפעת העופות הזאת, ותפסה את כולם בהפתעה. טוב, בחירות, למי יש זמן. אבל כבר חודשים שברור ששפעת העופות הייתה צריכה להגיע אלינו. בן-אדם היה צריך להיות ממש אידיוט על-מנת להיתפס מופתע. במדינות שכנות כמו מצרים או טורקיה כבר פרצה המחלה, ולמרות שאני לא יודע הרבה על ציפורים, הרי שדבר אחד זכור לי במעורפל: הן עוברות ממקום למקום, ואין להן שום עניין בגבולות מדיניים. מחלות מתנהגות אותו הדבר בדיוק.

אז לא, אף אחד לא ישנה את דעתו בגלל שפעת העופות, אבל הבעיה היא בדיוק אותה הבעיה כמו הרבה בעיות אחרות פה, לא? קוצר-ראות והבטחות-שווא. הרי היה ברור שהדבר הזה הולך ליפול עלינו. היה קצת זמן להתכונן, לחשוב מה עושים כשהווירוס יגיע, לתכנן מראש את ההיערכות והתגובה, אבל כשהדבר הזה נחת עלינו - לא ממש עלינו, יותר על העופות המסכנים - אף אחד לא הצליח לחשוב על שום דבר מקורי יותר מהשמדה המונית, אכזרית ופזיזה של כמיליון "ראשים", רובם בריאים. וכל זה בלי לחשוב יותר מדקה וחצי על מה קורה אחר-כך - מה שהביא לנו את התמונות היפות, המלבבות, של עורבים ואנפות מנקרים פגרים טריים; דרך אידיאלית לוודא שעוד התפרצות בדרך.

גם אחר-כך, אם הבנתי נכון, פשוט פרשו יריעות ניילון בתחתית הקברים ההמוניים, ואחר-כך כיסו אותם בסיד. לא יודע מה אתכם, אבל ההבטחות שזה מה שימנע מכל המחלות האלה לחלחל אל מי-התהום לא הרגיעו אותי. כשהם אומרים לי שהם חשבו על משהו, אני ישר מחפש את המצלמה הנסתרת.

כמה אכזריות הייתה בהמתה הזו: קודם מנעו מהתרנגולים מים יממה שלמה, שיהיו צמאים, ואז נתנו להם לשתות רעל. כן, אני יודע, אלה רק עופות, אפילו לא בהמות, אבל האם זה חייב היה להיות ככה? אי-אפשר היה לחשוב על משהו אחר, המתה בגז אולי? (סליחה על האסוציאציה, אבל כשמדברים על "מבצע השמדה המוני" ועל "גיא ההריגה", זה מה שמקבלים).

ככה זה כשהאכזריות והאטימות משתלטות על החיים.

ג. אבל מה, תמיד יש צדיק אחד בסדום הזו שלנו. קבלו את גיבור הרגע: שר החקלאות, זאב בוים, האחראי על כל הסיפור הזה למרות שהוא מכהן בתפקידו פחות משלושה חודשים. בוים הגדיל לעשות והכריז כי לא יהיה מנוס מלהשמיד - תחזיקו חזק - גם את התוכים בפינות-החי בקיבוצים. כולל טווסים. די, נמאס מהטווסים האלה.

הו, זאב בוים! כמה טוב שנמשיך לראות אותך גם בכנסת הבאה, ואולי אפילו בממשלה, מי יודע. איזה שר אחראי! איזה קור-רוח במצבי משבר! כמה רוגע וביטחון נוסך בי בוים, וכמה טוב שיש מישהו אחד חזק ונחוש, שיחליט שמה שיציל את המצב זה להרוג עוד כמה תוכים. מה שנקרא, להרוג תוכי ולנוח.

בוים, אתה גיבור היום! הצלת את המדינה. בוים, אם היו לנו עוד עשרה כמוך היינו כובשים את העולם!

בהתנהלותו האחראית, הממלכתית והששה-אלי-קרב, הוכיח בוים כי הוא מועמד ראוי, שווה בין שווים במפלגת קדימה. ומי יודע, אולי בעקבות התקדים של אהוד אולמרט ואריאל שרון, נקבל בתוך כמה שנים את זאב בוים כראש הממשלה. ולמה לא, בעצם? בוים הוא לא פחות לא-ראוי מאולמרט, ולא פחות אלמוני ואפרורי ממנו.

מה שבטוח - השמדת התוכים תביא אותו רחוק בפוליטיקה הישראלית, שאין דבר שהיא מכבדת יותר מהתעמרות בחלש ובחסר-הסיכוי.

בעיני רוחי אני כבר רואה את הסטיקר: רק בוים יביא שלוים. ובשלב הזה קשה לי להתאפק, ואני כבר שומע באוזני רוחי את הג'ינגל מזמרר: צ'ירי בים, צ'ירי בוים.

ד. עוד פחות משבוע לבחירות, ונדמה שככל שהבחירות יותר גורליות כך הן יותר משעממות. מדינה משונה זו, שמשתעממת מהגורל של עצמה. הפעמיים היחידות ביום שאני מקבל בהן איזושהי תחושה של טרום בחירות, הן כשאני עובר בתחנת-רכבת צפון בדרך לעבודה וממנה. וגם, לא יותר מדי: כמה שלטים ולידם פעילים בשכר מינימום, מבטם עייף ודהוי, והם עוברים בין המכוניות בחוסר חשק.

מצחיק אותי במיוחד לעבור ממש ליד השלט העצום שעליו מתנוסס פרצופו של האח החמישי במשפחת אולמרט, והוא עול-ימים ושמח, מבטו ערני וניתן להבחין בזיק של הומור בעיניו, לחייו שמנמנות, סומק ורדרד עולה מהן, וכולו, מה יש להגיד, ממש שמש נצחית בראש צלול. זה כנראה האח המוצלח, אני אומר לעצמי, וכמה יפה מצדו שהתגייס לטובת אחיו האפרפר וחסר הכריזמה והציע לדגמן בפוסטרים. באמת, כל הכבוד. אני כבר לא יכול לחכות לשלטי-החוצות הענקיים שעליהם יככב אחיו ההורס של זאב בוים.

ה. אז כולם משתעממים, ורבים לא יטרחו ללכת ולהצביע. פעם הייתי נושא נאומים חוצבי להבות על כוחה של הדמוקרטיה, על יום חגה (ובאמת, יום בחירות הוא תמיד יום מאוד כיפי, האין זאת? כולם בשבתון וכולם מרוצים מהחיים. כמו יום כיפור, רק עם מכוניות ואוכל; כמו יום העצמאות, רק בלי שירותרום ואוכל; כמו שבת, רק באמצע השבוע). אבל היום, אין לי הרבה מה לומר לזה שלא מצביע.

זו עדיין טעות בעיניי, אבל איך אפשר להאשים את מי שנמאס לו? הרי כל רבע שעה יש בחירות, ובכל פעם כוכבים חדשים ומפצים בכל מיני גדלים, וכל פעם יש מרכז חדש, וקוסם חדש עם פתרון נהדר לכל הבעיות, ותמיד בהתחלה אתה מרגיש שיש סיכוי ובסוף מבין שאין מצב.

ו. הדבר היחיד שנראה די ודאי - והלוואי שאתבדה - הוא שהולך להיות יותר גרוע. קדימה זו פארסה, לא משנה כמה מנדטים תקבל, ואולמרט יהיה ראש ממשלה רע עם השותפים הכי גרועים. אני בכלל לא מבין איך אפשר להצביע לקדימה, אבל זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה אני נכשל לחלוטין בלהבין מה האנשים רוצים ומה הם מחפשים.

http://dror.notes.co.il