רמדיה מערערת: חיסיון עו"ד-לקוח חל גם על תכתובות דוא"ל שנתפסו במשרדנו

במסגרת חקירת פרשת תחליף החלב של רמדיה, בה צפויים בקרוב כתבי האישום, תפסה המשטרה מסמכים וכונן מחשב במשרדו של יו"ר החברה ובעל השליטה בה לשעבר, משה מילר, שטען לחיסיון.

לפי פקודת הראיות, עו"ד אינו חייב למסור כראייה דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבין הלקוח, ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן ללקוח, אלא אם הלקוח ויתר על החיסיון. חוק לשכת עוה"ד קובע איסור על עוה"ד לעשות כן, בלא אישור הלקוח.

נציגי הפרקליטות טענו, שקיים חשד "שמדובר במסמכים שמפלילים את מילר". לדבריהם, החיסיון אינו חל מאחר שהמסמכים נתפסו במשרדי החברה ולא במשרדי עוה"ד, וכך נפסק בעבר בעניין החיסיון שבפקודת מס הכנסה.

מילר טען, באמצעות עוה"ד דן שינמן ונוית נגב, שחלק מהמסמכים נוגע להליכי גישור עם המשפחות שתינוקותיהם נפגעו. "לפעמים תוך יום או יומיים היו חייבים לקבל החלטות, להתכתב ולדבר עם עורכי דין מגרמניה וארה"ב".

לדברי מילר, מקום תפיסת המסמכים אינו רלוונטי, כאשר מהותם היא התייעצות בין עו"ד ללקוחו, במיוחד בתקופה בה מרבית התקשורת נעשית בדוא"ל. גם הוא הפנה לפסיקה מחוזית התומכת בגישתם.

השופטת נאוה קפלינסקי-גרברסקי קבעה, שמסמכים שהוכנו לקראת משפט ייהנו מחיסיון, אולם התכתבויות והתייעצויות שנעשו בדוא"ל אינן חסויות, משום שהמסמכים נתפסו במשרדי רמדיה. בכך, היא העדיפה פרשנות דווקנית של החוק, על-פני פרשנות תכליתית שלו.

לדבריה, פקודת הראיות פוטרת את עוה"ד מלמסור מסמכים, ומדובר "בהוראת חיסיון בעלת אופי אישי, להבדיל מחיסיון חפצי. כלומר, היא מעניקה זכות חיסיון ללקוח, לו עצמו וכלפי עורך דינו, להבדיל מחיסיון ה'תקשורת' גופא כלפי כולי עלמא". לכן, לדבריה, "אם פרטי ה'תקשורת' מגיעים בדרך כלשהי ל'ידיים זרות', אין פרטים אלה חסויים". מאחר שהיינץ ומילר "בחרו לקיים את ההתייעצות בדוא"ל, ופעמים רבות ברשימת הנמענים מכותבים רבים, ובאשר פרטי ההתכתבות נשמרו במחשב שבמשרד תקופה ארוכה, לעיתים גם הודפסו והוחזקו במגירת שולחנו של מילר, לא קם חיסיון, כל עוד אין עסקינן ב'מסמכים משפטיים', שהוכנו לצורך דיון משפטי קיים או צפוי".

באשר למסמכים שהוכנו לקראת משפט, היא העדיפה את הגישה שמדובר בחיסיון חפצי שלהם, ובלבד ש"המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתם היתה ההכנה לקראת המשפט". כך למשל, "פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון וההחלטות אינם חסויים, אפילו השתתפו בהם עורכי דין ואפילו נידונו בהם נושאים משפטיים".

בערר שהוגש באמצעות עוה"ד ד"ר רלי לשם, נדב וייסמן ואהוד ברק, נטען כי החלטת השופטת שגויה ובנוסף היא לא הכריעה בשאלה האם המשטרה רשאית לתפוס בחיפוש גם מסמכים שאינם רלוונטיים בעליל לחקירה.

בימים הקרובים תבקש לשכת עוה"ד, באמצעות עו"ד רון דרור, להצטרף לערר, בעקבות החלטה שקיבל הוועד המרכזי. הלשכה סבורה, שנושא החיסיון מטבעו הוא בנשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, ולכן ראוי לקבל הלכה שתרחיב ולא תצמצם אותו. "האינטרס הציבורי ואינטרס הלשכה חד הם - ביצור החיסיון המהווה תשתית ליחסי האמון והנאמנות שבין עו"ד ללקוחו", אומרים בלשכה. (ב"ש 93341/06).