הצורה שבה עוזב ברנע את דירקטוריון בנק הפועלים, והדרך שבה הודח שלמה נחמה מתפקיד יו"ר הבנק, מעלות את השאלה האם המצב שבו שרי אריסון היא בעלת השליטה היחידה בבנק הגדול במדינה הוא המצב הרצוי.
אריסון נראית לכאורה כפועלת רק מטעמיה, רגשותיה, האינטרסים שלה והנוחות הפרטית שלה. נזכיר את נסיבות עזיבתו של נחמה: זומן לשיחה דחופה אצל אריסון, ונדרש, באופן שלא משתמע לשתי פנים, לעזוב את תפקידו מיד רק כי סר חינו בעיניה. השיחה התקיימה יום אחד בלבד לאחר פגישה שגרתית.
דח"צ הוא בעל תפקיד כפול. כמו כל הדירקטורים גם הוא אחראי לפעול לטובת הבנק, הצלחתו הכלכלית ויציבותו. אולם מעבר לכך תפקידו לייצג את בעלי המניות האחרים, המיעוט, וכן את לקוחות הבנק, הם בעלי החשבונות. תפקיד הדח"צ להבטיח את עצמאות הבנק מול בעל השליטה, באופן שאינטרס או פעולה של בעל שליטה לא יפגע בבנק, ביציבותו, בלקוחותיו, במחזיקי מניות המיעוט שלו.
הדח"צ, על-פי החוק, מהווה חיץ בין בעל השליטה לבין הבנק. לכן עימות פוטנציאלי עם בעל שליטה הוא חלק מתפקידו. עימות כזה, מחלוקת ודרישה בלתי מתפשרת לתשובות, כמו גם ההפרדה הנדרשת מעצם מהות הדח"צ, היא לב ליבה של חברה ציבורית בכלל, ובוודאי של תאגיד שכל פעילותו היא מול לקוחות.
בתפקידו כדח"צ, שימש ברנע כנציג הציבור והלקוחות בוועדות החשובות ביותר בבנק: ועדת הביקורת, ועדת תיגמול מנהלים, ועדת אשראי, ועדת מאזן וועדת עסקים. אריסון סימנה לברנע לעזוב, רק כי לא נעים לה איתו, רק כי אינו מסכים להיות "יס-מן" שלה. מעל מעשיה מתנוסס דגל שחור ענק. גם העובדה ששלחה את עורך הדין שלה לעשות עבורה את "העבודה המלוכלכת" היא סימן מדאיג.
האירועים הללו מראים שבבנק הפועלים יש בעיה של שליטה. מן הראוי שנגיד בנק ישראל סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו,יבקשו הבהרות, וכמה שיותר מהר. כמו כן, ראוי ורצוי שיו"ר רשות ניירות ערך משה טרי ידרוש פירוט מלא של האירועים, וידרוש לקבל לידיו את מכתב ההתפטרות המקורי ששלח ברנע ליו"ר הפועלים, דני דנקנר, ולחזקיהו. המכתבים הללו נפתחים במשפט "...בעקבות שיחה עם עו"ד פיני רובין...".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
