ביהמ"ש: בעל עסק צריך למנוע עישון בשטחו גם במחיר של עזיבת הלקוחות

השופט שלמה פרידלנדר קבע, ש"עישון הפוגע בזולת מהווה עוולת תקיפה, עוולת רשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה. מחזיק במקום ציבורי שאינו נוקט אמצעים סבירים להניא את אורחיו ועובדיו מלבצע עוולות כאמור, למעשה מרשה או מאשרר אותן ובכך נעשה שותף לדבר עוולה וחב עליה".

הוא השווה בצורה עקיפה בין עישון לבין עשיית צרכים בשטח המסעדה. "המחזיק במקרקעין חב חובת זהירות כלפי המבקרים במקרקעין להגן עליהן מסיכונים הנובעים מהם. צודק התובע בטענתו, כי חזקה על האחראי שלא יהסס לדרוש במפגיע ובנוקשות מהאורח לעזוב את המקום, אם האורח נהג באורח בלתי קביל לחלוטין מבחינה חברתית, כגון עשיית צרכים בחלל המסעדה", קבע.

פרידלנדר אף קרא לפסוק פיצויים עונשיים "במקרים מתאימים" בשל הפרת חובות לפי חוק העישון ופקודת הנזיקין, "ככל שנדרש לאכיפה אפקטיבית של האיסור ותוך איזון מידתי של כלל הנסיבות והאינטרסים הרלוונטיים".

עם זאת, השופט נמנע מלפסוק פיצויים כאלה בעצמו, משום שהמסעדה "תיקנה את דרכיה" והצהירה שסילקה את המאפרות, הציבה שילוט האוסר לעשן ואף הנהיגה מדיניות להעיר למעשנים בשטחה.

השופט קבע, ש"אין לקבל את טענתו של אחראי על מסעדה או מוסד דומה, כי הוא חסר אונים נוכח התנהגות פלילית ועוולתית של הלקוחות. הוא יכול לעשות הרבה דברים, לרבות דברים העלולים לגרום לו אי-נעימות ואף נזק כלכלי. הוא חייב לעשות כל מעשה סביר בנסיבות העניין, כדי להימנע מדבר עוולה ועבירה. לא בחוסר אונים מדובר אלא בחוסר נחישות".

לדבריו, "שומה על המחזיקים במקומות ציבוריים להתגבר על אי-הנעימות, להיות נכונים לספוג הפסד כלכלי ולפעול בנחישות ובתקיפות למניעת העישון. הם יבהירו לעובדיהם כי לא יסבלו עישון אסור של עובד וכי עובד שיפר את האיסור יהיה צפוי לעיצומים עד כדי פיטורין. המחזיקים ידרשו מאורחיהם שלא לעשן במקום האסור לכך ויתרו בהם כי יידרשו לעזוב את המקום אם יפרו את האיסור. על המחזיקים לדעת כי השתדלות נמרצת פחות לא תיחשב לקיום החובה החוקית". (ת"ק 3658-06-07).