שב"ס חוייב לפצות אסיר ב-4,000 שקל בגין תנאי מאסר ירודים ויחס לקוי

מרדכי יהודאי נידון ל-5 חודשי מאסר, והתייצב בתחנת המשטרה במגרש הרוסים לשם ריצוי עונשו. לטענתו, למרות שכבר באותו יום הוא הועבר לשב"ס, הוא נשאר בבית המעצר במגרש הרוסים 4 ימים, משם הועבר לבית המעצר ניצן, בו שהה 9 ימים, ורק לאחר מכן הועבר לכלא מעשיהו.

עוד טען, כי למרות שלפי התקנות בתא צריך להיות "חלון שיאפשר אוורור מן החוץ" או אמצעי אוורור חלופי, הרי שאלה לא היו במגרש הרוסים. בנוסף, למרות שהוא חרדי ואושרה בקשתו לקבל מזון "מהדרין", הוא לא קיבל זאת בבית המעצר ניצן. טענה דומה באשר לכשרות המזון העלה יהודאי בקשר לכלא מעשיהו.

השופטת עירית כהן קיבלה חלק מטענותיו, ובין היתר באשר לתנאים במעשיהו. יהודאי סיפר שבחדרים בגודל כ-15 מ"ר שוכנים 10 דיירים על חמש מיטות "קומתיים", כשלכל אסיר ארון שידה ליד המיטה. בתא היו חלונות שבורים, קירות מזוהמים, והדבר גורם למתח בין האסירים. עוד סיפר שאין אישור להוציא לפרוזדור נעליים, כלי אוכל ואשפה, ולכן האסירים ישנים בסירחון ועם מקקים.

"בשב"ס אכן לא נהגו כלפי התובע באופן סביר במספר נושאים, כולל תנאי המעצר בימים הראשונים בבית המעצר במגרש הרוסים, אי-קבלת אוכל כשר למהדרין בבית המעצר 'ניצן', החלונות השבורים והמקקים בבית הסוהר מעשיהו, וכך גם השהייה עם אסירים מעשנים וחוסר טיפול רפואי מתאים", ציינה.

השופטת כהן הסתמכה על הלכת עיריית ירושלים נגד גורדון, שם נפסק שניתן להטיל אחריות ברשלנות על רשות ציבורית, וכן שיסוד הנזק בעוולת רשלנות כולל גם שלילת נוחות גופנית וסבל נפשי. היא אמדה את הפיצוי בסך 4,000 שקל, בגין הסבל הנפשי ושלילת הנוחות הגופנים, כמו גם ההוצאות שהיו כרוכות ברכישת אוכל כשר למהדרין. (ת"ק 1354/07).