זו לא הצמיחה שפוגעת בשכירים

לומר שרק שני העשירונים העליונים נהנים מפירות הצמיחה, היא אמירה בעייתית, בלשון המעטה. מספיק להתבונן בביקושים הגדולים לעובדים בענפים רבים במשק, ולא רק בענף ההיי-טק, בשביל להבין שיש עוד כמה נהנים בדרך - ולא כולם עשירים. הביקושים מביאים איתם באופן טבעי לעליות שכר, שמתורגמות לעלייה באיכות החיים.

אלא שבמקביל להליך הצמיחה המואץ בשנים האחרונות, חלה מגמה מדאיגה שעשויה להסביר את נתוני דו"ח מרכז אדוה, לפיהם יותר ויותר שכירים מתקרבים לקו העוני: הרבה מאוד חברות במשק, לרבות בסקטור הציבורי, פונות כיום לחברות כוח אדם, שמתהדרות היום לרוב בתואר "מיקור חוץ".

בחלק מהמקרים מדובר בניסיון להציג "התייעלות" בדו"חות הכספיים, על ידי הקטנה "על הנייר" של מצבת כוח האדם. למה הקטנה? משום שכל עובד במיקור חוץ פשוט לא מופיע בדוחות - הוא בגדר הוצאות רכש. את האנליסטים, מעניין כקליפת השום מה מצבם של אותם עובדים.

במקרים אחרים, כמו זה שמתפרסם כאן לראשונה, מדובר בניסיון פשוט לחסוך בכסף: רכבת ישראל יצאה לפני שנה במכרז ל"שירותי קופה ודיילים".

כבר מספר שנים שחברת כוח האדם "מנפאואר" מעסיקה באופן טכני את עובדי הקופה בתחנות הרכבת, אולם ברכבת ישראל ביקשו להוזיל עוד יותר את תנאי ההתקשרות עם קבלני המשנה.

כך קרה שמנפאואר שוב זכתה במכרז, אולם משום שהציעה מחיר נמוך משמעותית מהמתחרות, היא נאלצה להפחית את השכר לעובדים. החברה, שלא ידועה כמפרת חוק בתחום, כינסה את העובדים ובישרה להם כי שכרה של קופאית יעמוד מעתה על 20 שקל לשעה, במקום 21 שקל. עובד שיבקש לעזוב בגלל הרעת התנאים, יזכה לפיצויי פיטורים כחוק.

בפועל, רק בודדים סירבו להרעת התנאים של מנפאואר. כי ככה זה בעידן עובדי הקבלן והאאוטסורסינג, שמספרם מגיע למאות אלפים כיום. לא רק שהם לא זוכים להעלאות שכר מדי פעם, הם אף מסתכנים בהרעות תנאים וצריכים להגיד תודה על שכר המינימום שמשולם להם. לא בדיוק פירות צמיחה, בטח שלא מאזדה 3 צמודה.

קיים מתאם ברור בין מצבם התעסוקתי של העובדים לבין שיעורי העוני במדינה. אם תימשך המגמה של העסקת עובדי קבלן, כפי שמבקשת לעשות הממשלה לפחות במגזר הציבורי, העוני רק ילך ויעמיק - בלי שום קשר לגובה הצמיחה במשק.