עוה"ד לא מפסיקים להפתיע: נדחתה תביעת עו"ד לשכ"ט במיליונים לאחר שהתברר שזייף את ההסכם

מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט בדימוס דן ארבל, דן בלא מעט תיקים בחייו, הן כשופט והן כבורר, אולם נדמה שגם הוא הופתע מתוצאות תיק שגרתי לכאורה, בו עו"ד תבע שכר טרחה מלקוח. בבוררות התברר, כי עוה"ד זייף הסכם שכ"ט באחת השיטות הישנות ביותר בספר: החתמת הלקוח על דף, והידוקו אל דף שהכין, שכותרתו "הסכם שכר טרחה", המבטיח לעו"ד מיליוני שקלים.

בפסק הבורר, שהגיע לידי "גלובס", דחה ארבל תביעת שכ"ט במיליונים שהגיש עו"ד דני זילברשלג, וחייב אותו בהוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד בסך מוערך של כ-250 אלף שקל.

אריה וגליל מימון הם בני דודים, המחזיקים בחלקים שווים בחברת הום סטייט ייזום ובנייה, שהנכס העיקרי שלה הוא הקניון שבכניסה לעיר צפת. אחיו של אריה תבעו את השניים ודרשו להצהיר שהם מחזיקים ב-37.5% ממניות החברה.

בסוף ההליך, שהתנהל בבית המשפט למשפחה והסתיים בגישור, נותרה השליטה בחברה בידי גליל ואריה, כשהצדדים מוותרים על תביעותיהם ההדדיות. אלא שאז הופתע גליל לשמע דרישתו של עו"ד דני זילברשלג, שייצג אותו בהליך, לפיה מגיע לו שכ"ט בדמות 15% מנכסי וזכויות החברה. הוא אף הציג מסמך שכותרתו "תצהיר הסכם שכ"ט", התומך לכאורה בדרישתו.

גליל מימון טען, באמצעות עו"ד מוטי ויניצקי, שחתימתו אכן מתנוססת על המסמך, אולם הוא מעולם לא חתם על מסמך כזה, וכי מדובר בזיוף שנעשה תוך שימוש בחתימתו על מסמך אחר.

מסמכים מפוברקים

"באתי לידי מסקנה קשה ביותר, שאין לחמוק ממנה, והיא כי התובע פיברק את המסמך", קבע הבורר ארבל ותמך את מסקנתו בשבעה נימוקים. הראשון והעיקרי היה, שעו"ד זילברשלג לא הצליח להסביר את חורי הסיכות על תצהיר השכ"ט המקורי, ובאילו נסיבות הוא פורק וחובר מחדש.

זילברשלג גם לא הסביר מדוע הלקוח חתום רק על הדף השני ולא הראשון, ואף לא הראה אפילו מקרה אחד נוסף בו החתים לקוח על הסכם שכ"ט שהוא תצהיר.

חיזוק למסקנתו בדבר הזיוף קיבל ארבל דווקא ממסמך שהגיש זילברשלג כתימוכין לטענתו. גם כאן הבורר היה פסקני. "מדובר במסמכים מפוברקים שנוצרו לצורך תביעה זו, כשבשני המקרים נוקט התובע באותה שיטה, היינו משתמש במסמכים מקוריים שבהם נמצאת חתימת גליל וחתימת אריה, מוסיף עליהם פסקאות שלא היו ולא נבראו במקור, על-מנת ליצור התחייבות פיקטיבית. התצהיר והמסמך הם מסמכים מזויפים או מפוברקים", קבע.

התחייבות פיקטיבית

הבורר דחה את טענת זילברשלג, שגליל מימון שיקר בעדותו וקבע כי למרות סתירות מסוימות שאינן מהותיות או הגזמות והמעטות פה ושם, "שניתן להבינן על-רקע הדברים", עדותו היתה אמת.

ארבל קבע עוד שאין היגיון כלכלי בהסכם השכ"ט שאמור לקבל זילברשלג, לא מבחינה אובייקטיבית (חוסר פרופורציה בין מיליוני שקלים שאמור היה לקבל לבין המאמצים שהשקיע) ולא מבחינה סובייקטיבית (גליל נלחם נגד הכנסת שותפים מהמשפחה לחברה ולכן לא סביר שהיה נותן דווקא לזילברשלג להצטרף כבעל מניות).

בכל מקרה, קבע ארבל, יש לפרש את הסכם השכ"ט כמקנה לזילברשלג אחוזים רק מסכום שייפסק לטובת מימון, ומשלא נפסקו סכומים כאלה הוא זכאי ל-3,000 דולר עבור ייצוג החברה, ש-2,500 מתוכם כבר שולמו.