במסדרון בית המשפט משלמים פחות

חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, עלולה לעורר מהומה במערך הארנונה במדינה. חוות הדעת ניתנה לפני שבועות אחדים בהקשר לסכסוך מייגע בין עיריית נצרת לבין הנהלת בתי המשפט, לגבי השאלה איך מסווגים את בית המשפט החדש בנצרת לצורכי ארנונה, ובעיקר - כמה ארנונה גובים בגין המעברים והמסדרונות בבית המשפט.

עיריית נצרת חייבה את ביהמ"ש בסיווג של "משרדי ממשלה", בתעריף הגבוה ב-11% ממשרדים שאינם משרדי ממשלה, וקיבלה את אישור שר הפנים לסיווג. התעריף הרגיל למשרדים בנצרת הוא 164 שקל למ"ר, ואילו בית המשפט נדרש לשלם 182 שקל למ"ר.

כאשר התחילו הליכי האכלוס וטופס 4 של בית המשפט החדש בנצרת, התעורר הסעיף הזה אחרי שהיה רדום הרבה שנים. התעריף המיוחד קומם את הנהלת בתי המשפט ואת מינהלת קריות הממשלה במשרד האוצר, בראשות סגן החשכ"ל יואל אופיר. החוב של בית המשפט לעירייה הצטבר ל-2 מיליון שקל, והדברים הגיעו עד לעיקול כספים.

כשהסכסוך העמיק והדרדר, לקחו הצדדים תותחים כבדים: מנהלת קריות הממשלה עירבה בפרשה את היועץ המשפטי לממשלה באופן אישי, ועיריית נצרת מיוצגת על ידי עו"ד הנריק רוסטוביץ'.

בחוות הדעת של רובינשטיין מספר סעיפים, וכאן נדון בשניים מהם: הסיווג הבסיסי של הבניין לצרכי ארנונה, והתעריף הראוי במעברים שבבניין.

הסיווג הנפרד של עיריית נצרת למשרדי ממשלה הוא רק סעיף מעוות אחד בתחום הארנונה העירונית, כי מה פתאום שהממשלה תשלם יותר מסתם בנין משרדים? בשאלת המעברים מסתמך היועמ"ש על פסקי הדין של אלקנית (אלפרד אקירוב) נגד עיריית נתניה, ומליסרון (אחים עופר) נגד עיריית קרית ביאליק. בשתי פרשיות אלה נדונה דרישת היזמים שלא לחייב את המעברים בקניונים בארנונה, ובשני המקרים התוצאה המשפטית היתה, שיש מקום להפחתה משמעותית בארנונה הנגבית על מעברים בקניונים.

כתוצאה מפסקי דין אלה, העיריות גובות כיום מ"מעברים" בקניונים ארנונה בגובה שאינו עולה על מחצית הארנונה המוטלת על השטחים המסחריים. חשוב לציין כאן, שהפחתת הארנונה במעברים מיושמת אך ורק במקרה של שטחים מסחריים, ואילו בבנייני משרדים אין הבחנה כזו.

בחוות הדעת שלו תוקף רובינשטיין את עצם הסיווג הספציפי שעיריית נצרת החילה על "משרדי ממשלה", ובית המשפט בתוכם. "אין כל הצדקה וסבירות לקבוע סיווג נפרד למשרדים המשמשים משרדי ממשלה ואף להטיל עליהם ארנונה בשיעור גבוה יותר", קובע רובינשטיין. "יש לקבוע איפוא, כי אין תוקף לסיווג המיוחד למשרדי ממשלה.. נראה לי שנכון להחיל את תת הסיווג 302 - שהינו מבנים המשמשים למשרדים".

אחרי שדרש שיוויון בין משרדים רגילים למשרדי ממשלה, ממשיך רובינשטיין בחוות הדעת: "דומה כי המעברים שבבית המשפט אינם בגדר "רחוב" (זה היה לב הוויכוח בפרשת אלקנית - מ.ל). המעברים נועדו למעבר מאגף או חלק אחד של המבנה לאגף או חלק אחר של המבנה וכולם מהווים חלק אינטגרלי ויחידה אחת. לכן איני סבור שיש לפטור את המעברים במקרה זה באופן מלא מארנונה. יחד עם זאת, בדומה להלכות שנקבעו בפסקי הדין בעניין מליסרון ובעניין אלקנית, אין היגיון וסבירות בהטלת ארנונה על המעברים רחבי ההיקף בבית המשפט בנצרת בדומה לשטחים האחרים שבו.

"התעריף על המעברים צריך להיות נמוך באופן משמעותי, שכן על העירייה להתחשב בכך שמדובר במעברים רחבים ונוחים שנועדו לרווחתו של הציבור המגיע לבית המשפט, והשימוש העיקרי שנעשה במבנה אינו מתבצע במעברים אלו.

"לפיכך, המעברים הציבוריים בבית המשפט בנצרת עילית הם, במהותם, סוג שונה של נכס בהשוואה לאולמות המשפט ולמשרדים, והכללתם בסיווג המתאים למשרדים היא מוטעה. בנסיבות העניין, לצרכי פשרה ועל מנת לסיים את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט, אני מציע כי החיוב לגבי המעברים יהיה בשיעור של 50% מהסיווג העיקרי של הנכס".

כלומר, בכל הנוגע למעברים, רובינשטיין אימץ לתחום המשרדים את כללי המשחק של מרכזים מסחריים וקניונים. אם הסכסוך בין עיריית נצרת לבין הנהלת בתי המשפט והאוצר יגיע לערכאות משפטיות, עלולות להתעורר שתי בעיות:

האחת, אם בית המשפט יפסוק, שהארנונה על מעברים בבתי משרדים צריכה להיות מופחתת במקרה של בית המשפט בנצרת, וכאשר מצרפים לזה את אלמנט השוויוניות בין משרדי ממשלה למשרדים מכל סוג אחר - יביא הדבר למהפך בתחום הארנונה בבנייני משרדים. העיריות יספגו מהלומת ארנונה, לשמחת היזמים והמשתמשים.

הבעיה השנייה היא, שבכלל לא סימפטי לנהל את הדיון הספציפי הזה בבית המשפט, בין אם זה בית המשפט בנצרת ובעצם בכל בית משפט שהוא, כי מראית העין היא, שהמערכת המשפטית היא גם בעלת עניין בתוצאות הדיון.