לשומות יש נטייה מסוימת

גובה ההיטל הינו מחצית ההשבחה, דהיינו: מחצית ההפרש שבין שווי החלקה נשוא ההיטל ערב ההשבחה, לשווייה לאחר ההשבחה.

התוספת השלישית לחוק קובעת, כי גובה ההשבחה יקבע על ידי שמאי מקרקעין מטעם הוועדה. בעל מקרקעין המקבל הודעה על גובה ההשבחה רשאי לערער על קביעת שמאי הוועדה על ידי הגשת שומה אחרת, שהוכנה על ידי שמאי מטעמו. במידה והוועדה המקומית ובעל המקרקעין מסכימים על שומה חדשה - יהא היטל ההשבחה כמוסכם. במידה ולא - הצדדים בוחרים שמאי מוסכם, אשר ישמש כשמאי מכריע לגובה ההיטל.

לאחרונה פורסם פסק דינו של בית המשפט העליון הדן בסמכויותיו של השמאי המכריע. המדובר במקרה בו היתה שומתו של השמאי המכריע לגבי שווי הזכויות לאחר ההשבחה גבוהה משומת הוועדה והבעלים גם יחד. השומה המכרעת היתה בין שתי שומות (קרובה מאוד לשומת הוועדה).

הבעלים טען בבית המשפט, כי בקביעתו את שומת הקרקע לאחר ההשבחה כיקרה יותר משמאי הוועדה, חרג השמאי המכריע מסמכותו, וכי שומתו יכולה להיות לכל היותר בגובה שומת שמאי הוועדה, שכן שומות הצדדים קובעות את תחומי המחלוקת בהתאם לשומות.

בית המשפט קבע, כי השמאי המכריע אינו מוגבל לשומות שמאי הוועדה והבעלים. שומת השמאי המכריע הינה שומה עצמאית, על פי מיטב ידיעתו, ניסיונו ומומחיותו. בהעדר כל הסכמה דיונית בין בעלי הדין לגבי גבולות שומתו, ובהעדר הגבלות בחוק, אין עילה להגביל את סמכותו של השמאי לשומות של אחרים, אשר הוא אינו אחראי להן.

השמאי המכריע רשאי להתייחס לנתונים אשר שני הצדדים התעלמו מהם, או אשר לא היו בידיעתם כגון מידע על עיסקאות שלא היו בפני השמאים.

בית המשפט מסיים את פסק הדין בהערת אגב, לפיה השאלה המשפטית נשוא ההכרעה אינה מתעוררת אלא לעתים רחוקות. זאת, מכיוון שמ"נימוקים כאלה ואחרים שומות השמאים מטעם הצדדים נוטות בצורה ברורה לכדאיות הצד שבעבורו ניתנת חוות הדעת", ועל כן שומת השמאי המכריע תהיה בד"כ ביניהן.

ולקוראי פסק הדין לא נותר אלא לנחש ולשער מהם אותם נימוקים כאלה ואחרים.

ע"א 4542/98 עיזבון המנוח חיים היימן ז"ל נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הדרים, פ"ד נד (5), 849. פסק הדין ניתן מפי השופט תיאודור אור.