ביהמ"ש: הקריטריון הקובע מי חייב בארנונה הוא משך תקופת ההשכרה, ולא מועד מסירת ההודעה

השופט משה סובול החליט לקבל בקשה שהגישה אסתר הגין למתן רשות להתגונן נגד תביעת עיריית הרצליה נגדה, לתשלום יתרת חוב הארנונה לתקופה שבין אוגוסט 1999 ועד מאי 2000, בגין נכס בהרצליה אותו השכירה לתקופה של שנה אחת.

משנודע להגין, כי השוכר לא משלם את הארנונה, ואף לא העביר את רישומי המיסים על שמו - היא פנתה לעירייה כדי לבצע את הרישום, ונדחתה, בטענה כי תקופת השכירות שנותרה ממועד מסירת ההודעה היא פחות משנה.

הנתבעת לא קיבלה את פרשנותה של העירייה, ביקשה להפריד בחשבונות ולאפשר לה לשלם את החוב עד למועד בו פנתה לעירייה (נובמבר 1999), ורק לאחר שהעירייה נעתרה והמציאה לה חשבון מתאים - היא שילמה בסוף מאי 2000 סך של 6,072 שקל, שלדבריה יש להפחיתו מסכום התביעה, הואיל ושולם לאחר הגשתה.

סובול קובע, כי בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, המשכיר יהיה חייב בארנונה, וממילא אין צורך בשינוי רישום של המחזיק. הקריטריון הקובע הוא משך תקופת ההשכרה, ולא מועד מסירת ההודעה לעירייה.

לדבריו, ראוי שרשות מקומית תדרוש את הארנונה מהמחזיק בפועל, שהרי בסיס הדרישה לתשלום הארנונה הוא להטילה על בעל הזיקה הקרוב ביותר לנכס, שהוא המחזיק בפועל, גם אם הוא מחזיק שלא כדין, לרבות פולש. במקרה הנדון, השוכרים לא פינו את הנכס בתום שנת השכירות הראשונה.

סובול קובע עוד, כי נכון וראוי נהגה הגין, ששילמה את החוב עד למועד בו דיווחה לעירייה על חוזה השכירות. לדבריו, שיטת העירייה איננה מתקבלת על הדעת, שהרי אם תקופת השכירות מתחילה עם חתימה על החוזה, הרי שהדיווח תמיד יהיה כאשר תקופת השכירות הנותרת פחותה משנה.

סובול קבע, כי הגין שילמה את מלוא החוב עד למועד בו מסרה הודעה לעירייה, וממועד מסירת ההודעה היא אינה חייבת בשיעורי ארנונה נוספים. הוא החליט לקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן, שמשמעותה היא שהתביעה בגין יתרת החוב נדחית.

העירייה חויבה לשלם להגין הוצאות בסך 1,000 שקל. (ת.א 51064/00).