לא חשוב מהיכן בדיוק נכנסים לבית

הנריקלמשפחת בראודה (הנישום) יש קוטג' אמצעי במבנה טורי בן שלושה קוטג'ים בת"א. הקוטג' גובל בשלושה רחובות שונים, והדייר הנישום ביקש לסווגו לפי תעריף ארנונה נמוך יותר מזה שחויב בו - כמו שתי דירות אחרות בבניין. לאחר שמנהל הארנונה דחה את השגתו, וועדת הערר דחתה את הערר שהגיש על כך, ערער הנישום לבית המשפט המחוזי.

מנהל הארנונה טען, כי לבית המשפט אין סמכות לדון בערעור, משום שהנושא אינו בסמכות מנהל הארנונה לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית).

הסמכות

השופטת ברכה אופיר-תום פסקה, כי לעניין סמכות בית המשפט פתוחות לפני נישום המבקש לתקוף חיוב בארנונה ערכאות שונות - בג"ץ, בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום וועדת הערר. הפורום הנאות ייבחר לפי אופי פעולת הרשות המקומית, אם תוקפים "מעשה חקיקה" או "מעשה שומה".

כאשר מותקפת השומה, יפנה הנישום למנהל הארנונה; על החלטתו הוא יכול לערור לוועדת הערר; ועל החלטתה זכאי הוא לערער לבית המשפט המחוזי. בע"ש 29/90 אגד נקבע, כי "ראוי ליתן פרשנות מרחיבה לאמור בסעיף 3 לחוק, בכל הנוגע לטעמי התקיפה המנויים בו". לפיכך, יש לקבל את הגישה המרחיבה ולראות את הערעור כבא בגדרו של סעיף 3 לחוק.

סיווג הנכס

בצו הארנונה של עיריית תל אביב חולקה העיר לחמישה אזורים לעניין תעריפי הארנונה למגורים. הגבול בין איזור לאיזור עובר במרכז הרחוב, אלא אם כן צוין אחרת, ובית יכול להשתייך לשני אזורים. בצו נקבע, כי "סיווג איזורי המס נקבע בהתאם לכתובת של הכניסה הראשית לבית". העיריה טענה, כי יש לתת לסעיף פרשנות לשונית כפשוטו, ולכן סיווג הנכס ייעשה לפי מיקום הכניסה הראשית לבית. הנישום טען, כי יש לפרש את ההוראה על פי מהותה. נפסק, כי העובדה שהבית שמצויה בו הדירה הוא בן שלוש דירות מצדיקה שדין אחד יהיה לשלוש הדירות, ומאחר ששתי הדירות האחרות בבית סווגו לפי תעריף נמוך יותר, הרי שאין כל הצדקה שדירת הנישום תסווג לפי תעריף שונה. ההגדרה "כניסה ראשית לבית" כוונתה לכניסה הראשית של כל הבית, ולא לכניסה ספציפית של יחידה מסוימת בו. כאשר העירייה סיווגה לפי הכניסה הראשית את שתי הדירות האחרות בבית לתעריף נמוך יותר, אין זה נסבל כי הדירה השלישית תסווג באופן שונה.

בפסה"ד צוין, כי אין ביטוי לשוני בחוק שאינו טעון פירוש ואין הוראת חוק שאינה צריכה לימוד והבהרה. כאשר קיימת סתירה בין המילה הכתובה לבין התכלית, תגבר התכלית. שתי הדירות האחרות סווגו לפי תעריף נמוך מהתעריף הרגיל לאותו איזור, משום שבסמוך לבית עובר עורק תחבורה ראשי המפריע לאיכות החיים, ואותה פגיעה חלה גם על דירת הנישום, ולכן פרשנות שונה תגרום לפגיעה בזכות השוויון, שהיא אבן יסוד בשיטת המשפט הנהוגה במקומותינו (עמ"ה 107/98 חזן).

הרהורים נוגים

המחוקק הפקיד בידי מנהל הארנונה סמכות לדון בהשגות על שומת הארנונה. בתפקידו זה אמור מנהל הארנונה להפעיל "שיקול דעת", מונח המורכב משתי מילים - "שיקול" ו"דעת". אפתח בפרשנות למונח השני.

"דעת" היא ידיעה, לימוד, שינון והבנה של החומר הנלמד. מלאכת הלימוד אינה מסתיימת לעולם, וכך, למשל, קריאת פסק הדין ורשימה זו מוסיפים קורטוב של דעת.

"שיקול" - ככל שהדעת רחבה, גדולה, מקיפה ואוצרת בחובה תחומים שונים ומגוונים, כן הופך תהליך ה"שיקול" למורכב יותר. עיקרו של תהליך זה הוא לבחון סוגיה באופן אינטליגנטי, להעלות בזיכרון כל מה שנלמד, לשקול זה כנגד זה את השיקולים השונים ולתת לכל אחד מהם משקל מסוים, להניחם על כפות המאזניים - ולהכריע.

בפסק הדין נדונה מחלוקת בדבר תשלום של 1,000 או 2,000 שקל לשנה. להכרעה בו אין כמעט השפעה על תקציבה של עיריית תל אביב (כמה בניינים גובלים בשלושה רחובות, שהם אזורי שומה שונים?), ובקיצור - כסף קטן. סביב "סוגיה" כבדת משקל זו הטריח הנישום את מנהל הארנונה בהשגה (ובדיוק למטרה זו מינו את מנהל הארנונה), והחלטת מנהל הארנונה הטריחה שלושה נציגי ציבור - יו"ר ועדת הערר ושני חברי הוועדה, העושים את מלאכתם בהתנדבות (?!) ואת פרקליט העירייה, שהופיע בפניהם ושטח את טענותיו (עד כאן חמישה עובדי ציבור). החלטת הוועדה לא הפיסה את דעת הנישום, ואז הוטרחו שופטת בית המשפט המחוזי, מזכיר השופטת, המתמחה של השופטת, הקלדנית של השופטת ופקיד הקבלה (זה הקורא בקול: "בית המשפט"). עד כאן עשרה עובדי ציבור בנוסף לפרקליט העירייה.

האם זהו שימוש ראוי שעושה העירייה בכספי הארנונה?

אם נתעלם מכל הפלפול המשפטי הנדרש לכל פסק דין מנומק כדבעי, נמצא כי ההנמקה המרכזית של פסק הדין נבעה מתחושת העוולה שנוצרה אצל השופטת ברכה אופיר-תום - "העובדה שהבית בו מצויה הדירה הוא בן שלוש דירות מצדיקה, כי דין אחד יהיה לשלוש הדירות". זהו זה.

אני פונה בקריאה לכל 265 מנהלי הארנונה בישראל - קראו את פסק הדין מדי חודש. בפעם הראשונה, כדי ללמוד מה נפסק בו, ובכל הפעמים הבאות כדי לזכור ולשנן, כי בתהליך הפעלת "שיקול הדעת" שהופקד בידיכם - לא תעוולו.

הכותב הוא עורך השער לנדל"ן ולמסים בישראל www.landtax.co.il  ומחבר הספר 'ארנונה עירונית' בהוצאת אוריאן.