פסק זמן לבדק בית

היום נפתחה שנת הלימודים האקדמית כסדרה, אחרי שהסגל האקדמי באוניברסיטאות הודיע בשבוע שעבר על דחייה של שבועיים בהשבתת הלימודים, בשל האבל על רצח רחבעם זאבי. פסק זמן יפה לא רק כדי לתת לאוצר עוד הזדמנות לשקול שוב את תביעות השכר של המרצים, אלא גם כדי לתת למרצים הזדמנות להתעשת, לקרוא נכון את המפה של ההשכלה הגבוהה לישראל, שממנה הם מתפרנסים, ולהסיק מסקנות.

הדו"ח האחרון של הלמ"ס על סטודנטים באוניברסיטאות ובמוסדות האחרים להשכלה גבוהה (ראה טבלה) מראה שבשנים תש"ן-תש"ס, ירד שיעור הלומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות מכ-68% לכ-46%, ובממוצע, ירידה של כ-5% בשנה. מנגד, עלה שיעור הלומדים במוסדות האחרים להשכלה גבוהה (למעט האוניברסיטה הפתוחה) מכ-12% לכ-33%, ובממוצע, עלייה של כ-20% בממוצע בשנה.

זו השורה התחתונה בתהליך מחושב ומתוכנן, בעיקרו, של המועצה להשכלה גבוהה באמצעות הוועדה שלה לתכנון ולתקצוב. תוכנית רבשנתית, לפתרון מצוקתם של סטודנטים רבים מדי שלא התקבלו לאוניברסיטאות בשל ביקוש גדול מהיצע, ולהשבחת הניהול של תקציב ההשכלה הגבוהה.

ובאמת, למה סטודנט לתואר ראשון, בעיקר במדעי החברה והרוח, צריך לתפוס כיסא באוניברסיטה שעלויות הלימוד בה גבוהות יותר מאלה שבמכללה, וזאת, בין היתר, בשל הצורך לממן מחקר, ציוד טכנולוגי חדיש ומעבדות?

להרחבתה של מפת ההשכלה הגבוהה לא היה רק היגיון שתכליתו צדק חברתי, אלא גם היגיון כלכלי. למה סטודנטים לתואר ראשון צריכים לממן, למעשה, סטודנטים לתארים מתקדמים, בעיקר בתחומי המדע והטכנולוגיה, שעלות לימודיהם גבוהה בהרבה? ובהזדמנות זו, למה לחסום הפרטה חלקית של ההשכלה הגבוהה, שבאה לביטוי בהקמת מוסדות כמו המרכז הבין-תחומי בהרצליה, או במתן היתר למתן תואר ראשון לחלק מהמסלולים, גם במקצועות לימוד יוקרתיים, בתוך מוסדות שאינם אוניברסיטאות כמו המכללה למנהל?

אחרי עשור של פיתוח מכללות מואץ, חלקן מתוקצבות על ידי ות"ת וחלקן לא (למשל, המכללות להכשרת מורים), מתברר שחלק מהמסגרות האקדמיות החדשות, שאבו מרצים מוצלחים מהאוניברסיטאות באמצעות שכר גבוה יותר. הן גם שאבו קליינטים מבוססים, שיכולים לשלם שכר לימוד הגבוה בערך פי שניים משכר הלימוד הרגיל.

ובל נשכח את האוניברסיטה הפתוחה, ישות יעילה, זריזה וחכמה, שבולעת בשיטתיות כ-20% מאוכלוסיית הסטודנטים מדי שנה, באמצעות תנאי קבלה ליברליים במיוחד: בלי תעודת בגרות ובלי מבחן פסיכומטרי, בשיטה של "שלם, היכנס, למד בקצב שלך, גם בשילוב עם עבודה במשרה מלאה". מה רע?

לא אחת נכתב בכלי התקשורת על התערערות האוטוריטה של האוניברסיטאות במתן תואר ראשון בחלק גדול מהמקצועות, ועל הפיחות שחל ביוקרתן. תופעה כלל-עולמית, לא רק ישראלית, שלא קשורה רק בהקמתן של עוד מכללות, אלא גם בכלכלה החדשה. קורסים במחשבים ובמקצועות היי-טק נלווים, נפתחו על ידי יזמים פרטיים בישראל ובחו"ל, בקצב מזורז, והם ענו על חלומם של צעירים רבים להשיג במהירות, גם בלי תואר אקדמי, מקצוע יוקרתי ומכניס.

הקורסים האלה נתנו מענה מהיר, קצר ומדויק לצרכים של המשק, כאן ובחו"ל, בעוד האוניברסיטאות, מנגנונים מסורבלים יותר, שלא לומר נפוחים, השתרכו מאחור. "עצים יבשים", היא רק אחת ההגדרות באקדמיה עצמה, בכל העולם, לחלק מהפרופסורים המבוגרים ששכחו מתי בפעם האחרונה תרמו למחקר - אף שהמחקר, ולא ההוראה לציבור גדול של סטודנטים, אמור להצדיק את קיומם בסגל האוניברסיטאות ואת תביעות השכר שלהם.

לא רק אוניברסיטת תל אביב מתמודדת בימים אלה עם גירעון תקציבי קשה, עושה עכשיו חשבון נפש, וגוזרת על עצמה הידוק חגורה. כל האוניברסיטאות, ולא רק בישראל, מודעות לשינויים בשוק ההשכלה הגבוהה וחלקן משנסות מותניים, מפשילות שרוולים, ובודקות מחדש את פנקסי החשבונות שלהן.

הנה דוגמא נאה איך יכולה אוניברסיטה לשרוד בתנאי שוק קשים, כשגם ידם של התורמים קפוצה יותר. בגלל התחרות האגרסיבית בארה"ב על אוכלוסיית הקליינטים, החליטה אוניברסיטת קורנאל בעיר ניו-יורק, להקים השנה שלוחה בקטאר, הנסיכות העשירה, במפרץ הפרסי. מצבור משאבים כמו נפט, קורץ גם לגופים שמנהלים מוסדות להשכלה גבוהה.

כלי התקשורת האמריקניים דיווחו לא מזמן, על הסכם שנחתם בין קורנאל לבין האמיר של הנסיכות הקטנה, להקמתה שם, ב-2004, של שלוחה לבית הספר לרפואה באוניברסיטה הניו-יורקית. לפי ההסכם, ינהלו האמריקנים את השלוחה במשך 11 שנה, והפדיון יהיה 750 מיליון דולר. עדות חותכת לכך שבנסיבות הנכונות, השכלה גבוהה היא עדיין עסק מכניס, בתנאי שלעסק הזה יש מוניטין, ולקורנאל יש. הקולג' שלה לרפואה (היום אוניברסיטאות רבות בארה"ב הן, למעשה, קבוצות של קולג'ים) יוקרתי וסלקטיבי במיוחד. 110 התלמידים שלמדו בו בשנת הלימודים החולפת, נבחרו מתוך 6,344 מועמדים (!). תעשו חשבון כמה קופצים היו על כל כיסא.

מותר לאוניברסיטאות בישראל, בעיקר למובילות שבהן, לחשוב על אופציות נוסח קורנאל-קטאר. יש לנו שם טוב בעולם, בין היתר, עקב העובדה שאנחנו מדורגים במקום הראשון בעולם במספר הפרסומים המדעיים ביחס לגודל האוכלוסייה ולמספר האוניברסיטאות, ובמקום השני בעולם במספר הפרסומים המדעיים ביחס למספר אנשי הסגל באוניברסיטאות.

כתב העת הבריטי, Economic Journal, דירג לא מכבר את המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, כמובילה במחלקות המקבילות באוניברסיטאות בישראל, במקום השלישי באירופה (אחרי צרפת ואנגליה) ובמקום ה-16 בארה"ב, קצת אחרי ויסקונסין ו-UCLA. לפי קריטריונים שנקבעו על סמך התפוצה והאפקטיביות של מאמרי מחקר בכלכלה, ב-15 כתבי עת מובילים בתחום, התברר שאוניברסיטת תל אביב קצת משתרכת אחרי עמיתתה הירושלמית. לפי מודל השלוחה של קורנאל, יכולה האוניברסיטה העברית לנצל את שמה הטוב ולפתוח בית ספר לכלכלה בכל מקום בעולם, למעט מדינות ערביות שאנו בסכסוך איתן, או מדינות שחוששות מחרם ערבי.

לסכסוך הישראלי-פלשתיני ו/או לאנטישמיות, יש השפעות מרחיקות לכת. כך עולה אפילו מההסכם בין אוניברסיטת קורנאל לנסיכות קטאר. נשיא האוניברסיטה סיפר לעיתונאים אמריקנים, שלפני חתימת ההסכם, נבדקו שם היבטים הנוגעים לזכויות האדם וליחס לנשים, כמו גם היחסים של הנסיכות עם ישראל. על בסיס הממצאים, גובשה מדיניות ולפיה לא תהיה הפרדה בין המינים בשלוחה של בית הספר לרפואה, וגם - ובעיקר, מבחינתנו - יהודים וישראלים יוכלו ללמוד או ללמד שם.