גם בזיסר אסור להתעלל

בסוף ספטמבר פונה בית י.ב.מ הוותיק מכל תושביו, והליכי השיפוץ של "אצבע אלוהים", שהחלו כמה חודשים לפני כן, באישור חתום של עיריית תל-אביב, נכנסו להילוך גבוה. לאירופה-ישראל, שהבניין יישא בעתיד את שמה, ולבעל השליטה מוטי זיסר, זה עולה מעל 15 מיליון דולר, לא כולל שנה של איאיכלוס הבניין - הפסד דמי שכירות של יותר מחצי מיליון דולר לחודש, הסכום ששילמה י.ב.מ לזיסר בשנתיים האחרונות.

ב-9 לספטמבר נתנה השופטת יעל אחימן, מבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב, החלטה ובה ביקורת נוקבת, עד כדי האשמה ב"הטעיית בית המשפט", המופנית כלפי עיריית תל-אביב. האחראים העליונים הם רון חולדאי, הוועדה המקומית בראשות סגן ראש העירייה מיכאל רועה, משרד מהנדס העיר בראשות דני קייזר ובכירים נוספים. השופטת אחימן התייחסה לצו שיפוטי להפסקת עבודות שיפוץ הבניין, שהוציאה העירייה שבוע קודם, באמצעות הוועדה המקומית.

אי אפשר להפריז בחריפות דברי השופטת אחימן. "נוסח הצו כפי שהוגש", כותבת השופטת, "מהווה לדעתי שימוש שלא כדין בהליכי משפט". ועוד: "נציגי עיריית תל-אביב, האמונים על ביצוע הוראות החוק, חייבים לגלות זהירות מירבית באופן הגשת הבקשות, על מנת שלא להטעות ולא לגרום נזק בתהליך של השימוש בצווים, שהינם דרמטיים מבחינת השלכותיהם. רק מטעם זה בלבד ראוי לבטל את הצו, אשר הושג לדעתי בדרך לא ראויה הגובלת בהטעיית בית המשפט". השופטת ביטלה את הצו, ובסוף נימוקי החלטתה כתבה: "צר לי מאוד על הדרך שבה בוחרת עיריית ת"א לעשות שימוש בכלים שנועדו למטרות אמיתיות ולא כגון אלה".

מאחורי הקלעים התנהל סיפור שלא נחשף עד עכשיו.כשלושה חודשים לפני הוצאת הצו (11.5.01), קיבלו ראש העיר חולדאי, מהנדס העיר קייזר, יו"ר הוועדה המקומית רועה, והאחראית על שימור בת"א ניצה סמוק, מכתב שנאמר בו כך:

"מזה כיובל שנים ניצב בית י.ב.מ בנוף האורבני של תל-אביב כנקודת ציון, מוקד, סמל ואיקון. הבניין זכה לתשבוחות, פרסים ופירסומים רבים בארץ ובחו"ל, בין היתר נבחר לאחד מ-30 הבניינים הבולטים במחצית השנייה של המאה ה-20 במדינת ישראל".

בהמשך לעוד תשבחות מגיעה ה"פואנטה": "כיום יש לנו סיבות לחשוש, כי עבודות השיפוץ בבניין ישמשו מסווה לשינויים קיצוניים ומהותיים בחזיתות הבניין, תוך פגיעה חמורה באופיו ובעיצובו. זאת בין היתר על ידי שימוש בחומרים חדשים, שינוי או ביטול סוככי השמש ועוד... נודה לך אם תנקוט בצעדים הדרושים לעצירת מהלך של הפגיעה בבניין, כולל הזהרת היזמים בנדון בעוד מועד".

על החתום: משרד האדריכלים של אברהם יסקי, יוסי סיון ויעקב יסקי, מתכנני הבניין.

מאחר וקשרי הידידות והקירבה בין משרד יסקי לבין בכירי עיריית תל-אביב לדורותיהם הינם חלק מהווי העיר, סביר להניח שהמכתב הזה נגע לליבם של המכותבים. האם יש קשר בין המכתב הזה לבין ההתנהלות של צמרת העירייה ומהנדס העיר בפרשה זו? האם היווה המכתב, והבקשה הטמונה בו, גורם כלשהו בשיקולים להוצאת צו הפסקת העבודה?

דובר עיריית תל-אביב השיב, גם בשם קייזר: "באשר לפניית משרד יסקי - לא היו דברים מעולם, הפניה לא העלתה ולא הורידה. העילה להוצאת הצו היתה הפעולות הברוטליות והלא חוקיות, מעבר למסגרת הרשיון שניתן, שחייב את הפסקת העבודות". (האם בעירייה שכחו את דברי השופטת אחימן?).

מן הבקשה הדחופה שהגישו אירופה-ישראל וזיסר, באמצעות עו"ד יוסף בנקל, לביטול צו הפסקת העבודות, מסתבר כי הנימוק לצו היה פירוק האלמנטים הטרומיים המורכבים על הבניין, ושעליהם מודבקים אבני הפסיפס, שיסקי בחר בתכנון. הנימוק הפורמלי של העירייה היה בנייה ללא היתר וחריגה מהיתר.

העירייה טענה בבית המשפט, כי במסגרת היתר השיפוץ, הנוגע לשיקום חזיתות הבניין, שיקום בטונים, פירוק פסיפס וביצוע פסיפס חדש, יש לתקן את האלמנטים הללו ולא להסיר אותם. "גם הורדה של האלמנטים והעלאה שלהם מחייבת היתר", אמרה העירייה.

אירופה-ישראל מסרה לבית המשפט, כי אכן הוסרו האלמנטים, אך הדבר נעשה בהוראת מהנדסי הבטיחות, אינג'נר חנן בל ואילן כרמון, שפיקחו על ביצוע העבודות. אלה סברו, כי שיפוץ האלמנטים בעודם מורכבים על המבנה עצמו, יהווה "סיכון בטיחותי ממדרגה ראשונה ועשוי להביא חלילה לתאונות קטלניות".

עוד טען בנקל: "העובדות האמורות והצורך בביצוע העבודה באופן בו יוסרו חלק מהאלמנטים הטרומיים המורכבים על הבניין, והחזרתם אליו לאחר גמר שיפוץ הבניין - היו ידועות היטב לוועדה המקומית, וזו לא רק שלא התנגדה לכך - אלא שמעולם לא גילתה דעתה כי בכך יש חריגה או סטייה מהוראות ההיתר. כל מה שהטריד את הוועדה המקומית בהקשר זה היה, כי עם סיום השיפוץ, האלמנטים שהוסרו יוחזרו במצב תקין אל הבניין".

בעניין זה פסקה השופטת אחימן: "הבקשה מתייחסת להסרת אלמנטים כביכול שנעשו תוך גרימה של שינוי בחזית המבנה, לפי זה צו שיפוטי להפסקת עבודות צריך היה להתייחס לעניין זה בלבד, ולא לבקשה גורפת להפסקת עבודות הבנייה במקום. נוסח הצו כפי שהוגש לבית משפט הינו גורף, ומהווה לדעתי שימוש שלא כדין בהליכי משפט". דברים אלה מדברים בעד עצמם, ומעמידים את בכירי עיריית תל-אביב באור לא ממש ציבורי והוגן כפי שהם מתהדרים להציג, ולא חשוב אם מדובר בסגירת מרפסת או באיש עסקים ממולח ומקושר כמו מוטי זיסר.

הפרשה התחילה בספטמבר 99', כאשר י.ב.מ מכרה את הבניין לזיסר ב-52.5 מיליון דולר. ההסכם עם חברת המחשבים הגדולה כלל סעיף שאיפשר לה להישאר במבנה עוד שנתיים-שלוש, תוך כדי התחלה של שיפוצים ממותנים. דמי השכירות בשנה ראשונה היו 5 מיליון דולר, ובשנייה 6 מיליון דולר. הם עזבו בתום השנה השנייה. זיסר רכש את הבניין באשראי, כאשר דמי השכירות הללו היוו את בסיס ההון העצמי שנדרש לו.

בית י.ב.מ הזדקן בכבוד, והגיע לגיל שבו החמירו בעיות הצנרת, המעליות ישנות, חלקי ציפוי הפסיפס החומים הקטנטנים כבר התחילו להתפורר ואיימו ליפול על ראשי העוברים והשבים. הצורך בשיפוץ היה מובן מאליו.

הפניה הראשונה, הכמעט אוטומטית, לתכנון השיפוץ, היתה אל משרד יסקי, בעל זכויות היוצרים. המשרד הציע הצעות לשיפוץ, כולל מספר שינויים מתבקשים. מאחר והבניין אינו מוכרז כבניין לשימור, היו שלוש אופציות לשיפוץ: החלפת הפסיפס הקיים בחדש, ציפוי בפח ואלומיניום, או שימור הקונספט הנוכחי במלואו, תוך שימוש בחומרי בנייה חדשים.

הקשר זיסר-יסקי לא הבשיל בסופו של דבר לעבודה משותפת. יש טוענים כי חילוקי הדעות נגעו לעניינים כספיים, כאשר משרד האדריכלים הגיש הצעה בגובה 1.1 מיליון שקל עבור תכנון, פיקוח ופיקוח עליון, והצעה מעט גבוהה יותר באם תבחר אופציית השיפוץ באלומיניום. יש טוענים שכסף הוא רק התירוץ, כי זיסר פשוט לא מתלהב מיסקי, ולמעשה פנה אליו רק כי היה חייב לכבד את זכויות היוצרים, אבל חיפש דרכי מילוט כדי להעסיק אדריכל אחר.

משרד יסקי-סיוון, במכתבם: "לצערי, אולצנו לאחרונה להפסיק את הטיפול בפרויקט, זאת בשל העובדה שהיוזמים לא ראו עין בעין עמנו את צורת השיפוץ". כך או אחרת - כשהשידוך התפוצץ, מסר יסקי לזיסר מכתב בו הוא מסיר התנגדותו להעסקת אדריכלים אחרים.

למשימה נכנס האדריכל איזלי המנר, שותף בכיר בחברת האדריכלים TSA הבינלאומית, אשר תכננה את מלון ונציה בלאס וגאס. "השיפוץ יעניק לבניין חזות חדשה ומודרנית וישלב אלמנטים של אוויר ואור", כתבה החברה בהודעה לעיתונות. שמעון יצחקי, סגן נשיא אירופה-ישראל, אמר: "החברה מתכננת להפוך את הבניין לבית משרדים יוקרתי מודרני ומתקדם, כמצופה מבניין המהווה אבן דרך בהתפתחות האורבנית של העיר תל-אביב". ככל הידוע, המחיר של אדריכל המנר קרוב למחיר שביקש יסקי.

לקראת סוף יולי השנה התקיימה ישיבה בראשות קייזר וצוותי העירייה, עם זיסר ונציגיו, שהציגו את המצגת לבניין החדש, הכוללת עבודות אלומיניום שהיו הבחירה המועדפת. העירייה אמרה שאלומיניום לא נראה לה. כשהחלו ניסיונות השכנוע הבהיר קייזר, שהוא מבקש לראות את הבניין חוזר למצבו המקורי, עם אלמנטים חדשים.

תיאורטית, אפשר להיכנס להליך ויכוח ושכנוע. למעשה, זה אומר להיתקע כמה שנים בוועדות ובערעורים. לא איש כזיסר יבזבז כסף ויוותר על חודשים של דמי שכירות, בוויכוח על עיצוב ארכיטקטוני כזה או אחר, בטח לא כאשר מולו עומדת מערכת מוניציפלית, שלא מפסידה כסף בגלל התמשכות הליכים.

סיפור: ביום חמישי, 6.9, אחר הצהרים, שבוע אחרי שהעירייה הוציאה צו הפסקת עבודה, הגיש זיסר בקשה לביטול הצו. השופטת קראה את הבקשה, השתכנעה וכתבה: "זו נראתה לי כמצדיקה דיון דחוף", וקבעה דיון מייד לאחר סוף השבוע, ביום ראשון בבוקר. העירייה ביקשה לדחות את הדיון בנימוק: "המצהיר מטעמנו יצא לחופשה לשבועיים". השופטת דחתה את הבקשה.

מיכאל רועה: "אני הוצאתי את צו הפסקת עבודות השיפוץ, בהתייעצות עם מהנדס העיר, מינהל הנדסה, צוות שימור וצוות תכנון. בתל-אביב יש מספר מונומנטים שהעניין הציבורי דורש להסתכל עליהם כמבנים לשימור, למרות שתוכנית השימור איננה כוללת אותם בשלב זה. במהלך אגרסיבי לעיר, נבנו בעבר בתל-אביב כמה מונומנטים, חלקם אולי אפילו די מכוערים. אלו בניינים, שלציבור הם מעוז חשוב לתרבות ולמורשת של העיר. בית י.ב.מ הוא אחד מהסמלים האדריכליים המרכזיים של העיר. אם לא הצלחנו לשכנע שופט בתל-אביב בצדקת טענותינו, אז טעינו בעצם הופעתנו, אבל בשום אופן לא בעצם העניין. אי אפשר לקחת כזה סמל של העיר ולשנותו".

- קיבלתם את תיאור השיפוץ ונתתם היתר.

רועה: "אילו לקחנו תמיד את מה שכתוב וסמכנו על זה, היינו נופלים הרבה פעמים בפח. כשהוצגה לי התמונה איך ייראה הבניין לאחר השיפוץ, תלשתי את מקצת השערות שנותרו לי על הראש, ובמסגרת ועדת השימור המלצתי להוציא צו הפסקת עבודה מיידי. גם היום אני אשמח מאוד אם תהיה נסיגה מהשיפוץ המתוכנן, ושהבניין יישאר כפי שהוא, אחד המונומנטים של העיר".

- הצו נומק בבנייה ללא היתר, אבל דבריך מזכירים את טענת השימור של האדריכלים יסקי-סיון במכתב שקיבלת.

רועה: "זה לא קשור. לגופו של עניין, יש בניין מאוד משמעותי, ויש מי שרוצה לקלקל אותו. אנשים עושים את זה בארוגנטיות ובחוסר תרבות".

- מה היית מכניס לתוכנית השימור?

רועה: "מדובר בכל מה שהוא מחולל שינוי חברתי והתפתחותי של העיר. לדעתי, מגדלי עזריאלי, לכשיסתיים הבניין השלישי, יהיה מונומנט ראוי. יש גם ביפו פרויקטים שצריך לשמר אותם והם אינם כלולים ברשימה היום, בית אל-על, בית אסיה ודומיהם".

- כל המבנים שלדעתך יש לשמר - מדוע אינם מוכרזים?

רועה: "תוכנית השימור שהוגשה מטפלת בשלב זה בבנייני הבאוהאוס. ועדת השימור הקרובה תדון בשימור בית י.ב.מ. לצערי, חלק מהמערכת הציבורית מתעוררת רק כשמתחילים לגנוב ממנה ולשמוט לה את השטיח מתחת לרגלים. בא יזם ורוצה לשנות את הנוף התל אביבי, בלי התייעצות בלי כלום... הביא מודל, עטף אותו בבליל מילים .. חבל על הזמן".