מיסוי מקרקעין ביהודה ושומרון: אפליה מול תושבי הקו הירוק?

וק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963 נכנס לתוקפו ביום 1.1.2000, ומכוח הוראה מפורשת בו, חלות הוראותיו גם באיזור יהודה ושומרון. חוק מיסוי מקרקעין הוא תיקון מס' 45 לחוק מס שבח מקרקעין, ומטיל מס בשיעור של 2.5% משווי הזכות הנמכרת בעיסקת מכר. בתוקף חוק זה הועלה גם השיעור המירבי של מס הרכישה מ-4.5% ל-5%.

אלא מאי? בעוד שבמדינת ישראל בוטל מס הרכוש על מקרקעין, לא בוטלה באיזור יהודה ושומרון הארנונה על מגרשים ריקים, שהוגדרה כארנונה על "אדמת בניין" ("אדמת בניין" היא קרקע שאינה אדמה חקלאית ואינה קרקע תפוסה או בניין). לכאורה, הכבדת יתר על תושבי האיזור.

על כך עתרה לבג"ץ חברת "פרי הארץ", הבונה בגבעת זאב, בבג"ץ 6591/00 נגד המועצה המקומית גבעת זאב ונגד ראש המועצה, שר האוצר ואח', וביקשה, בין היתר, לבטל את הארנונה על "אדמת בניין", המהווה, לפי טענתה, נטל כבד על המחזיקים בקרקעות באיזור והפלייתם לרעה לעומת התושבים המתגוררים בתחום הקו הירוק.

לעתירה צורפה עתירה נוספת של חברת אשדר לבנייה בע"מ, (בג"ץ 5336/00), ועיקר עתירתה - עצם הטלת חוק מיסוי מקרקעין באיזור, או אי מתן פטור על ידי שר האוצר בתקנות למכירת מקרקעין באיזור.

עתירה זו הוגשה נגד שר האוצר, ועדת הכספים של הכנסת והיועץ המשפטי לממשלה. בפסק דין מיום 16.12.2001, החליט בג"ץ למחוק את שתי העתירות. כך לא בוטלה הארנונה על "אדמת בניין" ביישובים היהודיים באיזור יהודה ושומרון, והמועצות המקומיות והאיזוריות רשאיות להמשיך לגבות ארנונה מהמחזיקים במגרשים ריקים בתחום יישובים אלה. על המחזיקים לשאת גם בתשלומים המתחייבים על פי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה).

יש להדגיש את ההבדלים בין מס רכוש, כפי שהיה חל בישראל, לבין הארנונה על "אדמת בניין" ביישובים היהודיים ביו"ש. הסמכות להטיל ארנונה על "אדמת בניין" היא מכוח סעיף 76(ב) לתקנון המועצות המקומיות, שחוקק לפי צו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון) מס' 892 תשמ"א-1981.

זוהי חקיקה של מפקד כוחות צה"ל באיזור, לפי השיטה המשפטית של שטח מוחזק שנקבעה בשנת 1967, על פי המנשר בדברי סדרי השלטון והמשפט (הגדה המערבית), ולפיה כל סמכות שלטון, חקיקה ומינהל הם בידי מפקד האיזור במסגרת המשפט הבינלאומי. לטענת ב"כ המועצה המקומית גבעת זאב, עסקינן בשתי שיטות משפט נפרדות שאינן זהות, ולפיכך לא תישמע טענת האפליה.

שוני זה בחקיקה אינו היחיד. לדוגמה, ביו"ש לא חל חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, ובמקומו חל חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (חוק זמני) משנת 1966. בנוסף, המסים שונים מעצם טבעם:

מס רכוש שולם בישראל לאוצר המדינה, ואילו הארנונה על "אדמת בניין" משולמת לרשות המקומית, לצורך מימון שירותים מוניציפליים. שיעור מס הרכוש - 2.5% - נגבה בישראל טרם ביטולו על בסיס שווי המקרקעין.

הארנונה על "אדמת בניין" נגבית על שטח הנכס, לפי מספר המטרים המרובעים. אין אפוא זהות בין שני מסים אלה, ולא בהכרח עם ביטול מס רכוש מתחייב ביטול הארנונה. הכנסת הרשויות ביישובים היהודיים ביו"ש בשנת 2000 היתה כ-14 מיליון שקל.

כאמור, עם מחיקת העתירה, לא בוטלה הארנונה על מגרשים ריקים ביו"ש, והטלתה היא חוקית, ותישקל על ידי כל מועצה ומועצה.

את המשיבים ייצגו עו"ד מלכיאל בלס מטעם המדינה ועו"ד בתיה אבלין מטעם המועצה המקומית גבעת זאב, ואילו העותרים יוצגו בבג"ץ 00/ 5336 על ידי עו"ד נרקיס, ובבג"ץ 6591/00 על ידי עוה"ד ריבלין וחריף.