צבא נועד למלחמה

אנחנו לא "נראים" טוב בעולם, בעקבות כניסת צה"ל למחנות הפליטים, ובכלל לשטחי הרשות הפלשתינית - דיווחו השבוע כל אמצעי התקשורת. מביאים נתונים המראים על ירידה בפופולריות של ישראל במדינות המערב השונות. באירופה כמובן, אבל גם בארה"ב. אבל לא צריך להרחיק לכת אל התקשורת העולמית. גם אצלנו, בתקשורת המקומית, ניכרת מגמת ירידה במפלס ה"ימניות" שפקד אותה בחודשים האחרונים, ומתחילות להישאל שאלות לגבי השימוש בצבא, במטוסים ובטנקים בשטחי הרשות.

דוגמה אופיינית לקולות אלה היא הדברים שאמר הראלדו ריברה, עיתונאי אמריקני, שבא לכאן ככתב המלחמה של רשת הטלוויזיה פוקס. על-פי "מעריב" (17.3.02), ריברה אמר ש"כאשר אתה משתמש בטנקים ובמטוסי אף-16 נגד ריכוזי אוכלוסיה צפופה, זה לא נקרא להילחם בטרור, זה נקרא לבצע טרור".

דברים מבלבלים מאוד - מכיוון שכך, יש טרור פלשתיני. הם הורגים בנו עם מטענים, מכוניות תופת, "סתם" יריות. מה אנחנו אמורים לעשות כדי להגן על עצמנו? באלו אמצעים אנחנו כן רשאים להשתמש כדי להילחם נגד אלה הנלחמים בנו? אומרים לנו, שטנקים ומטוסים זה לא יפה. אז מה כן בסדר? שגם אנחנו נניח מטעני צד? שגם אנחנו נציב מכוניות תופת במרכזי אוכלוסייה? שגם אנחנו נשלח אנשים שיירו ללא אבחנה בבתי קפה ובקניונים?

אם נעשה זאת, יגידו שלא יפה, מאוד לא יפה. שאנחנו לא ארגון טרור, שאנחנו מדינה מסודרת, ומדינה לא מתנהגת על-פי קודים של ארגון טרור. אפילו לגבי שיטת החיסולים היו כאלה, גם אצלנו, שאמרו שזה לא "דמוקרטי", לא "ממלכתי". שמדינה לא מענישה, לא הורגת, אלא באמצעות המערכת המשפטית שלה.

מה זאת אומרת, לא להשתמש בצבא? אז בשביל מה הוא קיים? מוציאים מאות מיליארדים כדי לרכוש מטוסים, טנקים ושאר כלי נשק משוכללים - בשביל מה? כדי לא להשתמש בהם נגד האויב? האם אין זה תפקידו של הצבא להגן עלינו? אחרת, נוצר מצב אבסורדי מאין כמותו: הפלשתינים רשאים להכות בנו ככל שיחפצו, בעוד שאנחנו נעמוד מנגד ולא נעשה דבר. כי באמצעי טרור אסור לנו להשתמש, ובצבא זה לא יפה.

העיתונאי ריברה, והוא אינו היחיד, אומר שלהשתמש בטנקים ובמטוסי קרב באוכלוסייה צפופה זה מעשה טרור. על-פי הקריטריון הזה, ארה"ב, במעשיה באפגניסטן, היא מדינת טרור. אלא שאת זה ריברה לא אומר, כמו רבים אחרים, גם אצלנו. הוא נעצר בישראל.

מה שמזכיר סיפור שסיפר הסופר עמוס עוז בראיון ל"הארץ", שפורסם לאחרונה. בתקופה שלפני קום המדינה, סיפר עוז מפי דודתו, נראו באירופה כתובות גרפיטי שקראו ליהודים ללכת לפלשתינה. אחרי קום המדינה, החלו להופיע כתובות שקראו ליהודים לצאת מפלשתינה.

אם נקבל את דברי מבקרינו, מבית ומחוץ, הרי שעלינו להירצח ולהיטבח בשקט. בלי לצעוק, בלי להגן על עצמנו, בלי להשיב מלחמה. כמו שעשו היהודים בתקופת השואה. אין ספק, שאם כך ננהג בוודאי נהיה מאוד פופולריים, אבל אולי גם מאוד מתים.