המציאות נושכת

בדיוק לפני שנה, במסיבת העיתונאים החגיגית של בנק לאומי לרגל פרסום דו"חות השיא של הבנק לשנת 2000, העז יו"ר הבנק, איתן רף, לקלקל קצת את שכרון ההצלחה. הוא הסב את תשומת הלב לכך, שהישגי 2000 לא יחזרו שוב ב-2001.

רף ידע כבר אז, את מה שידעו יתר עמיתיו (למשל ראשי בנק הפועלים, שהעדיפו לא להתייחס לשאלה בנושא זה, ורק לומר כי "לא באנו לדבר על שנת 2001"), ומה שיכלו לשער לעצמם כל היתר: לפחות חלקה הראשון של שנת 2001 יהיה גרוע. אחר-כך הסתבר, כי 2001 כולה היתה שנת שפל, שנראתה חיוורת במיוחד.

גם בבנקים שכבר הספיקו לפרסם דו"חות כספיים לשנת 2001 (בנק הפועלים והבנק הבינלאומי), וגם באלה שיעשו זאת בשבוע הבא (לאומי, מזרחי ודיסקונט), תהיה כנראה תמונה דומה: קיצוץ של כמחצית מהרווחים - שנובע בעיקר מגידול של מאות אחוזים בהפרשות לחובות מסופקים, ירידה כמעט למינימום ביחס הלימות ההון, קיצוץ חד או אפילו ביטול הבונוסים לעובדים, וביטול חלוקת הדיבידנד המסורתית.

השאלה הגדולה היא, מה חושבים רף ומרעיו על שנת 2002. חשוב מכך, מה הם כבר יודעים על תוצאות הרבעון הראשון, שמסתיים בימים אלה. התשובה קלה יותר ממה שניתן לחשוב.

לפני שנה עמדו המתעניינים בגורל המערכת הבנקאית - שהצליחה שנה אחרי שנה להראות גידול ברווחים וצמיחה בהיקפים למרות ההאטה הכלכלית (שהופרעה קלות עלידי פריחה קצרצרה של ההיי-טק) - בפני חוסר קורלציה משווע בין מצב המשק למצב הבנקים. תמונה זו הביאה למחשבה, שאולי לבנקים יש חוסן בלתי מוגבל, והם ימשיכו להרוויח בכל מצב.

כל זה כמובן לא נכון, ושנת 2001 הוכיחה זאת היטב. גם לבנקים החזקים והאיתנים יש נקודת שבירה משלהם, וגם אם הם לא בדיוק מודעים לה, יש מי שיזכיר להם באיזו סביבה הם חיים. השנה היה זה המפקח על הבנקים שנחלץ לעזרת הבנקאים, והסיר מעיניהם את המשקפיים הוורודות. כך הפכו גם הבנקים לראי המשק הממותן.

בהנחה שקו זה יימשך, הבנקים יחכו - בדיוק כמו כל היתר - לחזרתה של הצמיחה. בינתיים, דינה של ראשית שנת 2002 להיות דומה פחות או יותר למצב אשתקד. כשהצמיחה תצוץ, ואחרי תקופת פיגור בת רבעונים אחדים, תחזור המערכת הבנקאית לצמוח ולשגשג.

הפיגור, שקיים גם בשנים של האטה, נובע מההשלכות ארוכות הטווח של הפעילות הבנקאית לטוב ולרע, בעיקר בכל הקשור לאשראי. בבנק דיסקונט מומחשת בקיצוניות תמונת ההשלכה המתמשכת של הפעילות הבנקאית, ושנה אחרי שנה ממשיכים ראשיו להזכיר את תיק הנדל"ן הבעייתי שניתן בראשית שנות ה-90, ועדיין מקיז הפסדי עתק על דו"חות הבנק.

מנכ"ל הבנק הבינלאומי, דוד גרנות, נתן את הערכתו שלו לעניין, וקבע חד-משמעית כי שנת 2002 לא תהיה שונה בהרבה משנת 2001. יו"ר הבנק, שלמה פיוטרקובסקי, ציין כי הוא קצת יותר אופטימי, וצופה שיפור-מה.

האנליסטים מעריכים, כי השיפור יהיה דרמטי יותר, ומדברים על גידול של 40%-30% ברווחי הבנקים הגדולים לשנת 2002 - יחסית לרווחים בשנת 2001. גם תמונה אופטימית זו מעלה, כי בנק שרווחיו צנחו בשנת 2001 ב-50% ורשם בשנת 2002 עליה של 30%, עדיין יישאר ב-2002 עם רווחים נמוכים ב-35% מאלה של 2000.

כך או כך, ניתן להניח שלמצב המשק יש השפעה מכרעת גם על גופי הענק הבנקאים. הנחה זו תביא לקלות רבה יותר בהערכת עתיד הבנקים, אך חשוב מכך, הפנמתה תביא לשמרנות רבה יותר של במדיניות האשראי שלהם. אם השמרנות הזו היתה מתבצעת שעה אחת קודם, היא היתה חוסכת לבנקים הפרשות עתק של מאות מיליוני שקלים - שבוצעו בעיקר כתוצאה מאשראי למינוף, לענף התקשורת, לענף הבנייה והנדל"ן ולענפים נוספים בסקטור העיסקי.