בין מחלף קיסריה בכביש החוף לבין כביש 4 הישן לחיפה, מצוי איזור מיוחד במינו.
שרשרת גבעות חול רכות, עם צמחייה ייחודית, איזור שאליו אפשר לקחת ילדים להתגלגל
בחול, לזהות צמח ולעקוב אחרי לטאה. אין עוד מקום כזה בין תל-אביב למטולה, ואם
אתה נוסע על כביש החוף והארובות של חדרה תקועות לך בעיניים עד הפנייה מזרחה
במחלף, זהו קטע נוף של רגיעה, ולו גם של 5 דקות נהיגה. השטח שייך לברון אדמונד
רוטשילד (החברה לפיתוח קיסריה), ואינו תורם להכנסותיו.
בדיוק שם, בצומת פרדס חנה, משרד ראש הממשלה דוחף להקים מתקן התפלה גדול, של
100 מיליון קוב לשנה עם פוטנציאל לגדול ל-150 מיליון קוב לשנה.
מבין החלופות שהציגו עורכי תמ"א למשק המים 34/ב, פיטלסון-שילה, ואחרי שתחנת
הכוח של חברת חשמל נפסלה בגלל מגבלת גודל, נותרו שלוש חלופות: גבעות החול של
רוטשילד, חדרה, והמועצה האזורית מנשה. חלופת קיסריה קיבלה מהמתכננים את הניקוד
המשוקלל הנמוך ביותר.
עיריית חדרה ומועצה איזורית מנשה חברו והציעו אתר משותף, כ-500 דונם במזרח
איזור התעשייה הצפוני של חדרה, מחציתם של המינהל. ישראל סדן, ראש עירית חדרה,
ארגן הסכמת בעלים והסדרת חלוקת ההכנסות מארנונה בין חדרה למועצה אזורית מנשה.
לפני שבוע, בדיון במועצה הארצית על החלופות, נמסר, שמנכ"ל משרד רה"מ, אביגדור
יצחקי, הודיע שאין מה לדון בחלופות, כי הממשלה כבר החליטה על האתר בחולות קיסריה.
מתברר שיש כבר הסכם עם הברון. ל"גלובס" נודע, כי בין החברה לפיתוח קיסריה לבין
החשב הכללי יש כבר הבנה על המחיר. מנכ"ל החברה, אסא אברמסקי, אינו מוכן למסור
פרטים.
מסתבר גם, שהממשלה לא המתינה להחלטה התכנונית, אלא מממנת ומקדמת יחד עם החברה
לפיתוח קיסריה תב"ע למתקן, וזאת באמצעות אדריכל יגאל צמיר, שהוא גם עורך תוכנית
המתאר המחוזית (תמ"מ 6) במסגרתה כלולה קיסריה. זהו הביטוי למה שראש הממשלה
אריאל שרון מטיף תמיד: "לא להמתין, לעבוד במקביל".
הירוקים זועמים. הבכירים במערכת התכנון נבוכים ומפוחדים, כי בלי ראש מינהל
תכנון (מחפשים כעת מחליף) וכל עוד מנכ"ל משרד הפנים מרדכי מרדכי עומד בראש
המערכת, אין להם מנהיג.
זוהי עמדתם: לפי תוכנית המתאר הארצית הנוכחית 31 והמוצעת 35, השטח בקיסריה
מוגדר "נוף כפרי פתוח". בתמ"א 12 לתיירות זהו "איזור נוף פתוח". בתמ"א 8 לשמורות
וגנים לאומיים הוא מוצע כ"גן לאומי". בתמ"א 13 לחופים רוב השטח הוא "גן לאומי
ונופש". בתמ"מ 6 המוצעת זהו "שטח פתוח מוגן". אם מוסיפים לזה את הניקוד הנחות
של חלופת קיסריה, מה צריך עוד כדי להבין, שמדובר בערך טבע שצריך לחשוב שבע
פעמים לפני שנוגעים בו?
אתר קיסריה הופך לסמל חדש במלחמות הירוקים. הם חוששים, שמתקן ההתפלה הוא רק
אבן פינה לאיזור תעשייה חדש של הברון רוטשילד, שיתחיל במתקן ההתפלה ויתפתח
מערבה על כל גבעות החול, עד כביש החוף.
המאבק בוודאי יעכב ואולי אפילו יתקע את הקמת מתקן ההתפלה. ההפעלה תידחה. מי
רואה גשם, ולמי יש זמן למאבקים, עירעורים והתנגדויות לתוכנית המתאר ולמתקן
בקיסריה?
אם יש הסכם שרון-ברון המנוגד להמלצה התכנונית, ושהתגבש עוד לפני סוף ההליך
התכנוני, מי בכלל צריך מתכננים? זהו, בפועל, מימוש החלום של שרון: להכפיף אליו
לא רק את מינהל מקרקעי ישראל, אלא גם את מינהל התכנון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
