הדבר אכן מדבר בעד עצמו

המערער הגיש תביעה נזיקית כנגד בית החולים, המבוססת על עוולת הרשלנות ועל עוולת התקיפה (היעדר "הסכמה מדעת"). לטענתו, יש להחיל על עניינו את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", וזאת בהיעדר כל הסבר מצד בית החולים לקרות הנזק, הרישום הלקוי במסמכי בית החולים ואי העדתו של הרופא המרדים.

בית החולים מצידו טען לדחיית התביעה, שכן המערער לא צירף כל חוות דעת רפואית המצביעה על רשלנות רפואית בטיפול שניתן לו. בית משפט השלום דחה את התביעה, בקובעו כי התנאי השלישי להחלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" לא התקיים.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (בפס"ד שנכתב בידי השופט ניל הנדל, בהסכמת חבריו להרכב) קיבל את הערעור. למרות היעדרה של חוות דעת רפואית מטעמו של המערער, נקבע כי יש להחיל את הכלל האמור לעיל, ומכוחו נקבע כי בית החולים התרשל בטיפול במערער. פסק הדין סוקר בהרחבה את תנאי הכלל הנ"ל הנ"ל, תוך השוואת הדרכים ליישומו בישראל לעומת אלה המקובלים בשיטות משפט זרות.

במקרה הנדון, אין חולק שנתקיימו שני תנאיו הראשונים של הסעיף (אי ידיעת המערער את נסיבות קרות הנזק, ושליטה מלאה של המשיבים על הנכס שגרם לנזק). המחלוקת העיקרית נסבה על התרחשותו של התנאי השלישי - כי נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהמשיבים לא נקטו זהירות סבירה.

הפסיקה נחלקה בשאלת דרכי יישומו של התנאי, "אולם", קבעו שופטי בית המשפט המחוזי, "נראה כי הדעה הרווחת היא שיש לצפות על מכלול הראיות, דהיינו של התובע ושל הנתבע". כן נחלקת הפסיקה בשאלת הקשר שבין הכלל לבין כללי ראיות אחרים.

חיסורה של חוות דעת רפואית מטעמו של המערער היא בעלת משקל, אך אין היא סוגרת כליל בפני האפשרות של המערער להוכיח כי נתקיים התנאי השלישי הנ"ל. "המשיב נכנס לניתוח כריתת ערמונית ויצא עם פגיעה בעצב רגלו האחת", נכתב בפסק הדין. "על פני הדברים ניתן להניח קיומה של רשלנות". מסקנה זו מתחזקת דווקא מחוות הדעת הרפואיות שהמציאו המשיבים, שגם הן לא הצליחו להסביר כיצד אירע הנזק למערער.

לכך יש להוסיף, שהיעדר הרישום הרפואי משפיע על יכולת המשיבים לעמוד בנטל שהועבר אליהם, וכן אי העדתו של רופא שיעיד ממקור ראשון על מהלך הניתוח.

(ע"א מחוזי באר שבע 1171/00 כהן נ. בי"ח קפלן ואחר, פס"ד מיום 2.12.02. הנשיא יהושע פלפל, ס' הנשיא ידין טימור והשופט ניל הנדל. בשם המערער עו"ד י. ורון, בשם המשיבים עו"ד זליכוב)