סתם, כי בא לנו לפטר

מי שעקב אחרי שפת הגוף של אלי יונס, מנכ"ל הפועלים, יכול היה להתרשם בקלות שהוא אינו נלהב, בלשון המעטה, מהפעלת גרזן הפיטורים ההמוניים בבנק. למעשה, מתבצעת בבנק מזה שנים מספר פעולה נרחבת של פיטורי עובדים.

בשקט בשקט, בלי רעש וצלצולים, ללא מסיבות עיתונאים, בהסכמה מלאה של ועד העובדים, "נוטשים" כל שנה יותר מ-200 עובדים את המערכת. חלקם פורש בזמן, לפנסיה, חלק אחר עובר לתעסוקות אחרות, או סתם עוזב את הבנק. את המישרות המתפנות לא מאיישים עובדים חדשים. התוצאה - מצבת כוח האדם של בנק הפועלים הולכת ומתכווצת.

אז מה קרה לפתע בסתיו האחרון, שהוציא את הנהלת הבנק מריבצה והביא אותה להודעה דרמטית יוצאת דופן כל-כך? הרי הבנק הוא עדיין הרווחי ביותר במערכת, ואולי הגוף העסקי הרווחי ביותר בישראל. האם באמת, כמו שטען אחד הפרשנים, הגיעו הבעלים הפרטיים למסקנה שאין מנוס מפיטורים? אז היכן הם היו בחמש השנים האחרונות?

מה שגרם לבעלים הפרטיים לצאת מגידרם היתה סיבה אחרת לגמרי. למרות הרווח נקי של 757 מיליון שקל בחודשים ינואר-ספטמבר השנה, הורה המפקח על הבנקים בבנק ישראל, ד"ר יצחק טל, להנהלת בנק הפועלים, לא לחלק השנה דיבידנד לבעלי המניות. לכאורה, עניין של מה בכך, למי שהתרגל לחלק לעצמו מאז שלהי 1997 מאות מיליוני שקלים מהרווח הנקי של הבנק.

למעשה, מדובר בהחלטה שהיא בגדר אסון למשפחות דנקנר ואריסון. בפעם הראשונה, ייאלצו בעלי השליטה בבנק הפועלים לשלם בגין האשראי הנדיב שקיבלו מבנק לאומי ומבנקים אחרים, מכיסם. טל הצביע על הנתון של הלימות ההון - היחס בין סך המאזן לרווח הנקי של הבנק - שירד מ-15% בשנת 2000, לרמה של 7.6% בלבד ב-2002, כגורם העיקרי להחלטתו.

פיטורי 900 עובדים מביאים לשינוי דרמטי מיידי במאזן הבנק. אומנם יש צורך לשלם למפוטרים יותר ממיליארד שקל בגין פיצויים, אולם רוב הסכום כבר הופרש כדין במאזני הבנק, וגם את השאר אין צורך לרשום במאזנים מיידית.

מה שכן יופיע מיד במאזן, הוא החיסכון בעלויות אותם 900 עובדים ויותר. זה, בנוסף לרווח הנקי הצפוי ברבע האחרון של השנה הנוכחית, עשוי להביא את הלימות ההון ליחס מתאים לחלוקת דיבידנד, מה שיאפשר למפקח לבטל את החלטתו הנוראה - ובעיקר ייתן למשפחות דנקנר ואריסון את האפשרות להשתמש ברווחים המפליגים של הבנק על מנת להמשיך ולפרוע את האשראי הנדיב שקיבלו מהבנקים הישראליים, לרכישת גרעין השליטה בו.

חשוב מכך, משתי משפחות יקרות אלה ייחסך השימוש בכספם האישי היקר העושה חיל במקומות אחרים. זה שאת המחיר ישלמו ללא כל צורך ממשי וענייני 900 אנשים ונשים, יחד עם בני משפחותיהם, זה באמת לא לעניין, ולא מעניין במיוחד את הבעלים הפרטיים-מאוד של בנק הפועלים.

אולי בהזדמנות זו יחליפו גם את שמו של הבנק - ויקראו לו בנק בעלי ההון, בנק העשירים, בנק המיליונרים או כל שם אחר. רק שיירדו סופסוף מהעניין הזה של בנק הפועלים. תודה.