להרוג את השליח

ראש הממשלה, אריאל שרון, מצא אתמול (ג') לנכון להעיר לסטטיסטיקן הממשלתי, פרופ' שלמה יצחקי, על ההשוואה שערכו אנשיו בין ביצועי המשק לשנת 2002 לבין 1953. שרון לא אהב את העובדה כי כתבים כלכליים מצאו לנכון להסיק מתוך מה שנאמר על ידי הלמ"ס, כי השנה שעברה היתה "הגרועה ביותר מזה 50 שנה". כך, בתוך שלושה ימים ממשיך שרון לגעור ולנזוף בכל מי שלדעתו עלול לפגוע בתמונה האידילית שהוא רוצה לצייר ערב מערכת הבחירות.

בפועל, מה שמתרחש הוא שראש הממשלה, אשר גילה כל-כך מעט התעניינות בתחום הכלכלי במשך כמעט שנתיים, מתפנה כדי לרדת לפרטיה של הודעה לעיתונות של גוף אובייקטיבי, אשר תפקידו בסך הכל לתת תמונת מצב על השמתרחש בכלכלה ובחברה.

אין לדעת אם שרון יכול, או אינו יכול כבר, להתמודד עם הקשיים הכלכליים המרובים של מדינת ישראל. יתכן שהאתגרים היו מכניעים כל ראש ממשלה, בגלל מורכבותם ובגלל גודלם. אולם, הוא שנשא באחריות מאז פברואר 2001 ואם יש מי שהוא יכול לבוא אליהם בטענות על ביצועי המשק, הרי הם רק הוא עצמו ושר האוצר שמינה, סילבן שלום.

העובדה היא כי מרבית אזרחי ישראל אינם יודעים עד עצם היום הזה כיצד מתכוונים שרון ושלום להביא לצמיחת המשק, מה הן התוכניות לארבע השנים הקרובות, ומה יש בדעתם לעשות כדי למנוע ששנת 2003 תהיה שנה נוספת של התכווצות כלכלית. בשפת אנשי הלמ"ס "אם המגמות הנוכחיות יימשכו", השנה הבאה תסתיים אף היא בהקטנת תוצר, בירידת רמת החיים, ובהמשך ההידרדרות של המשק לקראת מה שהנגיד, דוד קליין, כינה משבר כלכלי והתמוטטות של ענפים שלמים.

טוב היה עושה, איפוא, אריאל שרון, אילו במקום להרחיב את "טכניקת בלומנטל" לנגיד בנק ישראל ולסטטיסטיקן הממשלתי, הוא היה מציג בפני סילבן שלום שאלה אחת פשוטה: מה יש בדעתך לעשות כדי ששנת 2003 תהיה שונה מקודמתה? ראש הממשלה מתבקש להעביר לאזרחי ישראל את תשובתו של שר האוצר בממשלתו. כדאי שיוסיף גם כמה דברים משלו.