השבר בצינור השפד"ן, התגלה בתקופה הכי פחות נוחה ליו"ר מועצת איגוד ערים דן
לביוב, מיקי מזר. מזר, עד לפני חודש אישיות פוליטית כמעט אלמונית, מונתה רק
28 ימים קודם לכן לתפקיד יו"ר דירקטוריון בזק, לתקופה של עד סוף יוני 2003,
מתוך תקווה, מן הסתם, להישאר שם גם בקדנציה הבאה. ואז הגיע השבר. אלפי טונות
של ביוב הוזרמו לים התיכון, ומיקי מזר הפכה באחת לאויב הציבור.
רק היום, חודש לאחר גילוי התקלה, הודיע איגוד ערים דן על סיום עבודות התיקון
של הצינור. היום תחודש ההזרמה המלאה למתקן השפד"ן בראשון-לציון.
בראיון מיוחד ל"גלובס", לסיכום פרשת הזרמת הביוב, שגרמה לעמותת צלול להגיש
נגדה תלונה במשטרה, ולמשרד לאיכות הסביבה להקים ועדת בדיקה מיוחדת, נשמעת מזר
נחושה מתמיד בצדקתה. הציבור לוקה, לדעתה, בחוסר הבנה בסיסי של המציאות. מהעיתונות
היא מאוכזבת כי הפנתה לה עורף, ובאשר לבזק, היא משוכנעת שלא רק שהסערה הציבורית
לא תזיק, היא אולי אפילו תועיל.
"עשינו את הדבר האחראי ביותר"
"גלובס": עכשיו, לאחר האירוע, האם את יכולה לומר בביטחון שנוהלי החירום שלכם
היו סבירים?
מזר: "נהלי חירום בנויים על שני אלמנטים: על תקלות שניתן לצפות ועל תקלות שכבר
התנסינו בהן. כאן מדובר בשני מצבים שמעולם לא התנסינו בהם, ולכן לא היה סיכוי
שניקח אותם בחשבון. למיטב ידיעתי, היווצרות מגרעת בצינור בטון היא מקרה חריג
לחלוטין. בשום מקום בעולם קודם לכן, אף אחד לא ראה שחיקה כזאת בצינור.
"הצינור נשבר ביום שלישי בלילה. יכולנו לתקן אותו, לסגור את הבור וללכת הלאה,
אבל החלטנו שזה בדיוק הדבר שאסור לעשות. כמו שלרופא אסור לתת תרופה מבלי שבדק
את החולה, כך גם לנו אסור היה לסגור את הבור ולהסתכן שבעוד חודש יקרה מקרה
דומה 500 מטר משם. החלטנו למפות אותו ולראות מה מצבו. אנשים שלנו שכבו בתוך
הצינור לאורך 4.5 קמ'. צוללנים ואנשים שיש להם הרבה ניסיון אמרו שלא ראו דבר
כזה".
מה שהרגיז את כולם היא הקלות הבלתי נסבלת שבה הזרמתם את השפכים לים.
"לדעתי, ובניגוד למה שעלה מהתקשורת, עשינו את הדבר האחראי ביותר. כדי לבדוק
את הצינור היינו צריכים להשרות אותו במים במשך 24 שעות. אחר כך לקחנו אותו
למפעל צינורות וולפמן, שהעמיד לרשותנו את המעבדה לבקרת איכות. שידרגנו את המכונה
לבקרת איכות כדי שתעמוד בלחצים, ולמרות זאת היא נשברה שלוש פעמים. גם אם נורא
רוצים, יש דברים שאי-אפשר לעשות מהר יותר".
יותר משבועיים חלפו לפני שמצאתם חומר מתאים לתיקון הצינור. האם לא היה הגיוני
לצפות שתהיו מצויידים בחומר כזה למצבי חירום?
"מאחר שמעולם לא קרתה תקלה כזו, גם אין דבק מיוחד שיכול להדביק את הצינור.
נכון שיש בעולם חומרים שונים, אבל אף אחד עוד לא דיבר על תיקון צינורות לחץ.
בדרך-כלל, כשקורה כזה דבר פשוט מחליפים את הצינור, אבל אם זה מה שהיינו עושים,
זה היה דורש שנה שלמה של עבודה, שבה הביוב היה זורם לים. אני רוצה לדעת מה
היה אומר הציבור אז".
שוב הסביבה היא זו שמשלמת בעבור כשלים של מערכות.
"הסביבה הימית יקרה לנו מאוד, אבל אנחנו מתלבטים בין חיי אדם לבין הים. אסור
לשכוח, שגדעון זץ (מנכ"ל השפד"ן, ד.ט) בעצמו הוציא את השפכים מהים לפני הרבה
שנים, אבל אם חס-וחלילה היינו מפעילים את הצינור, והוא היה פורץ מתחת לאחד
הבתים ביפו ופוגע בבן-אדם, זה לא היה עומד בהשוואה לשום דבר בעולם".
מה פתאום מעבירים צינור לחץ מתחת לבתים שאין להם יסודות, ועוד משתמשים בכך
כתירוץ להזרמה לים?
"מדובר על תוואי שנקבע כבר לפני 30 שנה. אני לא יכולה להיות אחראית אם לבתים
יש יסודות או אין יסודות. אולי צריך לבדוק, כיצד קרה שמישהו נתן אישור להעביר
צינור ליד בתים כאלה, או שאולי הבתים בכלל נבנו מאוחר יותר. אני מציעה שלא
ניסחף בעניין הזה.
"ובכלל, אני חושבת שאם צינור נשבר אחת ל-30 שנה, זה יכול להיחשב כאפס תקלות.
זה יחס של פחות מפרומיל סיכון".
"אין לאנשים מה לחפש על החוף"
הזעקה הגדולה של הארגונים הירוקים היתה, שבכלל לא טרחתם לעצור את כל המוצקים,
ביניהם חיתולים, טמפונים, שקיות ניילון וחולדות מתות מלזרום למים.
"יש מתקן סינון ברידינג (הסקריניג, ד.ט), שיכול לסנן רק כמות מוגבלת של שפכים.
ברגע שהזרמנו את כל השפכים לים הוא לא מסוגל לעמוד בעומס".
מתקבל הרושם כאילו אין לכם בכלל תירגולת לשעת חירום, והפתרון היחיד הוא הזרמה
לים.
"זה בכלל לא נכון. אנחנו עושים הכל כדי למנוע בעיות של איכות סביבה. אנחנו
דגל של איכות סביבה. הבעיה היא שיש דברים אותם קובעים חוקי ההנדסה. הסקריניג
ברידינג הוא למקרי חירום בלבד, והמשרד לאיכות הסביבה יודע זאת. בכל מקרה הבטחנו
שברגע שתסתיים ההזרמה נאסוף את כל הלכלוך שהצטבר על החוף".
למה לחכות עד אז? לא כדאי להתחיל כבר היום?
"כל עוד ההזרמה נמשכת, אין לאנשים מה לחפש על החוף. לכן ננקה אותו רק כשהיא
תסתיים. בימים האחרונים יש סערות בים שפולטות לחוף גם דברים שאינם קשורים אלינו,
ולכן עדיף ככה, שננקה רק בסוף".
"אף אחד לא יכול היה לדמיין"
אם הכל כל-כך הגיוני, מדוע הודיע המשרד לאיכות הסביבה על ועדת חקירה, בראשותו
של יאיר פולקמן?
"המשרד לאיכות הסביבה ממלא אחר חובתו. אמנם יש בינינו חילוקי דעות, אבל ברור
לנו שהם צריכים לעשות את מה שמוטל עליהם. אני יכולה להבין גם את הארגונים הירוקים,
שגם להם יש את זכות הזעקה. לצערי, הם לא מטריחים את עצמם לבוא ולבדוק. לדעתי,
עשינו כמיטב יכולתנו להבטיח את חייהם ואת בריאותם של בני-האדם, אבל אין ספק
שבמקומם גם אני הייתי צועקת.
המשרד לאיכות הסביבה טוען שאתם לא משתפים פעולה עם ועדת החקירה.
"איש מהוועדה טרם פנה אלינו. עד היום העברנו חומר למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה,
שמואל הרשקוביץ. הוא ביקש מאיתנו כמה מסמכים, את חלקם העברנו באופן מיידי ולגבי
חלק אחר ביקשנו ארכה של כמה ימים. עד כה הועבר אליו כל החומר שביקש. אני לא
מבינה מהיכן נובעות הטענות.
"אף אחד גם לא יכול לבוא אליי בטענות ולומר שלא התרעתי, שאם לא יקום הקו המזרחי
(שמתוכנן לקלוט את שפכי מזרח גוש-דן ולטהרם במתקני השפד"ן בראשון-לציון, ד.ט)
אנחנו בבעיה אמיתית. במשך זמן רב עמדנו כמו שוטה הכפר והזהרנו שבלעדיו אנחנו
צפויים לצרות, אבל אף אחד לא היה מוכן לשמוע. במשך שנים עצר ראש מינהלת תשתיות
הביוב לשעבר, צמח ישי, את הקו הזה. וכשהחלטנו בסופו של דבר להקים את הקו בעצמנו,
ובלי סיוע ממשלתי, נתקלו בשורה ארוכה של בעיות פוליטיות, כלכליות ומשפטיות
שחלקן לא נפתרו עד היום.
"החברה שזכתה באחד המכרזים לאספקת הצינור, פיברטק מקרני-שומרון, נכנסה לקשיים
וכמעט התמוטטה. האלטרנטיבה שלנו הייתה לקנות צינור מתוצרת חוץ, אך החלטנו שאנחנו
לא עושים זאת, על רקע האבטלה הקשה בארץ. אחר-כך המפסיד במכרז לקטע השני תבע
את הזוכה, ושוב היינו צריכים להתמודד בבית-המשפט. ראש עיריית ראשון-לציון,
מאיר ניצן, עשה לנו צרות, ואסור לשכוח את רשויות התכנון שגם הן עובדות לאט.
"לצערי, לראשי רשויות במעלה נחל האילון לא ממש אכפת מהים, הם מזרימים את שפכיהן
לנחלים, ומאלצים אותנו בכל חורף להגליש שפכים לים. אני רוצה לומר שוב, שאם
הקו המזרחי היה קיים, כל זה לא היה קורה".
הקו המזרחי טרם הוקם, זו המציאות. השאלה היא, מה עשיתם כדי לדאוג שהקו הקיים
יעמוד בעומס?
"בדקנו את הצינור לפני חודשיים, בעת העתקתו לצורך העבודות באיילון. בדקנו גם
את השוחות והכל היה תקין. אף אחד לא יכול היה לדמיין לעצמו שמשהו קורה בהמשך
הצינור".
איך בכל זאת קרה, שתחילה הודעתם שהתיקון יארך חודשיים ופתאום, אחרי שהתעוררה
הסערה הציבורית, כל העסק התקצר?
"האירוע התרחש ב-28 בינואר. בתחילה חשבנו שנצטרך להחליף את כל הצינור. רק אחרי
בדיקה בה נטל חלק גם פרופ' הלל רובין מהטכניון, שנעשתה כבר בלי ההיסטריה של
הימים הראשונים, הבנו שנוכל לקצר את משך הזמן. בתום הבדיקה גם גילינו שמצבו
של צינור אחד טוב ממצבו של השני, וכי אפשר להזרים דרכו חלק מהשפכים. גם מציאת
החומר הנכון לתיקון איפשרה לנו לקצר את הזמן".
"לא מאמצת את השיטה היפנית"
מזר היא ילידת תל-אביב. מאז 1983 היא חברת מועצת העיר מטעם הליכוד, עם עבר
במפלגה הליברלית. במהלך השנים היתה יו"ר ועדת בניין ערים, ויו"ר מועצת העיר.
במקביל, עד לפני כשש שנים, הייתה גם בעלת משרד עורכי-דין, עד לבחירתה לתפקיד
יו"ר איגוד ערים דן, שהוא תפקיד פוליטי. במקביל היא יושבת גם בדירקטוריונים
של פז והתעשייה האווירית, ובדירקטוריון בזק, בו מונתה ליו"ר לפני חודשיים,
לתקופה של חצי שנה.
בימים האחרונים נשמעו קולות רבים, שקראו לך לגלות אחריות ציבורית ולהתפטר,
לפחות מהאיגוד. נראה שאת לא ממהרת לעשות זאת.
"התפטרות זו בריחה. לדעתי, מי שדרש ממני להתפטר זה כל מי שלוטש עיניים לתפקיד.
אני לא מוכנה לאמץ את השיטה היפנית, לפיה אם מטוס מתרסק, על ראש חיל האוויר
להתאבד. אנחנו חיים בעולם של סבירות. זה נכון שדורשים מדרג פרלמנטרי לשאת באחריות
אם פעל לא נכון, אבל כאן מדובר במקרה אחר. הצינור לא נשבר בגלל ניהול לא נכון.
התפטרות במצב כזה היא בריחה.
"לפני שנתיים טבע תינוק בהצפה בדרום תל-אביב. אף אחד לא דרש מראש העירייה,
רון חולדאי להתפטר, כי כולם הבינו שהוא לא יכול להיות אחראי לכך שעירית תל-אביב
לא שמה לב לביוב שהונח לפני 90 שנה. גם שר התחבורה לא מתבקש להתפטר בגלל תאונות
הדרכים. הכל שאלה של סבירות".
"השטחיות הנושא הזה חוגגת"
בין שאר הטענות שהועלו נגדכם, היא זו האומרת שסכום המשכורות שלכם עולה על ההשקעות
בצינור.
"מה זה שייך לצינור? אני יכולה לומר שבקו הזה לא השקענו כלום במשך זמן רב.
יש לנו 50 ק"מ צינור, מתוכו נפגעו חמישה ק"מ. אני יכולה לומר באחריות, שבצינור
לא היה צריך להשקיע. "כנראה הגורם לשבר בצינור היה חיצוני. ההנחה של המהנדסים
היא שבעקבות הסחף בקרקע הצינור איבד את הבסיס שלו ולכן אבדה גם ההתנגדות שלו,
וזה גרם לשבר. את זה באמת לא יכולנו לצפות מראש. "לעומת זאת, השקענו בתחנת
שאיבה בחולון, ובהתייעלות. השטחיות בנושא זה חוגגת. אפשר לחשוב שאם היו חוסכים
מפתי ומלחמי זה היה עוזר לצינור. אני אומרת שוב, שום דבר לא אותת לנו שהצינור
עומד להישבר".
האם נראה לך תקין שאדם אחד נושא בשני התפקידים, יו"ר איגוד ערים דן ויו"ר דירקטוריון
בזק, שתי מישרות שיש בהן אחריות ציבורית רבה?
"כשהתגלה השבר בקו השפד"ן, הייתי בדיוק 28 יום בתפקיד יו"ר דירקטוריון בזק.
לדעתי, מחובתי לסיים את התפקיד באיגוד לפני שאני הולכת הלאה. מסתבר, שהתרבות
הניהולית והפוליטית שלי קצת שונה מזו של אלה שיודעים רק לצעוק. לפי הדיבורים
של כל מותחי הביקורת אפשר לחשוב שהייתי שש שנים במקביל בשני התפקידים".
גם בתפקיד יו"ר האיגוד את משמשת כבר ארבע שנים, ללא שנבחרת אליו, כפי שדורש
החוק.
"בחוק האיגוד קיימת המשכיות. היועץ המשפטי של האיגוד סבר שבשל ההמשכיות הזו,
אין צורך לפעול לבחירה מחודשת. במיוחד לאור העובדה שנושא החלפת היו"ר כלל לא
עלה. משרד הפנים פרסם את הדבר הזה בדו"ח באוגוסט 2002, ותשובת האיגוד היתה
שלהבא יערך הליך בחירה מסודר כחוק".
את מתכוונת להמשיך בכפל התפקידים?
"הדברים צריכים להיות מאורגנים. לא זורקים תפקיד והולכים. ברגע שהביוב יתחיל
לזרום בצינורות, נדבר על כל שאר הדברים. בינתיים אני פה, אני נושאת בעול וכשהדברים
יסתדרו, נדבר".
כפי שהדברים נראים כרגע, את מחכה לראות מה יקרה בבזק.
"אני לא עושה ספקולציות. בחירת יו"ר דירקטוריון בזק צפויה בסוף יוני 2003.
כשנעבור את הסערה והשפכים יזרמו בצינור ונצא לתכנון הקו הנוסף, אשקול את העניין
בצורה מסודרת".
"בסוף לא יהיה מקום למדינה פלשתינית"
במבט לאחור, את מרגישה שניהלת את המשבר בצורה נכונה?
"אני מרוצה מניהול המשבר. אני רק מרגישה מאוד מתוסכלת מההתייחסות הלא רצינית
של התקשורת לכל מה שנעשה כאן. לצערי, לא המקצועיות חגגה כאן, וגם לא ההערכה
למקצועיות. מי שצעק קולו נשמע, ואילו קולם של מי שעשו את המלאכה באחריות לא
נשמע, וחבל".
תארי לך שדבר כזה היה קורה בבזק "לפני כשלוש שנים נשרפה מרכזיה בפתח-תקווה.
חלק מהלקוחות נותקו מקו הטלפון למשך שבוע, אחרים לשבועיים, והיו כאלה שקיבלו
קו רק אחרי חודש. אנשים היו חודש בלי טלפון ושום דבר לא קרה. אי-אפשר לבנות
גיבוי למערכות קיימות עד בלי סוף. אנחנו מדינה קטנה ואם נקים גיבויים על גיבויים
בסוף לא יהיה מקום למדינה פלשתינית. במקרה של הביוב, כשהאדם עומד מול הים,
האדם זוכה".
את לא חוששת שהתקלה הזאת תחבל בסיכוייך להיבחר ליו"ר דירקטוריון בזק ביוני?
"אני מקווה שלא. הוכחתי כאן שאני יכולה להתמודד עם משברים. אני מקווה שהשר
שיופקד על ענייני התקשורת יהיה אדם סביר, שיבין זאת".
כתבות
ני"ע
