בכיינים, יצאתם בזול

מי שקורא את התיאורים של השניים, יכול בקלות להגיע למסקנה שמדובר בגיבורים או קדושים מעונים או שניהם. "בפעם הראשונה ראיתי כיצד כוח יכול להשחית", אומר סממה, שיש לו גם מסקנות גיאו-פוליטיות מרחיקות לכת: "הגעתי למסקנה שלא טוב שיש מעצמה אחת בעולם שאנשיה עושים בשם הצדק והחופש כביכול, ככל העולה על רוחם". זהו, תחי המלחמה הקרה, דן סממה נגד ג'ורג' בוש.

"הפעם מדובר היה לא רק באיום, אלא גם בהשפלה", מתבכיין ביסמוט. "ועוד מחיילי המעצמה האהודה. מכאן אולי הכאב". ממש נורא. איך הם עושים לנו את זה, אחינו שמעבר לים?

התשובה פשוטה מאוד: הם לא עשו את זה לביסמוט וסממה. ביסמוט וסממה עשו את זה לעצמם. השניים נכנסו לשטח הקרבות בעיראק ללא האישורים המתאימים.

הם טענו (ליתר דיוק: בעיקר סממה; בשני העמודים של ביסמוט ב"ידיעות" אין זכר לעובדה הזו) שרצו לראות את המלחמה בצורה אובייקטיבית, לא בכפיפות לדוברי הצבא האמריקני אליהם הוצמדו יתר העיתונאים.

זהו קשקוש שיכול לצאת רק מפיהם של ישראלים. העשן שאתם רואים, חברים, בא מפצצות ולא ממנגל של פארק הירקון. זה איזור מלחמה, לא לונה-פארק. כאן לא מטיילים כמו על שפת הים. מה יש פה להבין? מה כל כך קשה לתפוס? למי יש לבוא בטענות?

זו הישראליות בשיא כיעורה: נעשה מה שאנחנו רוצים ולעזאזל כל הכללים. מי אתם שתגידו לנו איפה להיות, עם מי ללכת ומה לראות? ינקי דודל, לך הביתה. פה זה המזרח התיכון, הבזאר שאנחנו מכירים היטב. הכללים שלכם טובים למנהטן ולוושינגטון; בכוויית ובעיראק אנחנו יודעים איך צריך להתנהג.

זה בדיוק הענין: שזה לא כך. כאשר אמריקנים נמצאים בשטח, העסק מתנהל כמו שאמריקנים מנהלים אותו: לפי הספר. אין קיצורי דרך, אין "יהיה בסדר", אין "סמוך", אין "אני הבן-דוד של השכנה של אחותו של המג"ד".

במקום להתלונן על כל העולם, מוטב שביסמוט וסממה יעשו שני דברים. ראשית, שיודו לפחות בפני עצמם שהם ורק הם אשמים ב"סיוט" שעבר עליהם. שנית, שיילכו לברך "הגומל". כי בהתחשב בכך שהם הסתובבו לבדם באיזור מלחמה, ללא אישורים ועם מצלמות ופלאפונים, הם יצאו בזול. יש לא מעט חיילים, ולא רק עיראקיים, שהיו מטפלים בהם בצורה הרבה יותר קשוחה.