כבודו עושה דין לעצמו

בסוף השבוע שעבר ננזף שופט השלום הירושלמי, חיים לירן, על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. זה לא קרה לו בפעם הראשונה: בשנים האחרונות ספג השופט לירן כמה נזיפות יוצאות דופן בחריפותן לאחר שסירב, חזור וסרב, לקבל על עצמו את הנחיות המחוזי והעליון באשר לרף הענישה המקובל.

במקרה האחרון, שמסעיר בימים האחרונים את הפרקליטות ומככב במערכת התקשורת הפנימית שלה, הובאו בפני השופטים המחוזיים יפה הכט, משה רביד ויעקב צבן, שבעה ערעורים על עונשים שגזר השופט לירן בשבעה תיקים נפרדים של פלשתינאים, שוהים בלתי חוקיים, שחלקם נתפסו כשהם מחזיקים תעודות זהות מזויפות.

השופט לירן, שהדגיש כי מדובר באנשים תמימים, שהתגנבו לישראל כדי לפרנס את משפחותיהם ומבלי שהיתה להם כל כוונת זדון, גזר עליהם עונשים שבין 23 ל-32 ימי מאסר בפועל מיום מעצרם. יש לציין, כי רף הענישה המקובל לשוהים בלתי חוקיים הנו חמישה עד שישה חודשים. גזר הדין של השופט לירן, לפחות בחלק מהמקרים, חייב את שחרורם המיידי של הנאשמים. אלא שהפרקליטות מיהרה לערער על גזרי הדין הללו לבית המשפט המחוזי. שופטי המחוזי ביטלו את גזרי הדין של לירן והטילו על הנאשמים עונשים שבין ארבעה לשישה חודשים, על פי נסיבותיהם האישיות.

בנוסף, הם לא הסתירו את דעתם על שיקול דעתו של השופט לירן: "נראה לנו כי השופט בבית המשפט קמא נתן משקל יתר לשיקולים לקולא ולא נתן דעתו לפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון ולפסיקה מנחה של בית משפט זה. העונשים שהטיל בית משפט השלום מהווים חריג מפליג לקולא גם ביחס לפסיקה אחרת של שופטים בבית משפט השלום ויש בהם התעלמות מכללים בסיסיים של גמול, הרתעה וסדר בין ערכאות... לא יעלה על הדעת שעונשו של נאשם ייגזר על פי האולם שאליו הוא מובא לדין.

"הדבר פוגע בעיקרון החוקיות ושלטון החוק... שיקול הדעת השיפוטי בגזירת העונש של השופט צריך להיות בהתאם להנחיות בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים. אין השופט בן חורין להתעלם מהנחיות אלו. בית המשפט קמא לא חרש בקרקע בתולה. עמדו לנגד עיניו פסיקתו של בית משפט זה ושל בית המשפט העליון, אך הוא בחר להתעלם מפסיקה זו. דרך זו אינה נראית לנו והיא גורמת לתקלות רבות, לבזבוז זמן שיפוטי ולפגיעה באמון הצבור בבית המשפט".

2.דורנר כמוטו

כדי להבין את ההתנסחות החריפה ויוצאת הדופן של שופטי המחוזי צריך להכיר את שופט השלום חיים לירן. השופט לירן הוא שופט מעצרים בבית משפט השלום בירושלים. איש פרקליטות בעברו, פליליסט בהכשרתו, לירן הוא מהשופטים המקלים ביותר עם נאשמים במערכת המשפט. זה מתבטא בהסתייגותו ממעצרים, מעצרים בכלל ומעצרים עד תום ההליכים בפרט, וגם ברף הענישה הנמוך שהוא קובע, בשבתו בתיקים פליליים.

מיקומו הירושלמי מזמן אל אולם המעצרים של השופט לירן עצורים פלשתינאים, שנתפשו בשהיה לא חוקית. לעיתים מתווספת לשהות הזו עבירה פלילית אחרת, לעיתים לא. "מבחינתו של השופט לירן העובדה שנאשם הוא פלשתינאי, שאין לו כתובת קבועה בישראל ואין סיכוי לאתר אותו כדי להבטיח את התייצבותו לדין, לא צריכה לגרום לכך שהוא ישהה במעצר עד תום ההליכים. להיפך, מבחינתו של לירן הפלשתינאי צריך להיות חופשי והמדינה עוד נדרשת לדאוג לו לעבודה בתקופה הזו כדי לאפשר לו לכלכל את עצמו", מספר בהשתאות מרירה פרקליט בכיר.

על הרקע הזה מרבים החלטותיו ופסקי דינו של השופט לירן להגיע לערעור בפני בית המשפט המחוזי. שופטי הערעור בירושלים, בהרכביהם השונים, מתקנים כבר שנים את החלטותיו וגזרי דינו של לירן וקוראים לו להתאים את עצמו לרף המקובל. לירן נשאר בעמדתו. מי ששמעו את השקפת עולמו של כבודו אומרים שהוא מכוון אל שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר. שהוא רואה בה, ובמשנתה הליברלית, אילן להיתלות בו.

העניין הוא שמה שמותר לשופטת בית המשפט העליון לא תמיד מותר לשופט שלום, שאמור לקבל על עצמו את הכוונת הערכאות שמעליו. בנקודה הזו מפגין לירן עקשנות מעוררת השתאות. "אפשר לחשוב שזה עניין של דבקות אידיאולוגית, אפשר לחשוב שזה עניין של אגו, מה שבטוח שהוא מותח את העצמאות השיפוטית עד הקצה", מסכמת קולגה של השופט לירן את התנהלותו בשנים האחרונות.

בבית המשפט שלו, צריך לומר, זוכה השופט לירן לגיבוי יוצא דופן. הוא איש עבודה, אומרים עליו. איש עקרונות שאינו נותן לשום גורם להסיט אותו מדעתו.

כבר לפני שנתיים כתב נשיא המחוזי השופט ורדימוס זיילר, שדן יחד עם השופטים דויד חשין ויהודית צור בערעורה של הפרקליטות על עונשו הקל של גונב מכוניות, כי החלטותיו של שופט השלום חורגות חריגה מהותית ממגמת הפסיקה של בית המשפט העליון: "מערכת משפטית צריכה להתאים את עצמה להנחיות מרכזיות היוצאות מלפני הערכאה או ערכאות גבוהות יותר והכל על מנת לנסות וליצור מצב בו לא יהיו סטיות שקשה להסביר אותן בין תוצאותיהם של משפטים העוסקים בעניין דומה... אנו מדגישים דברים אלו לנוכח העובדה שהסטיות מהסוג הזה הולכות וחוזרות ונשנות ומן הראוי שהדבר ייפסק".

אלא שזה לא נפסק, להיפך. רק לפני ארבעה חודשים שב המחוזי ונדרש לרף הענישה שקבע השופט לירן לגנבי מכוניות. הפעם היו אלו המשנה לנשיא יעקב צמח והשופטים יהודית צור ומרים מזרחי שישבו בערעור על גזר דינו של תושב שטחים שנתפס כשהסיע ברחבי ירושלים פורצי מכוניות וסייע להם במלאכתם. השופט לירן, שהרשיע אותו והדגיש כי מדובר במכת מדינה שמחייבת התייחסות מיוחדת, דן אותו ל-18 ימי מאסר. ככה בפירוש: 18 ימי מאסר. בפסק דינו הדגיש השופט את שיגרת יומו הנורמטיבית של הנאשם.

שופטי המחוזי, ביטלו את פסק דינו של השופט לירן והעמידו את העונש על תשעה חודשים. אלא שאז התגלתה ראיה חדשה, שנגעה לאמינותו של אחד השוטרים שהעידו במשפט, והנאשם פנה לבית המשפט העליון וביקש שיורה לשופט לירן לשמוע את אותה הראיה. בית המשפט העליון נעתר לבקשה והתיק חזר לבית המשפט השלום. השופט לירן שמע את הראיה והחליט שאין בה כדי לשנות את פסק הדין. עכשיו צריך היה לקבוע שוב את העונש. בפני השופט לירן היה פסק דינו המקורי והיתה גם החלטת המחוזי בערעור. בנקודה הזו החליט לירן להתעלם משופטי המחוזי ולהתעקש על העונש המקורי: 18 ימי מאסר.

שופטי המחוזי שקיבלו את הערעור החוזר על התיק, לא ידעו את נפשם: "למרבה הצער" הם כתבו "קולו של בית משפט זה היה כקול קורא במדבר. הערות בית משפט זה לא נתנו את אותותיהן בפסיקת בית משפט קמא, משל כאילו לא היתה קיימת הוראת חוק כי 'הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו'... חריגות פסיקת בית המשפט קמא ניכרת במקרה זה, שבו כבר הביע בית משפט בפסק דין בערעור, בגלגול הראשון של תיק זה, את דעתו בעניין העונש הראוי בתיק זה. פרקטיקה עקבית של בית משפט קמא לא זו בלבד שיש בה משום הכבדה על המערכת בריבוי ערעורים אלא גם גורמת היא למפח נפש לנאשמים שבית משפט קמא מוצא לנכון לפוטרם בעונש לא עונש, שגם מטולטלים הם מערכאה לערכאה עד שמועמד העונש הראוי על מכונו".

3.עיכוב ביצוע של שעה אחת

כאילו לא היתה מערכת יחסיו עם אנשי הפרקליטות טעונה מספיק, החליט באחרונה כבודו לסרב לבקשות עיכוב ביצוע של הפרקליטות. כאשר גזר דינו המקל של השופט לירן חייב את שחרורם המיידי של עצורים, ביקשה הפרקליטות לערער למחוזי. כדי למנוע בינתיים את השחרור ביקשו אנשי הפרקליטות שהשופט יורה לעכב לכמה ימים את ביצוע החלטתו כדי לאפשר הגשת ערעור. השופט לירן סירב.

גם הנימוק ששחרור נאשמים תושבי שטחים ימנע מהפרקליטות את זכות הערעור משום שלא ניתן יהיה לאתרם בעתיד, גם אם המחוזי יקבל את הערעור, לא שכנע אותו. בחלק מהמקרים הוא נאות לתת עיכוב ביצוע בן שעה אחת.

העובדה הזו התסיסה את הפרקליטות. הלחץ הגיע גם מבית המשפט המחוזי שתוזז בשל הזמן הקצר שהקציב לו שופט השלום לירן. אם גם כך עבדו ההרכבים המחוזיים שעות נוספות בגלל ההתעקשות של לירן, עכשיו הוגדשה הסאה. בפסק הדין שניתן באחרונה קובע ההרכב, כי סירובו של השופט לתת לפרקליטות עיכוב ממשי של ביצוע פסק הדין הינו מהלך בלתי תקין. "עיכובים כאלה של שעה או שעות ספורות מעמיד את הצד המבקש את הערעור ואת ערכאות הערעור בפני מצבים בלתי אפשריים", קבע בית המשפט המחוזי. "עיכוב של שעה או שעות ספורות הינו בלתי סביר, אינו מכבד את הצדדים ואת הסדר הראוי והנכון".

השאלה הגדולה היא מה יעשה השופט לירן בפסק הדין הזה. סניגורים, שחלקם מעריצים את האיש, מקווים שהוא לא יפנים את הנזיפה ויוסיף לנקוט בקו העצמאי שלו. "סוף סוף יש שופט אחד שמקל עם נאשמים אז הפרקליטות מתנפלת עליו ומנסה לכפות עליו את העמדה הפרו תביעתית. פתאום נעצרים כל הדיבורים על העצמאות השיפוטית. הוא פוסק על פי מיטב אמונתו, באומץ רב, והמערכת צריכה להעריך אותו על כך", אומר סניגור ותיק.

בפרקליטות, מטבע הדברים, רואים את הדברים אחרת. שם מדברים על התנהגותו של השופט לירן במונחים של "כמעט עבירת משמעת". "השאלה היא לא שאלה של השקפת עולם. שופט יכול וצריך שתהיה לו השקפת עולם בשאלות של מדיניות ענישה", אומר גורם בפרקליטות המדינה. "השאלה היא האם בשם השקפת עולם אישית אתה יכול להתעלם מהלכה מנחה ומהעובדה שתיק אחר תיק עולה לערעור שמתקבל.

שופט שלום יכול לפרוש בפסקי דינו את השקפת עולמו אבל לפסוק ולגזור עונש הוא צריך על פי ההלכה. מה הטעם לקבוע עונשים זעומים שיהפכו דרך שיגרה בערעור, ממש באופן סיטוני? למי אתה מסייע? הרי אפילו לנאשם לא סייעת כי הוא נאלץ לשלם לעורך דינו גם על הדיון בערעור שבו הפסיד מראש? ולמה לא לתת עיכוב ביצוע שיאפשר הגשת ערעור? ככה אתה רוצה לחסוך לעצמך ביקורת? על ידי מניעה טכנית מלערער על החלטותיך?"

השופט חיים לירן סירב להגיב על האמור בכתבה. כמוהו גם דוברת בתי המשפט.