אמרנו לכם!

האם בחברת החשמל שלנו, זו שהפרטתה נראית עדיין רחוקה כתמיד, נרשמו היום (שישי בבוקר) כמה חיוכים מתחת לשפם? אין לי מושג, אבל אם אכן הרשו זאת לעצמם כמה מבכירי החברה, הרי שהייתה להם סיבה מצוינת לנהוג כך.

הפסקת החשמל הגדולה בארה"ב, זו ששיתקה בו-בזמן ערים ענקיות ומרוחקות כניו-יורק וטורונטו, היא בראש ובראשנה כישלון מהדהד של הליך הדה-רגולציה של משק החשמל בארה"ב. ולא, זו אפילו לא הפעם הראשונה. קצת קשה למחוק מהזיכרון את משבר החשמל של קליפורניה ב-2001, כמו גם את שערוריית אנרון שנחשפה כמעט מיד אחריו.

בחברת החשמל רשאים לומר היום: אמרנו לכם! אמרנו לכם, שהניסיון העולמי עם הפרטה של משקי חשמל מלמד על צירי לידה כואבים במיוחד. אמרנו לכם, שכמה ספקיות קטנות, המקושרות זו לזו בקשר תשתיתי רופף אך קיים, רק מגדילות את הסכנה למשברים חמורים באספקת החשמל הסדירה.

וזה, אם להכות על חטא, בדיוק מה שקרה אתמול בארה"ב וקנדה. אמנם, הגורם להפסקת החשמל הגדולה עדיין אינו ידוע, אך כולם מדברים על תגובת שרשרת, על תקלה מקומית שפרצה את כל המחסומים והחשיכה, ליותר מ-12 שעות, את חייהם של 50 מיליון בני אדם. כשל מערכות. בלבול. חובבנות איומה. סיוט.

וכמובן, כל זה קרה למרות היערכות מוקדמת. הרי מערב ארצות הברית הוחשכה בסדר גודל דומה ב-1996. המערכות והתשתיות שהוקמו אחרי ההפסקה ההיא, היו אמורות להגביל כשל מקומי להפסקת חשמל מקומית, ולחסוך סבל ונזק מיותר מאזורים נרחבים אחרים. זה לא קרה ובארצות הברית כבר מתחילים לשאול "למה" ובעיקר - "איפה טעינו".

האם גם אנחנו צריכים לשאול שאלה דומה? האמנם ייתכן, כי חברה ממשלתית אחת - מאוהבת בעצמה, עם ועד עובדים בלתי אפשרי ושיאני שכר בכל פינה - עדיפה, למרות הכל, על ניפוץ משק החשמל לרסיסי חברות, שלא יודעות את נפשן ברגעי אמת?

אין במקרה שלפנינו תשובה אחת נכונה ומוחלטת. למרבה הצער, אין כאן מבחן אמריקני, רק שורה של מחשבות עגומות על נבלות וטרפות.