ריבית על פיצויי הפקעה: בתי המשפט יכולים לתקן את העיוות

הוראתו זו של החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, מקפחת בעליל בעלי מקרקעין שהופקעו, לעומת כל תובע בתביעה כספית, וזאת בשני היבטים עיקריים: שיעור הריבית ואופן חישובה.

לגבי התקופה שעד ליום 31.3.1993, אכן שיעור ריבית של 4% הינו בהתאם לשיעור הריבית הקבוע בחוק הכללי, חוק פסיקת ריבית והצמדה, המקנה סמכות לרשות שיפוטית לפסוק ריבית על חובות פסוקים. אולם, אופן חישובה של הריבית הינו שונה. לפי החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, הריבית עד לאותו מועד הינה ריבית לא-צמודה, בעוד שהריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מצטרפת לקרן ולהפרשי ההצמדה אחת לשנה. ההבדל בין שתי ההוראות האלה הוא משמעותי ביותר, כיוון שהריבית לפי החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור הינה על הקרן בלבד ואינה מצטברת. שיעורה של הריבית הזו, במיוחד בהפקעות שבוצעו לפני שנים רבות, הינו איפוא חסר משמעות.

גם לגבי התקופה שמיום 1.4.1993 ואילך נגרם לבעל המקרקעין שהופקעו עוול גדול. אומנם מאותו מועד ואילך הריבית הינה ריבית צמודה, אולם, בעוד שלפי חוק פסיקת ריבית והצמדה השיעור השנתי של הריבית הוא 4%, הרי בפיצויי ההפקעה שיעור הריבית הוא 1.5% לשנה בלבד.

מצב דברים זה הוא בלתי-סביר לחלוטין: אין כל סיבה להפלות לרעה בין בעל מקרקעין שהופקעו לעומת כל מי שתובע כספים מאדם פרטי או מרשות ציבורית. בכל תביעה כספית מכל סוג שהוא זכאי התובע לקבל הפרשי הצמדה וריבית על החוב הפסוק, המחושבים מיום היווצר עילת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, כשהריבית היא בשיעור של 4% לשנה והיא מחושבת בחישוב מצטבר מדי שנה. בתקופות מסויימות אף עמד שיעורה של הריבית על 8% לשנה.

לעומת כל תובע שכזה, ניצב בעל המקרקעין המופקעים וידיו על ראשו: לא זו בלבד שהמקרקעין הופקעו מידיו כנגד רצונו, בנימוק שהצורך הציבורי במקרקעין מחייב את הפקעתם, אלא ששיעורה של הריבית על פיצויי ההפקעה שהוא מקבל נמוך במידה משמעותית משיעורה של הריבית הנפסקת לגבי כל חוב כספי. בהקשר זה ראוי לציין, כי משפטים לפיצויי הפקעה מתמשכים שנים ארוכות, כשהכסף מצוי בידה של הרשות המפקיעה.

העיוות שבמצב הנוכחי בולט במיוחד על רקע ההיסטוריה החקיקתית של הוראות ההצמדה והריבית שבשני החוקים הללו: דבר החקיקה הראשון, שבו נקבעו הוראות בדבר תשלום הצמדה וריבית, הינו החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, שהוראות ההצמדה והריבית שבו נחקקו עוד בשנת 1977. רק שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1979, תוקנו גם הוראותיו של חוק פסיקת ריבית והצמדה ונקבעו בו הוראות בדבר תשלום הצמדה וריבית על חובות פסוקים, בהתאם להסדר שנקבע בחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור.

ברם, בעוד שהוראות הריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה תוקנו מאוחר יותר באופן רטרואקטיבי, הושארו הוראות הריבית שבחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור בעינן עד לשנת 1995. באותה שנה תוקנו הוראות הריבית שבחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, אך התיקון נעשה שנתיים אחורה בלבד, שיעור הריבית השנתית הוקטן.

עיוות זה ראוי שימצא את תיקונו בהקדם בחקיקה של הכנסת, באופן שהוראתו המפלה של החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור תבוטל. עם זאת, המצב החוקי הנוכחי יכול למצוא את פתרונו גם על-ידי בתי המשפט. הוראתו האמורה של החוק לתיקון דיני הרכישה נחקקה בשנת 1995, כלומר, לאחר חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. במצב דברים זה, כפופה הוראתו האמורה של החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור להוראתו של חוק-היסוד, הקובע שאין פוגעים בזכויות שלפי חוק-היסוד אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. סייגים אלה אינם מתקיימים בהוראת הריבית שבחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור. הוראה בחוק הקובעת ריבית לא-צמודה על פיצויי ההפקעה למשך תקופה ארוכה, ומאוחר יותר - קובעת ריבית בשיעור נמוך מהשיעור הכללי, אינה הולמת את ערכיה של המדינה, אינה לתכלית ראויה ופגיעתה עולה על הנדרש.

במצב דברים זה יש בכוחם של בתי המשפט להכריז על הוראתו זו של החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור כבטלה. בתי המשפט יכולים לקבוע תחתיה הוראות הדומות להוראותיו של חוק פסיקת ריבית והצמדה, או לקבוע, כי בטלותה של ההוראה האמורה מאפשרת הסתמכות על הוראותיו של חוק פסיקת ריבית והצמדה.

הכותב מתמחה בדיני הפקעת מקרקעין.