חנות המתנות של מיקי צולר

האם הקביעה שחלק מהמנהלים של החברות הציבוריות מתנהגים כאילו הם מנהלים עסק פרטי, נשמעת לכם נדושה מדי? כנראה שכן. האם העובדה שסיפורי החברות הציבוריות המתנהגות כפרטיות כבר די משעממות, הופכות את כל העניין למרגיז פחות? בוודאי שלא. הנה עוד סיפור מרגיז, הסיפור של ברגר הולדינגס ודש השקעות, סיפור שממחיש יותר מכל עד כמה סף הרגישות הציבורי של בעלי השליטה באותן חברות יכול להיות נמוך כשמדובר בשימוש בקופת החברות. כן, הכול חוקי, הכול מגובה באישורים של אסיפות כלליות (גם אם זו חותמת גומי), הכול נבדק, הכול סגור, תפור וחתום, ואף על פי כן, הכול נעשה על גבו של ציבור המשקיעים.

לטובת מי שאיבד את הצפון בשרשרת הרכישות והמכירות שבוצעו בשתי החברות הללו, החלטנו לעשות קצת סדר. במחצית השנייה של שנת 2003 רכש עמית ברגר, בעל השליטה דאז בברגר הולדינגס, את השליטה בחברת דש השקעות תמורת 50 מיליון שקל. העסקה שיקפה לדש שווי של 100 מיליון שקל, כפול מהונה העצמי וגבוה בכ-60% ממחיר השוק של החברה בעת ביצוע העסקה.

ברגר תיכנן למזג את פעילויות ברגר הולדינגס עם דש וליצור את אחד הגופים הפרטיים הגדולים בתחום השקעות. החזון של ברגר אכן התממש ומיד לאחר השלמת המיזוג המתוקשר הודיע ברגר על סדרת מינויים בחברה החדשה. דן ללוז, לשעבר מגדל שוקי הון, מונה למנכ"ל החברה הממוזגת במקומו של שמחה רשף, המנכ"ל הוותיק של דש השקעות. גם דב ילין, בעל מניות בדש ומי שריכז את פעילות קופות הגמל, עזב את החברה והשניים זכו לפיצוי פרישה בהיקף של כ-4 מיליון שקל.

לא עבר זמן רב וברגר הופתע על ידי קרנות הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בראשותו של מיקי צולר. הסתדרות העובדים הלאומית, שותפתו של ברגר, החליטה לבצע השתלטות עוינת ואילצה את ברגר למכור את חלקו בחברה תמורת 13.6 מיליון שקל. בעקבות פרישתו של ברגר שילמה לו ברגר הולדינגס כ-840 אלף שקל בגין "תקופת הודעה מוקדמת".

מספר חודשים לאחר ההשתלטות העוינת מונה קובי לוינסון למנכ"ל נוסף בדש. למה? ככה. האם מנכ"ל אחד לא מספיק לחברה מסוגה של דש? תחליטו לבד. בכל מקרה, לוינסון וללוז זכו לתנאים העסקה מפליגים: כל אחד מהם זכה לשכר חודשי של כ-100 אלף שקל, בונוס שנתי של 5% מהרווח, אופציות של 2.5% מהון החברה ומענק מיוחד של 750 אלף שקל עם סיום העסקתם.

כסף ממשיך לזרום

שלשום התברר שאי אפשר לנהל חברה בשני קולות. דש הודיעה על סיום ההתקשרות עם ללוז, מהלך שיעלה לה סכום "פעוט" של כ-3 מיליון שקל, די הרבה בשביל מנכ"ל שכיהן 8 חודשים בלבד בתפקיד. שוב, יש הסכם עם ללוז, הכול אושר, הכול נחתם, אבל זה לא מפחית מגודל השערורייה. צולר, אגב, לא יכול "להפיל" את התיק של ללוז על ברגר. בשביל מה צולר הביא את לוינסון, אם רצה שללוז יעזוב? בשביל מה לשלם שכר לשני מנכ"לים במשך מספר חודשים?

סיכום ביניים: 3 מיליון שקלים בגין הפסקת ההתקשרות עם ללוז, 840 אלף שקל לברגר בגין הודעה מוקדמת, 4 מיליון שקל לרשף וילין בעקבות פרישתם. בסך הכול הוצאות שכר של כ-8 מיליון שקל תוך זמן קצר משתי חברות, שהן לא בדיוק מלח הארץ. רגע, רגע, זה עוד לא הסוף. סכום קטנטן, ממש זניח, של 550 אלף שקל, שולם לצביקה בארינבוים על ידי ברגר הולדינגס כתיווך בעסקת דש.

התעייפתם? ובכן, הכסף ממשיך לזרום. בחודש פברואר השנה הודיעה ברגר הולדינגס על רכישת חברת הברוקרים הפרטיים אייפקס תמורת 7.7 מיליון דולר. על פי מבנה העסקה הוענקה לברגר הולדינגס אופציה לרכוש את הבעלות המלאה באייפקס עד לסוף פברואר 2005. מעשית, נראה שהאופציה כבר מומשה בפועל. עידו נוירברגר וויקטור שמריך, בעלי מניות באייפקס ומנהליה, מונו למנכ"לים משותפים בחברת ברגר הולדינגס. לא רק מונו, אלא גם זכו להסכמי העסקה נדיבים, כמקובל בקבוצת ברגר-דש. השניים יקבלו שכר בעלות של 80 אלף שקל לחודש כל אחד, בונוס בשיעור של 5% מרווח שמעל 10 מיליון שקל לפני מס, ואופציות ל-5% כל אחד ממניות ברגר הולדינגס. האופציות ניתנו לשניים בחינם, כאשר שוויין הכלכלי מוערך בכ-7 מיליון שקל.

האם התמונה כבר ברורה? התמונה שבה יש הרבה מאוד מנכ"לים, הרבה מאוד כסף, מעט מדי לנהל והכול על חשבון החברה הציבורית. מנכ"לים שפרשו, מנכ"לים שהופרשו, מנכ"לים שמונו, וכולם-כולם זוכים לחוזי שכר יוצאי דופן. אפילו יעקב אלינב, לשעבר משנה למנכ"ל בנק הפועלים, מונה לאחרונה ליו"ר הדירקטוריון של דש. אלינב, כמובן, לא יעשה את זה בחינם, הוא הרי בא מעמדה בכירה, ולא יסכים לשכר רעב. שכרו עדיין לא נחשף, אבל כמיטב המסורת של מיקי צולר, אנחנו מניחים שגם אלינב לא יצא מקופח.

לתומנו חשבנו שאולי אנחנו סתם נטפלים לחברות מצליחות, עם רקורד מרשים, שמרוויחות מיליונים. ובכן, ברגר הולדינגס הציגה ברבעון הראשון הון עצמי של 5 מיליון שקל על מאזן של 151 מיליון שקל והפסד רבעוני של 200 אלף שקל. דש הציגה שלשום הפסד תפעולי של 830 אלף שקל ברבעון השני ורווח נקי של כחצי מיליון שקל בלבד, בעיקר כתוצאה מרווחים שצבר תיק הנוסטרו שלה.

בקיצור ולעניין, עוד סיפור "משעמם" על שתי חברות עם שווי שוק מצרפי של כ-160 מיליון שקל ששילמו תוך זמן קצר למעלה מ-10 מיליון שקל לשורה של מנכ"לים. עוד סיפור "משעמם" על שתי חברות ציבוריות שייצרו ערך בעיקר למנהליהן, על חשבון בעלי המניות מקרב הציבור.