החלוקה הקלאסית של מפלגות בעולם המערבי - ימין ושמאל - נעשית על פי מדיניותן הכלכלית והחברתית. מכאן נגזרת, בין השאר, עמדתן כלפי טכנולוגיית המידע. בארץ אנו עדים לבלבול מסוים: מיקומן של המפלגות השונות בסקלה ימין-שמאל, נקבע על פי עמדתן המדינית והיחס שלהן לנושאים מדיניים וביטחוניים. ואכן, הבחירות שהתקיימו החודש, נסבו סביב נושאי השטחים והגבולות. עדיין לא הגענו למצב בוגר של מדינה החיה בשלום עם שכנותיה. ובכל זאת, יש מקום לבחון את העמדות של גושי השמאל והימין כלפי הנושא הזה, טכנולוגיית המידע.
בהנחה האוטופיסטית שהרשת היא מרחב שוויוני ודמוקרטי, היה אפשר לצפות שמחנה השמאל ינצל את האינטרנט לטובת הפצתן של אמונותיו הכלכליות והחברתיות. אך בבחינה לאחור של השנים האחרונות, השנים בהן מתרחשת מהפכת המידע, מופיעות שוב ושוב דוגמאות לכך שדווקא השמאל מעכב את היערכות מדינת ישראל לעידן המידע, ואילו הימין מקדם אותה יותר.
מסע זה של עובדות ותובנות קשה מכמה סיבות: בישראל קיים בלבול יוצרות באשר לאבחנה בין גוש הימין לגוש השמאל, וזה נוסף לבלבול הרגשי האישי שמבקש שלום בכל מחיר. הבחינה מסובכת עוד יותר, משום שבתחום ההיי-טק היו התפתחויות כל כך מהירות ומסעירות בשנים האלה, ומשום שהתחום כל כך קשור לכלכלה הבינלאומית, שקשה להפריד בין התהליכים הגלובליים לבין התהליכים המקומיים.
ובכל זאת, עובדה לעובדה מצטרפת, ובראייה לאחור של השנים האחרונות, התמונה נראית עגומה. במקום שמפלגות גוש השמאל יתפסו את גל מהפיכת המידע ואת יכולתו לקדם את הדמוקרטיה ואת התהליכים השוויוניים בישראל, שלא לדבר על הכלכליים - הן שבויות, אפשר לומר תקועות, בתפישה הישנה של קונטרול ורגולציה. הן אינן מצליחות לקדם מידע תוך ניצול הגל הזה, לא בכלכלה, לא בחינוך ולא בחקיקה. להיפך, עושה רושם שלפעמים הן אף גורם מעכב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.