הילד בן שבעים

קודם כל, בקשר לשם שלו. פעם (ב-1980) היה לי הכבוד והעונג לשוחח עם מר כהן, ומרוב התרגשות והתלהבות שכחתי לשאול אותו איך נכון לבטא את שמו: ל-או-נרד כמו שכל החבר'ה כאן קוראים לו או לה-נרד כמו שאמריקנים אומרים. באותו ביקור בארץ הוא חזר בכלל לשמו העברי המקורי, וחתם את השיר-מכתב הכי יפה שכתב, "מעיל גשם כחול מפורסם" במשפט: "סינסירלי אלעזר הכהן". זו הייתה הופעה נורא מרגשת בהיכל התרבות בתל אביב, קצת אחרי ביקור סאדאת בארץ ובאווירה של מתחיל לזוז משהו לכיוון השלום, ומה שיותר חשוב: הופעה ראשונה של לאונרד כהן בישראל אחרי מלחמת יום כיפור.

במלחמה ההיא, מתוך תחושה שזהו משבר נוראי לעם היהודי, כהן הזדרז להגיע הנה ולהופיע בהתנדבות בפני חיילי צה"ל בתעלה, כשהוא מצטרף לצוות הווי מאולתר (עם מתי כספי, אילנה רובינא, אושיק לוי ופופיק ארנון). בהשפעת חוויותיו מההופעות בחזית הוא כתב את אחד משיריו הכי נפלאים: Lover Lover Lover ולדבריו, גם בראיון אתי וגם על הבמה בהיכל התרבות, מלחמת יום כיפור מאד חיזקה אצלו את תחושת ההזדהות עם ישראל ועם היותו יהודי. הוא מאד אהב אותנו אז.

בזכות הנשים היפות

מאז התרחקנו, גם אנחנו וגם הוא, מיליוני שנות אור מהמקום התמים והצנוע והאופטימי בו נפגשנו, לאונרד כהן וישראל. וזה לא רק בגללנו. סיבוב ההופעות ההוא, שהסתיים בהיכל התרבות ב-1980, היה בשבילו סיומה של תקופה. אחר כך הוא האט את קצב פעילותו, כתב פחות שירים והוציא רק מעט אלבומים (ב-24 השנים מאז הוציא רק 4 אלבומים חדשים). הוא הפסיק לנגן בגיטרה בהופעות ובכלל התחיל להופיע הרבה פחות. הוא גם הרגיש פחות שותפות גורל עם ישראל או עם היהדות שלו. כהן חיפש את האמת והאמונה שלו גם במקומות אחרים, בין השאר, במשך שנים אחדות, במנזר זן-בודהיזם.

עכשיו, כשהוא חוגג כבר שבעים שנה (ב-21 בספטמבר), הוא חוזר עם Dear Heather, אלבום חדש, נפלא, מרגש וכואב, כמו שצריך. וחוץ מזה שעל העטיפה אני מוצא סמל של שני לבבות שלובים שנראים כמו מגן דוד (האם הוא חוזר להיות יהודי?) אני מגלה סוף סוף באחד השירים, "בגלל", איך נכון לקרוא לו: "בגלל שירים אחדים, בהם דיברתי על המסתורין שלהן, נשים היו אדיבות במיוחד לגילי המתקדם. הן יוצרות מקום סודי בתוך חייהם העמוסים והן לוקחות אותי לשם. הם הופכות ערומות בדרכיהן השונות והן אומרות: הבט בי לנרד. הבט בי בפעם האחרונה. ואז הן מתכופפות מעל המיטה ומכסות אותי, כמו תינוק מצטמרר...". אמרו מעכשיו: "לנרד כהן".

לנרד כהן לא ממש שר את השיר הזה. הוא רק אומר אותו כשזמרת נפלאה בשם אנג'ני תומס מצטרפת בתפקיד הנשי. ככה גם בשאר השירים בתקליט החדש: הוא לפעמים שר, לפעמים ממלמל, לפעמים לוחש ברקע. חלק מהשירים הם דקלום טקסטים של משוררים, חלקם הם לגמרי שלו. כאן מצטרף סקסופון חושני, שם בוזוקי. עוד אלבום פרידה מהעולם ומהחיים, אך בלי מרירות וגם בלי הפחד שהיה שם בעבר. אפילו כשהוא שר על הפגיעה בניו יורק בתשעה בפסטמבר. תקליט של השלמה עם הגיל, ועם מגבלות היכולת לשנות משהו בעולם. זה מאד צנוע, מינימליסטי, מופנם, פרטי כמו הצצה לחדר העבודה שלו. זה נורא עייף וזקן, וזה נפלא.

רק תשיר, אנחנו כבר נקשיב

נדמה שאחרי ארבעים שנות קריירה מדהימה וכתיבת כל כך הרבה שירים מושלמים, לנרד כהן, כמו, אולי, בוב דילן, לא צריך לעשות כלום. מספיקה העובדה שהוא מוציא תקליט כדי לרגש. עוד פגישה עם המשורר הקנדי שלמרות מסובכות תמליליו ועל אף מאופקות ההבעה המוסיקלית שלו הפך לאחד הסמלים החשובים של המוסיקה האמריקנית בסוף שנות הששים. היוצר ששינה את המחשבה של כולנו לגבי "איך צריך להישמע זמר" ו"מה זה רוק". הוא תמיד היה זקן ותמיד היה צעיר לנצח, תמיד נשרף באהבה ובתשוקה לנשים, סוגד ליופי הנשי. הוא תמיד היה הכי עצוב וקודר ואבוד אבל תמיד הייתה בו גם תקווה. הלוואי שהוא יבוא שוב לישראל ונשמע מה קורה לו באמת. בכל מקרה, האלבום החדש הוא חובה לכל חובבי לנרד כהן.

כבוד בארץ הקודש

ויש גם צד ישראלי אקטואלי נוסף ליצירתו של לנרד כהן. בחודשים האחרונים אצרו המפיק והמוזיקאי דוד פרץ (מהלהקה הבאר שבעית "בלובנד') וגיא חג'ג' (מאתר ביקורות המוזיקה "השרת העיוור") אוסף שירים של לנרד כהן בעברית. הם כמובן לא הראשונים שמתעסקים בעברית עם שיריו של כהן, אך זו הפעם הראשונה שמופק אוסף שלם של "עיברותים" לשיריו (לפני שנים אחדות היה פרץ שותף להפקת אלבום גרסאות עבריות לדילן עם להקת 'פרויקט הגומיה'), והוצאת אוסף כזה היא הביטוי הפשוט והנכון ביותר להערכה של יוצרים ישראלים לשיריו של כהן. בין המשתתפים בפרוייקט (שהוצאתו לאור מתעכבת בגלל ענייני זכויות, למרות שלנרד כהן עצמו דווקא סמך ידו על העניין) דוד פרץ ששר "הלכתי רחוק בשביל יופי", רזי בן עזר ב"ז'אן דארק", שרון מולדאבי ב"מגדל השיר", גבריאל בלחסן ב"אם יהיה זה רצונך", סגול 59 ב"מלון צ'לסי", אלי סורני ב"תחילה נכבוש את מנהטן", בילי לוי ב"ננסי", טליה אליאב ב"סוזאן", רותם אור ב"אחד מאיתנו בטח אינו טועה", שני קידר ב"מי באש", גלית פלורנץ ב"מריאן", "בלאש" ב"מחכים לנס" נועם פלד ב"הללויה", כפיר שתיווי ב"רקדי אותי עד סוף האהבה", אלעד דגן ב"מעיל גשם כחול מפורסם", מורפלקסיס ב"היי ככה לא נפרדים", ואיתי בלטר בשיר שנושא את שם הפרוייקט "שיר זר".

* Leonard Cohen - Dear Heather

* אמנים שונים: "שיר זר" - פרוייקט הורדה באתר השרת העיוור, www.hasharat.co.il