מי לא רוצה את דודי בלסר באיילון?

על פניה, הצעת החוק שתתיר מחדש את שילוט החוצות בנתיבי איילון היתה אמורה להיות עוד הצעת חוק פרטית, אחת מיני אלפים, שנדונות בכנסת. ההצבעה בוועדת הכלכלה להכנת הצעת החוק של ח"כ יורם מרציאנו (עבודה) לקריאה ראשונה לא היתה מושכת תשומת לב אלמלא היו מתגלים כל פעם עוד נתונים על הכוחות שפועלים מאחורי הקלעים.

לכאורה, מן העבר האחד נמצאות חברות השילוט, שמודות בפה מלא כי מדובר בפגיעה קשה בפרנסתן; והעיריות שמרוויחות סכומי עתק מאגרת השילוט. מן העבר השני: הארגונים הירוקים, שמתנגדים להצבת השלטים בנימוק לזיהום המרחב הציבורי; והמשטרה, שטוענת כי שלטי החוצות פוגעים בריכוז הנהגים בכביש.

אבל מאחורי הקלעים, משחקים על המגרש אינטרסנטים נוספים. משרד התחבורה למשל, כגורם המקצועי, שינה לאחרונה את עמדתו והפסיק לתמוך בעמדת המשרד לביטחון פנים, המתנגד לשילוט מטעמי בטיחות. מי שהודיע על שינוי העמדה היה מנכ"ל המשרד, גדעון סיטרמן, שאף מופיע כמי שתרם בפריימריס האחרונים בליכוד עשרת אלפים שקל למועמד גלעד ארדן, יו"ר ועדת הכלכלה, שבה נידונה הצעת החוק. יוסי פרשקר, המדען הראשי של משרד התחבורה, מופיע כמי שתרם 4,500 שקל למועמד אבישי ברוורמן, אותו ברוורמן, שטען בדיון כי הוא מתנגד למסחור ההולך ומשתלט על הנוף הציבורי, אך בסופו של דבר הודיע כי יצביע בעד הצעת החוק.

בנוסף, לאחרונה עוקבים בעלי העיתונים וזכייניות ערוץ 2 וערוץ 10 בדריכות אחרי גורלה של הצעת החוק, מכיוון שתקציבי הפרסום, אם הצעת החוק לא תאושר, צפויים לעבור אליהם.

ואם יש אינטרסים כלכליים - יש גם אינטרסים פוליטיים. מידת התמיכה של סיעת העבודה, סיעתו של מרציאנו, תלויה במידת החשיבות שיו"ר המפלגה, אהוד ברק, מייחס ליוזם ולהצעתו. מרציאנו העריך כנראה כי הצעת החוק לא תעורר עניין בקרב תומכיו במפלגה, אולם הוא התבדה. במכתב ששלחו מספר חברים במפלגה לברק ולמרציאנו, הם קראו למרציאנו למשוך את הצעת החוק, ואם לא יעשה זאת, דרשו כי סיעת העבודה תפעל לסיכולה. בפועל תמכה הסיעה בהצבעה על ההצעה.

לקראת המשך הליך החקיקה עומדות בפני ברק שלוש אפשרויות: אם הוא מעריך כי עמדתם של חברי המפלגה הללו עתידה לפגוע בו, הוא יכול לבקש להטיל משמעת סיעתית נגד הצעת החוק. מצד שני, אם לקראת פרסום דו"ח וינוגרד יבקש ברק להשתיק את האופוזיציה הקולנית של מרציאנו, הוא יכול לבקש משמעת סיעתית לטובת הצעת החוק. מצד שלישי, אם הנושא לא מספיק חשוב לברק, העסוק בימים אלו בשאלת הפרישה מהממשלה - הוא יוכל להמשיך לשבת על הגדר.

גם עמדת ש"ס לא חפה משיקולים פוליטיים: לכל אורך הדרך התנגדה הסיעה להצבת השילוט בטענה כי מדובר בפרסומי תועבה. ואולם, ברגע האמת ידו של ח"כ אברהם מיכאלי חברה לזו של מרציאנו, מכיוון שבש"ס נזכרו כי גם עיריית בני ברק מתפרנסת מאגרת השילוט.

ואם לא די בזה, אז בכנסת התקשו להסביר השבוע מדוע הנהלת הקואליציה התגייסה במרצ רב למען הצעת החוק של מרציאנו, למרות שוועדת השרים לחקיקה החליטה להתנגד לה. היו מי שהעירו בציניות כי את התשובה ניתן היה למצוא כמה שעות מאוחר יותר, כשמרציאנו היה היחיד בסיעת העבודה שנחלץ למען הקמתו המחודשת של משרד הדתות, כפי שרצתה הקואליציה.

ההצבעה שהתקיימה השבוע אינה סוף פסוק. ח"כ דב חנין (חד"ש) הגיש בקשה להצבעה חוזרת, והפעם בלי נוכחות של בעלי העניין השונים והלוביסטים המייצגים אותם. בהצעת חוק, שהפכה לזירת קרב רווית אינטרסים, עוד לא נאמרה המילה האחרונה. מבולבלים? גם אנחנו.