הברק של העליון

המקום היחידי, כנראה, בו עשויים להיפגש חוני המעגל, ויליאם שייקספיר וחנוך לוין, הוא בפסק דין של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, שפרש אתמול (ה')לגמלאות בגיל 70. חשין, מאחרוני הנפילים של הדור הקודם, יותיר אחריו חלל גדול מאוד, שספק אם יש מי שיוכל למלא אותו. מדובר באחד השופטים הצבעוניים והמיוחדים ביותר שידעה מערכת המשפט, אבל לא רק זה. "הוא משפטן עילוי, אולי הגדול ביותר שישב בבית המשפט העליון", אומרת משפטנית בכירה.

חשין כיהן כשופט במשך 14 שנה, שלוש שנים יותר מאביו, ד"ר שניאור זלמן חשין, שכיהן בהרכב הראשון של העליון. משפטנים רבים סבורים, כי הבן התעלה על אביו. חשין הבן נולד בלבנון בשנת 1936, בעת ביקור משפחתי בביירות. הוא גדל בת"א והיה חבר בתנועת הצופים, ובגיל 14 העתיקה משפחתו את מגוריה לירושלים. הוא הופטר משירות צבאי בשל סיבות רפואיות, אולם התגייס בגיל 31 לשירות מילואים בפרקליטות.

את לימודיו האקדמיים החל דווקא במחלקה להנדסה בטכניון, שם למד כשנה ועבר ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית, בהשפעת בני משפחתו. הקשר לאוניברסיטה לא הסתיים במהרה, ואחרי הדוקטורט שעשה בתחום דיני הקניין והנזיקין, בהנחייתו של פרופ' גד טדסקי, הוא לימד בה שנים ארוכות. מעריציו הרבים של חשין מבין הסטודנטים החובשים את ספסלי הפקולטות למשפטים לא נשבו בקסמיו דווקא בהוראה. פסקי הדין העשירים שלו הם שם דבר בעולם המשפט. אמוראים ותנאים, סופרים ומשוררים, ניתן למצוא אצלו לעיתים קרובות יחסית, אבל פסוקים מהתנ"ך נמצאים כמעט בכל פסק דין שלו.

ובכלל, התנ"ך שעל שולחנו של חשין, הוא "ספר הספרים" שלו מיום שהיה ילד ולא במובן הקלישאי. הוא מצטט ממנו יותר מהשופטים הדתיים בעליון. הוא כמעט קונקורדנציה מהלכת. ידיעותיו בספר יביישו דתיים לא מעטים. אמנם אביו הוא נצר לר' שניאור זלמן מלאדי, שייסד את חסידות חב"ד, אבל מישה חשין הוא חילוני גמור. "אני מאמין רק באדם", הוא נוהג לומר. כשהיה ילד, היה אביו עושה קידוש והילדים היו יודעים את ברכת המזון בעל-פה. הוא אף נהג לפקוד במשך שנים את בית הכנסת בשבתות, אך בעיקר מפאת כבודו של האב. כיום תתפסו אותו עם גביע היין בערב שבת רק כשהילדים והנכדים בבית.

דימוי ביטחוניסטי

המסורת היהודית חשובה לו מאוד. מבין השופטים שאינם חובשי כיפה, הוא מצטט הכי הרבה את המשפט העברי, אך אינו מבסס את פסיקתו עליו. "הדתיים מביאים סוגיה שלמה, אני מביא רק משפטים בודדים", הוא נוהג להסביר. פסיקותיו בענייני דת ומדינה מאפיינות בעיקר את מצביעי "שינוי". חשין היה בדעת מיעוט, כשסבר שאין מקום לסגור את כביש בר-אילן בירושלים בשבת, גם לא למשך שעות התפילה. במקרה אחר פסק, שלצורך רישום פרטי הדת והלאום של מי שהתגייר בישראל, די להציג בפני פקיד הרישום במשרד הפנים תעודת גיור, גם אם מדובר בגיור רפורמי.

בבג"ץ שביטל את הפטור מגיוס לבחורי הישיבות תהה, "כיצד חלק מהאוכלוסיה נושא בעול הכלל, ואילו חלקה האחר פטור מעול, אך נהנה מהמשא המונח על שכמי אחרים". הוא הוסיף, שלא מדובר ב"עניין בעל ציביון פוליטי" שבית המשפט צריך להתרחק ממנו, ולא פספס הזדמנות לצטט מהתלמוד. "פיקוח נפש, כידוע, דוחה שבת. יש אומרים, שאף ספק פיקוח נפש דוחה שבת. נזכור כי ענייננו שלנו הוא בפיקוח נפש - לא פחות". פסק הדין המפורסם ביותר שלו בנושא הדת, היה בפרשת מיטראל, שם חייב את המדינה לאפשר יבוא בשר לא כשר לישראל. במשך השנים "סומן" חשין ע"י הציבור החרדי, והשיא נרשם לפני כשנתיים. בדיון בעתירה נגד מכירת בשר חזיר בכרמיאל ובית שמש, אמר חשין לעותרים: "איפה אתם רוצים שימכרו בשר חזיר, בשדות? חזיר מוכרים במרכזי הערים, בשוק". המשפט טירטר במשך היום במהדורות החדשות, והתגובה לא איחרה לבוא. בנאומו בכנסת, כינה ח"כ מנחם פרוש את חשין "השופט החזיר", ועורר מהומה. לאחר שסולק מהאולם, הפטיר: "אם בעיניו חזיר כשר, אז הוא שופט חזיר".

פסיקות והתבטאויות של חשין "מככבות" לא פעם במהדורות החדשות. במהלך דיון שהתקיים השבוע בעתירות לביטול התיקון לחוק האזרחות, המונע מתן אזרחות לפלשתינים הנישאים לישראליות בהליך של איחוד משפחות, אמר חשין: "הרשות הפלשתינית היא ממשל אויב דה-פקטו. עכשיו אנחנו צריכים לאפשר להם כניסה... הבאמת איננו שואפי חיים?. העם הפלשתיני בחר בחמאס. מדוע שבזמן מלחמה ניקח סיכונים? האם אנגליה ואמריקה לקחו סיכונים כלפי גרמניה שביקשה להשמידן במלחמת העולם השנייה? איש לא מונע מהם את הזכות להקים משפחה, אבל שיגורו בג'נין, במקום באום אל-פאחם. הרומנטיקה נוגעת ללב, אך כאן מדובר על חיים ומוות, והזכות לחיים גוברת".

פסיקותיו של חשין לאורך השנים הדביקו לו דימוי של שופט ביטחוניסט. הוא דחה עתירה נגד השימוש של צה"ל בפגזי פלאשט, הוא התיר לשב"כ להפעיל את שיטת הטלטול, כדי לדובב מחבל הנחשב ל"פצצה מתקתקת". בעתירה הראשונה נגד "הסיכולים הממוקדים" של צה"ל, שהגיש ח"כ מוחמד בראכה, התפתח דין ודברים בינו לבין פרקליטתו של בראכה, עו"ד נאילה עטיה, שטענה כי למחוסלים יש זכות לחיים. "גבירתי תודיע את זה למי ששולח מחבלים למדרחוב ולדופינריום, אמר חשין. "שתעצור אותם בשטח A ולא תחסל", הקשתה עטיה. "לשטח A נכנס הבן שלי. הבן של גבירתי לא נכנס לשטח A", השיב לה חשין.

הוא היה בדעת מיעוט בפסק הדין שהורה לשחרר עשרה "קלפי מיקוח" לבנוניים, אנשי חיזבאללה שכבר ריצו את עונשם בגין מעורבותם בפיגועים, אך המשיכו לשבת במעצר מינהלי, כדי לשחרר בבוא היום את הנווט השבוי, רון ארד. "את העותרים ראינו בעינינו ואף הוספנו וקראנו דברים שכתבו אלינו במו ידיהם", כתב חשין. "מי שקרא אותם דברים יזוע משהו בחזהו. את העותרים ראינו - את רון ארד לא ראינו. אף לא קראנו דברים שכתב אלינו, והרי לא כתב אלינו. ואולם זאת ידענו ונדע: זכויות אדם וכבוד היחיד גם רון ארד קנה, לא רק העותרים. וחוב כבד חבים אנו - כולנו - לרון ארד. חוב כבד במאוד".

אבל גם לביטחוניזם של חשין היו גבולות. הוא היה בדעת מיעוט, בפסק הדין שהתיר לצה"ל להרוס בתי משפחות מחבלים, גם כשלא ידעו על כוונות המחבל. "בן לא יישא בעוון האב ואב לא יישא בעוון הבן. איש בחטאו ימות", ציטט מהתנ"ך. לימים, הפכה דעת המיעוט שלו להלכה הנוהגת בבית המשפט העליון. בפסק דין אחר בעניין הריסת הבתים, שניתן בעיצומם של הפיגועים הקשים בשנת 96', הדגיש חשין בדרכו הציורית שלמרות הקושי בכך, חייב בית המשפט לפקח על פעולות הצבא גם בשעת פיגועים. "גם בהריע שופרות המלחמה ישמיע שלטון החוק את קולו, אך נודה על אמת: באותם מחוזות קולו כקול הפיקולו, זך וטהור אך נבלע בהמולה".

"חשין הוא איש מאוד מוסרי", אומרת משפטנית בכירה, "ואפשר לראות את זה בפסיקות שלו בכל התחומים". אחד המקרים בהם התחבט מאוד, בין מצפונו לבין חוש הצדק המשפטי, היה בעתירה נגד השימוש ב"נוהל שכן". חשין ושני השופטים האחרים אסרו את השימוש בנוהל, בהחלטה שגרמה לו ייסורים קשים. "הסוגיה היא סוגיה קשה. קשה ביותר. וכדי כך קשה היא, עד ששופט יכול שישאל עצמו מה טעם בחר בייעוד השפיטה ולא במקצוע אחר לענות בו. אוי לי מיוצרי, אוי לי מייצרי. כל פתרון שאבחר בו, יבואו ימים ואתחרט על בחירתי".

הקים משרד פרטי

חשין החל את הקריירה המשפטית שלו בפרקליטות, ובין היתר ניהל את מחלקת הבג"צים והיה סגן פרקליט המדינה והמשנה ליועמ"ש. אחרי 16 שנה, לאחר שלא מונה לתפקיד היועץ, אותו קיבל ברק, פרש והקים משרד פרטי, שפעל בשותפות עם עו"ד צבי אגמון. אחרי 14 שנה, בשנת 92', היה לראשון שמתמנה לשופט בעליון מקרב עורכי הדין בסקטור הפרטי.

הרבה תקדימים רשם חשין בקריירה השיפוטית שלו, הראשון שבהם כאמור בעצם מינויו. אבל הוא גם אחד השופטים שמצאו עצמם לא אחת בעמדות מיעוט. חשין נחשב לשופט עצמאי ואמיץ, שמעולם לא היסס להביע את עמדתו, גם במחיר הבדידות. בדרך כלל, הוא גם נהנה מזה, כי כך הוא אדון לעצמו. "לא צריך להתפשר על ניסוח, על תוכן ועל הצגת הדברים, ובלאו הכי, מה שמיעוט היום הופך לרוב מחר", הוא נוהג לומר, ולפחות במקרה שלו, במידה לא מועטה של צדק.

לאורך כל הקריירה השיפוטית שלו, נאלץ חשין לעמוד בצילו של ברק, שנחשב לא רק לנשיא הדומיננטי ביותר של בית המשפט, אלא לאחד האנשים המשפיעים ביותר במדינה. עם צל כה גדול, קשה מאוד לבלוט. הפערים בין שני העילויים המשפטיים גדולים. בפסק הדין "בנק המזרחי" בשנת 94' (שעסק בשמיטת חובות הקיבוצים לפי 'חוק גל'), בו ברק "בישר לציבור" על המהפכה החוקתית שיצרו חוקי היסוד, סירב חשין להצטרף לחגיגות. "כהררים בשערה", הוא מכנה את המהפכה הברקית, המכתירה את חוקי היסוד כחלק מהחוקה. חשין ציטט באותו פסק דין את מעמד הר סיני, רוצה לומר שזו הדרך בה צריכה להתקבל החוקה: אש, ברקים ותמרות עשן.

ברק תקף בעבר את חשין, על שסירב ליישר עימו קו בעניין המהפכה החוקתית. "מי בכלל חושב היום כמו חשין? רק חשין חושב כמו חשין", אמר. מידי פעם החליפו שני הטאלנטים של העליון עקיצות גם בפסקי הדין. כך למשל, כשברק סבר שהסכמים פוליטיים בין מפלגות הם אכיפים, וחשין חלק עליו. "אין לי אלא להצר על שחברי, השופט חשין, מבקש להחזיר אותנו אחורה, אל מציאות שלתומי סברתי - וכך גם סברה הכנסת עצמה - היא נחלת העבר. חבל", כתב הנשיא. חשין לא נותר חייב. בהזדמנויות שונות הוא מתח ביקורת על נטייתם של השופטים ליישר קו עם ברק באופן כמעט עיוור. "אז ברק אמר", הוא נשמע אומר לא פעם בכעס, "זה עוד לא אומר, שכולם צריכים תיכף להגיד אותו דבר".

חם-מזג וחריף-לשון

חשין נוהג לומר, שהמחלוקת בינו לבין ברק היא יותר אידיאולוגית מאשר פרקטית. חשין סבור, כי המשפט הוא בינארי ורואה הכל במונחים של שחור ולבן, בניגוד לחיים שהם הרבה יותר מורכבים. אצל ברק יש הרבה יותר אפור. "כשהוא אומר ש'הכל שפיט', הוא מדבר כפרופ', אבל הוא לא מביא בחשבון שיש שופטים שלוקחים אותו ברצינות", אמר חשין בעבר. בניגוד לברק, אומרת מומחית למשפט חוקתי, "חשין הוא שופט שפיו וליבו שווים, במובן זה שאינו מוכן להסתתר מאחורי אקרובטיקה משפטית, כדי לומר שהוא מוכן לפסוק בניגוד לחוק, כאשר יש צורך מיוחד לעשות כן".

שנים ארוכות לקח עד שמינו את חשין לעליון. ההתנגדות העיקרית היתה העובדה שהוא נעדר מזג שיפוטי. חשין חם-מזג, חריף-לשון ובעל רוח סוערת. הוא "נדלק" מהר מאוד, אך גם מתקרר מהר יחסית. לא פעם, הוא עולב בבעלי דין ופרקליטים המופיעים בפניו. בתוך האולם, ולעיתים גם מחוצה לו, הוא נתפס לא פעם בהתבטאויות שלא מצפים להן משופט.

בדיון בעתירה של התנועה לאיכות השלטון, שדרשה להגיש כתב אישום נגד הרב עובדיה יוסף על התבטאויותיו הקשות נגד בית המשפט (השופטים הם "רשעים סוררים, בועלי נידות, ריקים ופוחזים"), אמר חשין: "יש כאן אנשים שהם מעל לחוק. הרב עובדיה יוסף מדבר כמו תגרנית בשוק. אם היועץ המשפטי אומר שהליך פלילי לא מתאים כאן, אז שיגיד מה כן מתאים".

הניסיון לסכל את מינויו שלו לא מנע ממנו לנסות אחר כך ולטרפד את מינוייה של השופטת אילה פרוקצ'יה ופרופ' נילי כהן. בנוגע לפרוקצ'יה, הסיפור מורכב. זו הרשיעה במחוזי את גיסו, אלי הורביץ, בעבירות מס, מהן זוכה אחר כך בעליון. המעורבות האישית לא הפריעה לו להטיל את כל כובד משקלו, בניסיון למנוע את מינויה של פרוקצ'יה לעליון. הוא טען, שהיא אינה מתאימה, ושאין קשר לכך שהרשיעה את גיסו. זה לא מסביר, מדוע במשך כמה תקופה ארוכה אחר שמונתה, לא החליפו השניים מילה. חשין אף הצטרף לחברתו הטובה ביניש, בטירפוד מינויה של כהן. מאז גם נוצרה מתיחות בינו לבין מנהל בתי המשפט, השופט בעז אוקון, שניסה לשכנע את השופטים לתמוך במינויה.

אם יש משהו שמרגיז את חשין תוך שניות, זו תווית השופט המחמיר המוצמדת לו. "כשמסתכלים על עונשים וזיכויים", אומר משפטן בכיר, "הוא מאוד מחמיר. הוא מאוד חם על לעצור אנשים אלימים, זה מוציא אותו מגדרו. חשין לא סובל את הסלחנות של חלק מחבריו לעבריינים אלימים. הוא נוטה מאוד להזדהות עם הקורבן".

הקו המחמיר שהוא נוקט מתפרש גם לתחום טוהר המידות. "יחד עם ביניש, השניים נמצאים בקצה הקיצוני ביותר בעליון, בכל הנוגע לשחיתות", אומרת משפטנית בכירה. לדבריה, "חשין הוא שמרן, שמוכן להתערב בהחלטת הרשות המוסמכת, רק כשהיא מושחתת". כך נותר חשין כשופט היחידי מבין השבעה, כשדחה בג"ץ עתירות נגד החלטת היועץ מזוז, שלא להעמיד לדין את ראש הממשלה שרון, בפרשת האי היווני. בעתירת התנועה לאיכות השלטון, שדרשה למנוע את מינויו של צחי הנגבי לשר לביטחון פנים, בגין שורה של פרשות בהן נקשר שמו, נותרו חשין וביניש בדעת מיעוט אקטיביסטית. "תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו - חייב מיתה", הוא ציטט מהתלמוד. "פלוני שנמצא רבב על בגדו - שר וקצין יהיה לנו?". הוא גם הורה על קיום הדיון הנוסף בפרשת שמעון שבס, על-אף שהיה תיאורטי בלבד.

דווקא גישתו המחמירה הן בתחום הפלילי והן בנושא השחיתות, הותירו את הקהילה המשפטית ואת הציבור הרחב פעורי פה, נוכח התנהלותו בפרשת השופטת המפברקת הילה כהן. חשין עמד בראש הרכב בית הדין המשמעתי לשופטים, שהרשיע את כהן בפברוק פרוטוקולים ובהשמדת בקשות. חשין כתב את הכרעת הדין, אליה הצטרפו השופט העליון אליעזר ריבלין, ונשיאת המחוזי בירושלים, מוסיה ארד. ואולם בגזר הדין, הפתיעו חשין וריבלין כשהסתפקו בעונש של נזיפה בלבד, כשחשין עוד זוקף לזכותה של כהן את העובדה שמאז הועמדה לדין, חדלה מלפברק פרוטוקולים. מה שהפתיע יותר מכל, והביא כנראה לביקורת הציבורית, היה נעוץ בכך שזה דווקא חשין המחמיר. יותר מכך, נוכח הרטוריקה הקשה בה נקט בהכרעת הדין, היו כולם בטוחים שכהן תודח.

למרות שכהן הודחה לבסוף ע"י הוועדה לבחירת שופטים, חשין לא מצטער שהסתפק בנזיפה. אם כבר, הוא מצטער אולי שהסכים, בפעם הראשונה, לפרסם החלטה של בית הדין המשמעתי לשופטים. "התקשורת עשתה לכהן לינץ' אכזרי, קרעה אותה לגזרים", הוא אומר בפורומים סגורים, ומשווה זאת ללינץ' שביצעו הפלשתינים בשני חיילי המילואים ברמאללה, לא פחות. חשין נפגע מכך, שחבריו השופטים לא התנגדו להבאת עניינה של כהן לוועדה לבחירת שופטים, אחרי שכבר נשפטה בדין המשמעתי. הוא מיהר לשגר מכתבים לשרת המשפטים לבני וליועץ מזוז, ודרש גיבוי. אחרי הלינץ' שבוצע בה, לטענתו, גם הוא הסכים שהילה כהן צריכה ללכת. עיקר זעמו מכוון למישהו מסוים במערכת, שלטענתו רצה בהדחתה של כהן. בעוד שלושה חודשים, כאשר יוכל להתראיין, הוא צפוי לשחרר את הבטן המלאה שיש לו בפרשה. יהיה מעניין.

למרות הכל, חשין נחשב לשופט מאוד אנושי ורגיש. "לחשין יש סגנון שאפשר אולי לא לאהוב, אבל הסגנון לא מפיל אותו בפח", אומר מרצה בכיר. "אצל ברק מרגישים שהרטוריקה חלולה וסתמית. אין הרגשה שהאיש באמת התמודד עם בעיה והחליט בה, אלא הוא עושה איזונים לפי הנוסחה. אצל חשין ההחלטה היא מדם ליבו. הוא מתלבט מה נכון להחליט במקרה הספציפי, ולא מה טוב שיהיה הדין ומה יגידו בעולם". כך למשל, בדיון בבג"ץ בנוגע לגובה הפיצויים למפוני גוש קטיף בהינתקות, אמר: "עם ישראל החליט להתנתק - עם ישראל צריך לשלם".

על האפשרות שיישלח חייל או שוטר לפנות את היישוב בו הוא מתגורר, אמר: "צריך להיות עם לב קשוח וראש מעץ כדי להכריח אדם לפנות את ביתו". יותר משקשה לו לשלוח אדם למאסר, קשים עליו התיקים בענייני אימוץ. "התחת אלוהים הוא השופט שינתק קשר דם בין אם ואב לבין בן ובת, שייטול בת ובן מאם ומאב וייתנם בידי אם ואב שלא הרו אותם ולא ילדו אותם?", כתב בפסק הדין 7015/94, שריגש אותו יותר מכולם. חשין היה בדעת מיעוט, במקרה בו נדרשו השופטים להכריע האם בחורה שילדה בן ומסרה אותו לאימוץ ואחר כך ביקשה אותו חזרה, מסוגלת לטפל בו כראוי. בדיון הנוסף הפכה עמדתו של חשין לדעת הרוב. "ילד אינו צמח-עציץ המונח באשר הוא מונח ובעליו טורחים להשקותו מעת לעת לבל ייבול ואיננו", הסביר חשין את חוסר המסוגלות של האם.

רגישותו של חשין באה לידי ביטוי גם בתחום שבו הביע חותם ייחודי - חופש הביטוי. חשין הוא השופט האחרון בעליון, כנראה, שסבור שחופש הביטוי נסוג מפני אינטרסים אחרים, כמו כבוד האדם והפגיעה ברגשות. כך למשל, בעתירה של גיורא סנש, אחיה של חנה סנש, היה חשין בדעת מיעוט, כשסבר שיש למנוע את שידור הסרט "קסטנר" של המחזאי מוטי לרנר, בו אומר קסטנר כי סנש הסגירה את חבריה. "ליבה של חנה סנש ידע לחדול בכבוד", פסק. "את כבודה ואת שמה הטוב איש לא יוכל ליטול ממנה, לא בדיבור ולא במעשה". הוא ציטט כמה משיריה, את השיר "כשתחשכנה עיניי" של חנוך לוין, קטע מהתלמוד העוסק בחוני המעגל, ואת המחזה ריצ'ארד השני של ויליאם שייקספיר, והכל כדי להמחיש שכבודו של אדם וחייו - חד המה.

בדעת מיעוט נותר חשין גם כשביקש לפסול את פרסומת הרדיו "לך תצטיין" של קידום, לאסור על אסיר לפרסם טור במקומון בשל החשש לפגיעה במשמעת בית הסוהר, לאסור על הקרנת הסרט "אימפריית החושים" ועוד. אגב, כשהיה עוד בפרקליטות, סירב להגן בבג"ץ על הוועדה לביקורת סרטים, שאישרה את הקרנת הסרט 'שוער לילה'. עמדתו עיקבית ועקרונית, ולפיה "לא כל הרעדת מיתרי הקול, וכי לא כל קרקורים הבוקעים מחדרי בטן, זכאים לחסות תחת כנפי חופש הדיבור. ההגנה אינה ניתנת לוויברציה שאדם יוצר באוויר, גם אם אותה ויברציה קנתה לה פירוש במילון כבעלת תוכן מסויים". לדעתו, ביטויים וולגריים וגזעניים למשל, אינם נכנסים כלל בהגדרה של "חופש הביטוי". ברק, לעומתו, סבור שכל ביטוי נכנס בהגדרה זו, אם כי לא כל ביטוי יקבל הגנה.

זוכה ליחס מלכים

מבקריו של חשין טוענים, כי הוא מגזים בלשונו הלירית וכי שיבוץ סיפורי אליס בארץ הפלאות בפסקי הדין הוא "פאתטי". עורכי דין אף קובלים, על שהוא מאריך את פסקי הדין שלא לצורך. אבל חשין לא עושה זאת כדי להתנאות ולהראות שהוא יודע. סיפורי הילדות, למשל, מאוד השפיעו עליו. "הוא שופט שמביא את כל עולם האסוציאציות שלו, כי ההכרעה בסכסוך באה ממקום שאתה בנאדם ולא רק שופט, ולכן הוא משתמש בדברים שהשפיעו עליו", מסבירה משפטנית בכירה שמכירה אותו. "אין ספק, שלפעמים הוא קצת מגזים וצריך לעשות זאת במאמרים ולא בפסקי דין". בכל מקרה, את שפתו העשירה ואהבת העברית לא ייקחו ממנו. מלבד ספרי הקודש והמשפט שבלשכתו, על המדפים מונחים יותר משני סטים של מילונים. הוא חסיד הכתיב המלא, מה שמקל לזהות פסק דין שהוא כתב. לעיתים הוא רוטן על שהשמיטו לו אותיות אהו"י בעריכת פסקי הדין.

מקטרגיו אומרים, כי הוא זוכה ליחס מלכים סלחני מאוד, בשל יתרונותיו. קשה להעלות על הדעת שהמערכת המשפטית היתה מוכנה לעכל בימינו אדם שהוא בעל מזג שיפוטי שכזה. כנראה שבכל זאת, מדובר במקרה נדיר בו הכישרון והאנושיות של האיש האפילה על הכל. "הוא לא השופט עם המזג הכי אימפרסיבי", אומר משפטן בכיר. "אולי אם היה משפטן פחות מבריק ואיש פחות ישר ומרשים, עם מידות כה טובות, באמת לא היה מגיע לעליון".

למרות שמונה ישר מהפרקטיקה, חשין סבור ששופטים צריכים לבוא מהמחוזי ולא להיות מוצנחים מהאקדמיה או הפרקטיקה. הוא מביע דאגה מרמת עורכי הדין של היום. "הם ישירים ומחוצפים יותר, בוטחים בעצמם. פני עורכי הדין כפני הדור", הוא נוהג לומר. "כל זב חוטם ומצורע נעשה עו"ד, הם פחות מוכשרים". הוא נוהג לספר על עו"ד שהופיע בפניו והעלה טיעון. חשין ביקש לדעת מה האסמכתאות לביסוס הטיעון, והעו"ד השיב: "שכבודו ימצא את האסמכתאות". אותו עו"ד מכהן היום כשופט מחוזי.

את התקופה הכי צבעונית שלו, שבה פרץ גם לתודעת מעט הלא משפטנים שנותרו בארץ, עשה חשין בשתי הקדנציות בהן כיהן כיו"ר ועדת הבחירות. פעם אחר פעם הוא העלה את חמתם של הפוליטיקאים. 'אינני ירא מראש הממשלה', אמר לאחר שהחשיך את המסך לאריאל שרון, שביצע תעמולת בחירות אסורה. אנשי שרון ביקשו להגיב על שתוקפים אותו אישית בהאשמות פליליות, והוא הסכים. כשהדליק את הטלוויזיה, חשכו עיניו. "הוא תקף את מצנע ללא רחם, הוא פשוט מעל באמון", זעם.

מעבר לכך, חשין פסל את ברוך מרזל מלרוץ לכנסת, צינזר את הרב עובדיה, פסל קטע מתשדיר הבחירות של תנועת חירות של מיכאל קליינר, בו התנגן המנון התקווה בערבית, תחת הכותרת "בילאדי בילאדי" ועוד. היו שטענו, כי הוא פופוליסט המנצל את סמכותו בביריונות שיפוטית. חשין דווקא נהנה מהתקופה. "טוב לראות איך הפוליטיקאים חושבים ומתנהגים כדי לחזור אחר כך הביתה", אמר לעוזרו. חשין ידוע כמי שמתקשה לקבל ביקורת. חלק לא קטן מההחלטות שקיבל בתפקיד זה, נהפכו ע"י חבריו בעליון, מה שהרתיח אותו. "זה מלמד את האדם קצת ענווה, כשהמלה האחרונה איננה שלך", אמר אז בראיון עיתונאי. "ברור שעליי לקבל את החלטות בית המשפט העליון, אם כי יש בכך פגיעה מסוימת. מי שיגיד לך אחרת או שהוא עשוי מאבן או שהוא איננו מדייק בדבריו. נניח ששלושת השופטים חשבו אחרת ממני, האם החלטתי היתה עד כדי כך אבסורדית שהיה מקום להפוך אותה? עם כל הכבוד, זה לא מקובל עליי".

אחרי 14 השנים שלו בעליון, חשין מרגיש דבר אחד: עייפות הולכת וגוברת. הוא כה עייף, עד שבתקופה האחרונה הוא החל להוריד את קצב העבודה והמתח. עם זאת, הוא לא היה מתנגד להישאר עוד כמה שנים בעליון, ולא רק כי זה היה מקנה לו את הנשיאות, על-פניה של חברתו, השופטת דורית ביניש, אלא שהוא מרגיש שטרם מיצה עצמו. "לקח לי כמה שנים טובות להתחיל לשחות כאן", הוא נוהג לומר. באחרונה, הוא מרגיש, דווקא עלה מדרגה והצליח כבר להשתלב. ועכשיו, פתאום, הכל נגמר לו. לסובבים אותו הוא אומר, שיש עוד כמה אמירות ערכיות שהיה רוצה לומר ולשתף בהן. בעיקר ביחסים שבינו לבינה, בין אדם לחברו, בין אדם למדינה, אדם לחברה, וביחסים שבין רשויות השלטון לבין עצמן.

חשין טרם החליט מה יעשה בתום שלושת החודשים בהם ימשיך לכתוב פסקי דין. בניגוד לחלק מהשופטים הפורשים, לא מעניין אותו לעסוק בבוררויות באופן קבוע. בהתחשב בכך ששופטים רבים עושים זאת בשל השכר הנאה, חשין אינו זקוק לכך. רעייתו רות, מנהלת קרן ירושלים, היא אחותו של אלי הורביץ, יו"ר "טבע", ובת למשפחת סלומון, ממייסדות החברה. היא נחשבת לאחת הנשים העשירות בארץ, בזכות אחזקות של 0.86% בטבע, שפירושן הון עצמי של כ-100-200 מיליון דולר. את הלימוד באוניברסיטה חשין מרגיש שכבר מיצה. כמי שלעיתים היה מתאים לו יותר הכינוי "כבוד הסופר", לא נתפלא אם יקבל בעתיד את פרס ישראל. בספרות, כמובן.