כלל פיננסים במחוזות הגועל נפש

כלל פיננסים, וזה היה ברור מהמסרים ששחררו עורכי דינה בתחילת השבוע, הייתה בטוחה שיש לה קלף מנצח ביד - קלטות ובהן הודאה לכאורה של השופט בדימוס והבורר, יעקב מלץ, כי אלי ארוך ביקר בביתו ואף איים עליו.

אז הנה לכם: השבוע הסוער ביותר בתולדות פרשת ארוך כמעט מאחורינו, הקלטות ותוכנן המרתק (פחות או יותר...) כבשו אפילו את העמודים הראשונים של עיתוני הצהריים - ובכל זאת, משהו בסיסי מסרב לעבוד. כי בכל דקה שחולפת, "התרגיל המזהיר" של כלל פיננסים נראה יותר ויותר כמו בומרנג, עם פוטנציאל לכסח או לפחות להכתים לתקופה ארוכה כמה וכמה ראשים בכירים.

כלל רצתה להוכיח לנו, לכולנו, שהבורר אכן נאלץ לעמוד תחת איומים במהלך הבוררות. זה לגיטימי, במיוחד כאשר אתה מושפל על ידי סוחר מעו"ף אנונימי ונתבע לשלם סכום אדיר של כמעט 100 מיליון שקלים. כל עוד מטיילים במחוזות המניעים והסיבות, הצדק, ברוב, עם כלל: שאלת האיומים אכן עומדת בלב לבה של ההכרעה האם לפסול את פסק הבוררות, או להשאירו על כנה.

אבל הדרך, הו הדרך. כלל בחרה לשכור משרד חקירות, שהפעיל חוקרת צעירה, שדובבה את מלץ לאחר שהציגה עצמה כמטפלת בנוער במצוקה. תסתכלו על תמליל השיחה ביניהם, בין מלץ לחוקרת הפרטית; התבוננו גם בתצהיר החוקרת בנוגע לדברים שאמרה לה המטפלת הפיליפינית של מלץ, המתארת אותו כקשיש עם בעיות זיכרון, שלוקח 16 כדורים ביום. חשים קבס, תחושת הגועל, התקוממות מול מניפולציה מכוערת כל כך שמופעלת על אדם זקן, ולא ממש בריא? מרגישים? זה המחיר התדמיתי שכלל פיננסים משלמת עכשיו.

טריק הקלטות הצליח לגרור למרכז הבמה את שאלת האיומים על הבורר. אבל, במקביל, הוא הצליח גם להשכיח מאיתנו, לדוגמה, את התנהלותו האלימה של אלי ארוך לפני ובמהלך הבוררות. כלל והחוקרת שלה כל-כך מעוררים שאט נפש, עד שקשה פתאום לזכור שגם הצד השני לא משהו.

בתחילת השבוע הזה, כלל נהנתה עדיין, לפחות בעיני עצמה, ממעמד של גוף גדול, שמצא עצמו נאבק מול חתול רחוב שלא בוחל בשום אמצעי. לקראת סוף השבוע, אין יותר ספקות: לפנינו מאבק מכוער מאין כמוהו, עם שני צדדים שיעשו הכול כדי לנצח. ויש כאן גם מערכת משפטית אימפוטנטית, הכבולה בחוקיה שלה; תקשורת אובססיבית, עם נטיות בלתי מוסתרות לצהוב כהה; וציבור קוראים/גולשים/צופים הנע בגלים מבחילים למדי בין הנאה, שעשוע וסלידה וגועל, ומקפיד לעקוב אחר כל פרט בפרשה בעניין אדיר. ממש כמו במלחמת שוורים, או קרב גלדיאטורים - כנראה שכאלה אנחנו, וכבר לא נשתנה.

ואם לא אמרנו עדיין מלה בשאלה "מי צודק" בפרשת ארוך, ברור לגמרי ששאלה זו, כמה שזה נראה מוזר, הפכה שולית למדי השבוע. וזהו, כנראה, הכישלון הגדול שיכולה לרשום לעצמה כלל פיננסים.

הערות מאוחרות - תגובות לטוקבקיסטים (מספר התגובה בסוגריים)

ל"רוניתו (16)

קשה לך להבין איך בוררות ב-100 מיליון שקל הופקדה בידיו של בורר "עייף וזקן". ובכן, אתה לא היחידי ששואל זאת כיום. הבעיה היא שכלל הייתה צריכה לשאול את עצמה את השאלה הלגיטימית הזו לפני שהפקידה את מלאכת הבוררות בידי מלץ - ולא אחרי שפסק באופן גורף כל-כך נגדה.

ל"ב.ק" (19)

הטיעון שלך מוזר בעיניי: כלל הצליחה, משום שעכשיו ברור לכולם שהבוררות מסריחה? כל עוד ענייני הריח היו נחלתו של ארוך, היה משהו בדברים, אבל קשה להאמין שהבוררות תבוטל כעת, רק משום שכלל החליטה לקחת חלק פעיל (ומגעיל) במלחמת הבוץ.

ל"אנונימי (11)

אתה קורא לי אידיוט? זכותך. אבל, לטעון ש"כלל פיננסים חושפת את הסכנה האיומה בבוררות ומראה את פרצופו האמיתי של הבורר שהעלים ושיבש ראיות" - נראה לי קצת מוגזם.

זכור שאף אחד לא הכריח את כלל ללכת לבוררות ו/או לבורר הספציפי הזה. חוץ מזה, כלל פיננסים, אם מותר לי לנחש בפראות, מודאגת קצת יותר מהסכום האדיר שהיא נתבעת לשלם מאשר ממעמד מוסד הבוררות בעולם המשפט והעסקים הישראלי.

ל"נייטיב" (5)

תתפלא, אבל אנחנו מסכימים: אין, לדעתי, יותר מדי היגיון בפסק הדין שמעניק לאלי ארוך כ-100 מיליון שקל. ואכן, התנהלות הבוררות עד אותם שני עמודים וחצי על נייר של בית מלון הייתה תמוהה, אולי אף יותר מתמוהה. עם זאת - וזה לב העניין במה שכתבתי כאן - כל האמור לעיל אינו מצדיק, לדעתי, הפעלת חוקרת פרטית על הבורר. מבחינה תדמיתית, זה היה גול עצמי של כלל.

ל"ענת זיו" (2)

את כותבת בכישרון רב, ומביעה דברי טעם. נהניתי לקרוא.