מעו"ף הרולטה

"מבחינה נפשית זה ממכר, וזה מאפיל על כל דבר אחר שיש לך על האג'נדה", מתוודה שחקן מעו"ף בכיר. "אני מרגיש חי יותר, עם רזולוציה רחבה, התעוררות של הגוף בגלל האדרנלין. לעתים אחרי פגרה אני מרגיש בדאון. בימים שאני יושב הרבה מול המסכים, אני מרגיש בדאון אפילו כשיש הפסקות. לפעמים יש לי איזו פגישה או עניין לטפל בו, אבל כשאני מול המסך זה נעלם, אני נזכר בזה רק אחרי המסחר. אני שבוי של הפוזיציה".

הפרשה הסבוכה של אלי ארוך, ובעיקר האפשרות הפנטסטית לגלגל מסכומי כסף קטנים השקעות מהירות שמכפילות את עצמן כמה פעמים בתוך ימים בודדים, העלו לתודעה את עולמם המוזר של סוחרי המעו"ף. כולם זוכרים שכתב-הבוררות המפורסם במדינה פסק לאלי ארוך כמעט 100 מיליון שקל. פחות זוכרים שהסכום הזה צמח מ-2 מיליון שקל במהלך עשרה ימים בלבד. איפה עוד אפשר להרוויח ככה ולהפסיד ככה במהלך ימים ספורים?

"זה שוק מרתק כי תנודות המחירים בו קיצוניות", מסביר שחקן בכיר נוסף, "מחיר אופציה יכול להשתנות במהלך יום מסחר אחד, שאין בו אירועים מיוחדים, ב-100% ויותר". לספקולנטים, זה שוק שמאפשר ליצור רווח מהיר יותר מכל אופציה אחרת, כי כמה כבר מניות יכולות לעלות? 2%-3%, אולי. לא 100%.

הסיכון כאן גדול אף הוא, כי בניגוד לקזינו, ובשל המינוף של הפעולה, אדם בהחלט יכול להפסיד הרבה יותר ממה שבא איתו. זו גם הסיבה שחלק ניכר מהדיון על ארוך נסב סביב השאלה אם היו או לא היו לו ביטחונות לפעולות שעשה. תוסיפו לכך יום פקיעה פעם בחודש, והנה לכם גל אדרנלין וסיפוק מיידי.

אופציות מעו"ף בעצם "מהמרות" אם מדד המעו"ף יעלה או ירד מעבר לסכום מסוים (ראו מסגרת). הסוחרים הגדולים והזהירים מגדרים עצמם מכל כיוון, על סכומים שונים, למקרה שיעלה, למקרה שירד. הנועזים - קטנים כגדולים - פשוט מהמרים חזק על אחת האפשרויות, ומרוויחים בגדול או אוכלים אותה.

המתמטיקה של האופציות

"מה שמיוחד בשוק המעו"ף", אומר שחקן בכיר אחר, "הוא שאם את מסתכלת על אופציה מסוימת בתחום, היא מתנהגת בתנודות של אלפי אחוזים. מישהו יכול לקנות משהו במאה שקל, וזה יהפוך תוך זמן קצר לאלף. המוצר תנודתי במידה כזאת שהמסחר קרוב יותר לשוק של הימורים, מאשר לשוק של השקעה. יכולים להיות במסחר הזה הפסדים גדולים ורווחים גדולים, תוך שעות וימים ספורים".

- מי ומי בשחקני המעו"ף?

"הסוג הראשון הוא בעל יצר הימורים, אנשים שרוצים להמר אבל הם נורמטיביים או שהם לא יכולים ללכת לקזינו במחתרת, אז הם הולכים איפה שאפשר להרוויח ולהפסיד סכומים גדולים".

קהל שני הוא המגדרים - גופים מוסדיים, קרנות וכיוצא באלה - שמשתמשים בכלי המעו"ף דווקא כדי להגן על השקעתם ולהפחית נזקים. אם תיק המניות שלהם יירד, ויש בידיהם אופציות פוט על כ-5% ממנו, לפחות הצליחו לצמצם את הנזק. אם השוק יעלה, ירוויחו מהמניות, ומהרווח הזה יירד מה שהפסידו, כמה מיליוני שקלים. מה שבעבור אדם פרטי הוא הימור פרוע על חסכונותיו, בעבורם הוא דווקא פעולה המצביעה על זהירות והפחתת סיכונים.

הקהל השלישי הוא הסוחרים המקצועיים. "אנחנו", אומר אותו סוחר, "הבית עבור המהמרים, כמו שבקזינו יש בית".

- במה זה דומה?

"מה הבית עושה בקזינו? מספק פלטפורמה של מחירים, ובאים הסוחרים ולכל הימור שמישהו רוצה להמר, נותנים לו ביד ואופר, ממש כמו ויקטור צ'נדלר (סוכן ההימורים הבריטי המקוון, ש' ל'). זה שנותן את ההצעה לא מהמר. הביד והאופר שלו נובעים מחישוב סטטיסטי כמה אנשים רוצים לקנות אופציה מסוימת - אם הרבה אנשים רוצים לקנות אופציה מסוימת, אז ההצעה שלו תהיה גבוהה.

"השחקן המקצועי כל הזמן עושה הימורים שהתוחלת שלהם קצת מעבר ל-50:50 - נגיד 55, 57, לא יותר מזה. זאת אומרת, כשאני מרוויח אני מרוויח שקל וחמישה, ואת מרוויחה רק שקל".

- ואז השאלה היא כמה פעמים ביום אתה יכול לעשות את ההימור.

"כל היום, מבוקר עד לילה. כמו ששולחן הבלאק-ג'ק בקזינו פתוח יומם ולילה. ככל שאעשה יותר, הרווח האבסולוטי שלי יהיה יותר גדול. הסוחרים המקצועיים לא מהמרים, הם לוקחים תוחלת חיובית מסוימת, ועושים המון עסקות עם תוחלת חיובית קטנה. הרווח הממוצע של סוחר טוב לאופציה הוא בסביבות 2.5 שקלים".

- ללא סיכון?

"אם הוא מרוויח ב-50% מהמקרים ומפסיד ב-50% מהמקרים, הוא הרוויח 2.5 שקלים על כל אחד מההימורים האלה".

בעוד אנחנו יושבים בחדר, מצלצל אליו אחד מאותם אנשים פרטיים המהמרים בחשאי. איש צעיר, בעל משרה זוטרה יחסית בגוף גדול, שהתחיל מאפס והגיע לכ-7 מיליון שקל. אנחנו נפגשים יום לפני הבחירות, והאיש משוכנע שהשוק יעלה מיד אחרי הבחירות ואחר-כך יירד ביום רביעי. הוא כל-כך בטוח בכך, שכבר קנה 400 אופציות בכיוון הזה.

"אני, בתור מי שגדול ממנו פי כמה בהיקפי הפעילות שלי", אומר הבכיר, "לעולם לא אעז לעשות מכה של 400 קולים. הוא אחד מהרבה כאלה שאין להם עניין במתמטיקה של האופציות, הם לא מקצוענים שמבינים מה אומר מחיר מסוים. הוא אומר, 'קדימה ייקחו, השוק יעלה, ואחר-כך יירד', והולך חזק עם הגישה שלו".

- כמה כמוהו יש?

"בהיקפים שלו לא הרבה, אולי עשרות. אבל יש אלפים, מכל שכבות האוכלוסייה, שקונים 10-20 אופציות. זה תחליף הימור. אני הולך לבריכה ומדבר עם אנשים שקנו עשר אופציות פה, עשר אופציות שם; הם שואלים אותי, תגיד לאן השוק הולך, ואני אומר להם, אין לי מושג".

- אין לך הערכות מה יקרה?

"כל סיבה לעליית שערים יכולה להיות סיבה לירידת שערים. אם לקדימה יש הרבה מנדטים, מצד אחד זה מבשר על יציבות. מצד שני, הבורסה תגיד, זה שקדימה עולה כבר נכנס לפוטנציאל המחירים, אז צריך למכור כי נגמר הפוטנציאל הטוב.

"או כשעולה הריבית. מצד אחד תגידי, 'זה לא טוב לבורסה', אבל מצד שני השוק ציפה שהנגיד יעלה את הריבית ברבע אחוז, וההודעה הרעה גלומה בשוק, ואין סיבה לרדת. כבר ראינו דברים כאלה. בגלל זה סוחר מעו"ף, מה שקורה מבחינת ההודעות וההשפעות החיצוניות לא מעניין אותו, כי יש לו תוחלת 50%-50%".

מרוויחים, שורפים, מתחלפים

מהצד, חיי היומיום של סוחרי המעו"ף נראים כמו חיי התמכרות קשה. "אנשים לא זזים מהמחשבים, רצים לשירותים, אוכלים בעמידה", מספר השחקן הבכיר על הסוחרים שעובדים אצלו. "כל קליק שהם מקישים מקרב את התוחלת שלהם".

- מה קורה לקראת פקיעה?

"הסוחרים מהסוג הראשון, המהמרים, מקבלים את הקיק. ככל שמתקרבת הפקיעה, השינוי באחוזי האופציות הולך וגדל, האופציות נהיות הרבה יותר תנודתיות, והסיכוי שאופציה תהפוך ממאה לאלף, עולה. הם נכנסים לאדרנלין, מתחילים להשתגע. יש המון סוחרים שעובדים רק לפני פקיעה. למה כל החודש לטרוח, הם עובדים רק ביומיים אחרונים כי המחזורים לפני פקיעה אימתניים".

- מה קורה למהמרים?

"רובם בסוף מפסידים את כל הכסף. לכל אחד יש תקופה שהוא מרוויח, ואחרי זה יש תקופה שהוא שורף את הכסף. הם מתחלפים, מעטים נשארים יותר משנתיים-שלוש, בסוף מגיע הפיתוי.

"נגיד מישהו שעושה כמה מיליונים בהימור מוצלח, ומקבל את התחושה שהוא מבין משהו, ואז הוא מפסיד. בשביל להחזיר את הכסף הוא שוב מהמר, ושוב מפסיד. מה שקודם הושג ברצף הימורים קטנים ונבונים, הולך מהר ברצף הימורים גדולים ומהירים. זו הפסיכולוגיה של מהמר. אבל הם לא מתים, הם מתחלפים".

- למה בעצם?

"נניח שיש אולם תיאטרון עם כמה עשרות-אלפי אנשים. כל אחד עושה עץ או פלי עם זה שנמצא מימינו. מי שמנצח עושה עם המנצח בזוג שלידו, וכך הלאה. בסוף יהיה אדם שניצח את כל האולם בעץ או פלי. אבל האם זה עושה אותו לבעל שיטה, או בעל סיכויים גדולים יותר לנצח?

"בשוק המעו"ף יש קונים ומוכרים, כל פעם מי שמפסיד יוצא ונשאר אחד. תמיד בתקופה מסוימת יש מישהו עם רצף הצלחות. המנצח שלנו מאולם התיאטרון יכול תוך דקות לצבור הפסדים ברצף חדש של עץ או פלי. אבל אלה שנכנסים לא מבינים כמה זה פשוט. כשהם מצליחים, הם רואים את זה כחוכמה, מייחסים לעצמם ניסיון. זו שטות, לניסיון אין השפעה על ההימור הבא.

"עשו מחקרים על 'היד החמה' בכדורסל, והוכיחו שסטטיסטית, זה רק נראה לנו ככה. אם משקללים את סטטיסטיקת הקליעות של אותו שחקן באותו משחק, היא לא שונה מהרגיל, אבל בגלל שרצף הקליעות שלו התרחש בזמן קצר, זה נראה יד חמה. אז אחד שעושה רחף של שלוש עסקות טובות בטוח שהוא חכם, ושיש לו יד חמה".

- מה אתה אומר על אלי ארוך?

"אם היה ניתן לבצע את ההוראות שהוא נתן בו-זמנית, היינו עכשיו כולנו באיי הבהאמה. אלי ארוך זה לא אדם שהפסיד או הרוויח במעו"ף אלא בשוק המשפטי, סביב השאלה אם הפרו או לא הפרו הסכמות אתו. אבל המעו"ף עזר לבלבול כי הוא יותר מורכב, ורבים אינם מבינים אותו".

- מה תהיה השפעת הפרשה על הסחר במעו"ף?

"כל בתי-ההשקעה והברוקרים 'מתיישרים' כרגע על ביטחונות המינימום של הבורסה, כי מי שידרוש יותר ביטחונות, סוחרים לא יבואו אליו. אז יש לחץ על הבורסה שהיא תיזום העלאה וקשיחות בביטחונות. זה תהליך שיגביל את השחקנים בשוק, ויצמצם את היקפי הפעילות".

שחקן בכיר אחר בשוק המעו"ף חושב אחרת: "אלי ארוך בחור פיקח. האסטרטגיות שבנה הן אסטרטגיות שיש מאחוריהן הרבה היגיון, תחת מגבלות של ביטחונות. האסטרטגיה שלו הייתה, 'כמה שיותר רחוק מהפקיעה, פחות מסוכן'. אם לא מתקרבים לפקיעה, ואפשר לנצח ולא להגיע לפקיעה, אז זה משהו שדומה לכרטיס לוטו, שאין בו סיכון ויש בו סיכוי".

- אז אלי ארוך צודק?

"תחת ההנחות שלא הייתה לו בעיית ביטחונות ביום שהתחילו להפסיק את הפעילות שלו, ולאור העובדה שהפקיעה באותה תקופה שבה התחילו לסגור לו את הפוזיציה הייתה גבוהה באופן משמעותי, אז כן".

- אפשר לחזור על זה היום?

"האסטרטגיה הייתה נכונה לאותה תקופה, היום פחות. במשך הזמן הבורסה הוסיפה דרישות לביטחונות שמקשות על אסטרטגיה מהסוג הזה להתקיים".

"אם אלי ארוך יזכה בכסף", מעריך אחד הגורמים הגדולים בשוק המעו"ף, "אני מניח שחברי בורסה ובנקים מאוד יחששו לעבוד עם שחקנים כאלה".

ארוך פוזל לחו"ל

ומה אומר אלי ארוך עצמו? מותש משבע שנים של מרדף אחרי הכסף, ישיבה בבית-הסוהר והמתח הגדול לקראת תחילת מאי, אז יתקיים באולמו של השופט יהודה זפט דיון על פסק הבוררות שנפסק לטובתו, ארוך מעדיף לתת למקורביו לדבר במקומו. "יש גופים שעל-ידי כסף ציבורי מטים את השוק שלא במסחר הוגן", הם טוענים. "במשפט יש פרק מסוים שיוחד לנושא והוכר על-ידו בתוך הבוררות באמצעות הקלטות וידאו, שגופים גדולים מעלים ומורידים את מדד המעו"ף איך שנוח להם.

"איפה אלי הפריע להם? הוא הציע לאותם סוחרי מניות שרצו לקנות הגנה אופציות בזול, וקנה אופציות יקרות. מכר ב-90 במקום ב-100, וקנה ב-110 במקום ב-105. לאדם פרטי אין סיכוי להרוויח בשוק המעו"ף. אם יש לו מיליון או שניים, הם יתאדו בתוך חודשים אחדים.

"לדעת אלי, רשות ניירות-ערך לא יודעת לטפל בדברים האלה. יש היום הרבה אנשים שאיבדו את חסכונותיהם במסחר במעו"ף, ולא מצאו עילה לתבוע. עכשיו, אחרי שארוך קיבל את פסק הבורר, הם פונים ומתעניינים אצל עורכי-הדין שלו".

- מה יקרה אם יזכה? הוא חוזר לשוק?

"ניתן לו ללכת לנוח להתאושש. אחר-כך, אם ייתנו לו לעבוד הוא יפעל מהארץ, ואם לא - יש אופציות אחרות שאנחנו בוחנים".

האם גופים גדולים באמת יכולים להטות את מדד המעו"ף? יש לפחות מקרה ידוע אחד שהגיע לכלל כתב-אישום: ב-31 ביולי 2001 זינקו מניות פרטנר ב-49%, דקות ספורות לפני סיום יום המסחר. למחרת נפלו מניות פרטנר ב-26%, וגררו את המעו"ף כלפי מטה. מי שהרוויחה הייתה חברת אופמת, שידעה להמר על אופציות פוט על המעו"ף. ביולי 2005 הוגש כתב-אישום נגד מנהל החברה דאז, גולן כהן, ונגד מנהל המסחר, רונן רשף, באשמת הרצת מניות, כדי להטות לכאורה את מדד המעו"ף על-פי האינטרסים שלהם.

סוחר מעו"ף גדול אומר שקשה מאוד להשפיע על השוק לאורך זמן. מי שיכול להשפיע הן קרנות ענקיות מחו"ל, ואולי חברות ביטוח או קרנות פנסיה, "שבמידה מסוימת הן השוק".

- לא צריך לאורך זמן, לעתים כמה שעות זה כל מה שצריך.

"זה מסוכן מאוד. נגיד ששחקן רוצה להעלות את השוק ומזרים ביקושים אדירים, וקרה משהו נוראי. השוק יירד למרות הביקושים, והשחקן יתרסק. הוא יכול להפסיד המון כסף".

- ראית דברים כאלה קורים?

"כן, ראיתי".

וילה 1/16 משיקגו

מקובל לחשוב שהשוק מתחלק לשלוש קבוצות: 40% שחקני ניהול השקעות, מוסדיים וקרנות; 20% שחקנים בודדים, שיכולים להיות "גם גברת כהן מחדרה, אבל גם שחקנים בודדים בהיקפים הרבה יותר גדולים, כולל קרנות גידור מחו"ל"; ו-40% שחקני ארביטראז', שדווקא מגדירים את עצמם סולידיים להחריד ושונאי סיכון.

השחקנים האלה חיים על עיוותי המחיר, גם בין האופציות לבין נכס הבסיס, כלומר מדד המניות הרלוונטי, וגם בין האופציות לבין עצמן. מוכרים משהו שנראה קצת יותר יקר ממחירו המתמטי התיאורטי, ומיד "סוגרים" את עצמם בקנייה נגדית. הם עובדים יותר כמו בנקאים שמחפשים הפרשי ריבית והפרשי מחיר, והפעילות שלהם דומה יותר לפעילות מימון מאשר לסחר בבורסה.

"הם בפועל ניזונים מתנועות קטנות ללא סיכון, עובדים כמו בנקאים שמחפשים הפרשי ריבית והפרשי מחיר", מסביר אחד הסוחרים. "עושים המון-המון פעולות, זה הלחץ האמיתי", מסביר סוחר הפועל בשיטה זאת. "אתה יושב מול המסך עשר שעות ביום, לא זז מכאן, כל הזמן מחפש הזדמנויות למכור ביוקר ולקנות בזול, כאשר כך מצטרפים עוד 20 שקל, עוד 40 שקל, אתה עושה אלף אופציות, מנסה לייצר 5,000 שקל ביום. יש בזה אפקט של מהירות, ויש אפילו כאלה שמפעילים תוכנות מחשב לזיהוי חריגות ומימושן".

"אנחנו פה יושבים בקומה ה-13", אומר דוד אלאלוף, מנכ"ל קבוצת מייקל דייוויס, כפי הנראה הגדולה ביותר בתחום הזה. "אם היית מותחת פה בנג'י ומבקשת מהאנשים לקפוץ, גם אם היית משלמת אלף שקל לכל אחד, אף אחד לא היה קופץ. אבל יש אנשים שהיו מוכנים לשלם הרבה כסף בשביל לקפוץ. או שאתה אוהב סיכון, או שאתה לא אוהב".

דייוויס עצמו, סוחר מעו"ף ותיק ומשופשף, מספר על תחילת הדרך: "התחלתי בניו-יורק בשנים שהשוק לא היה משוכלל; הייתי עובד ברצפת המסחר, מחפש הזדמנויות סגורות. אפילו אם הייתי לוקח סיכונים, זה היה ברמות מאוד נמוכות יחסית. רק חיפשתי לקנות דבר אחד ולמכור שני, וככה לנעול רווח.

"היה סוחר מפורסם בשיקגו, אחד הגדולים, שהיה מצטט אלפי אופציות בחוזים על הריבית. בשלב מסוים הוא קנה וילה במיליוני דולרים וקרא לה וילה 1/16, שזה הציטוט המינימלי המותר. הוא עשה אותה מהמרווחים הקטנטנים".

פקיעה? סתם יום עבודה מאומץ

"שוק המעו"ף", אומר שחקן מוביל, "מחולק לשתי קטגוריות: שחקני המעו"ף, וכל השאר". בכל השאר הכוונה היא גם לספקולנטים, "אוכלוסייה שקמה בבוקר ואין לה פוזיציה, והיא לא צריכה פוזיציה, היא יכולה ללכת לקזינו או להתקשר ליועץ ההשקעות שלה.

"הם קמים בבוקר, וחושבים שהם יודעים משהו שאחרים לא יודעים, אז שוק האופציות מבחינתם הכי יעיל, כי אם הם צודקים הם ירוויחו כמה שיותר כסף, בגלל המינוף שיש באופציות. מי שחושב שהשוק יעלה, קונה קולים, מי שחושב שהוא יירד, יקנה פוטים. לצדם יש המגדרים, שמגינים על נכס בסיס מסוים כמו תיק מניות.

"כנגד הספקולנטים והמגדרים יש את שחקני המעו"ף. שחקן מעו"ף מסתכל על האופציות בצורה מתמטית, הוא מבין את כל הקשרים המתמטיים בין האופציות לנכס הבסיס, ובין האופציות לבין עצמן. בסך-הכול, זה משחק סכום אפס, בגלל שאם אני קניתי פוט 800 והשוק ירד ל-790, אני הרווחתי את ההפרש, אבל מי שמכר לי הפסיד בדיוק אותו סכום".

- למה מתח הרווחים ענקי?

"אם אדם קונה קול 800 והשוק עלה ל-2,000, הוא הרוויח את כל ההפרש. אבל מי שמכר את הקול הזה רואה הפסד בלתי מוגבל, כל שקל שהאחד מרוויח, יוצא מהכיס של השני. השוק תנודתי, והאופציות הן כלי לנצל את התנודתיות.

"הרווחים הרבה יותר גדולים מכיוון שיש מינוף, וגם ההשקעה בפועל פחות גדולה. כדי לקנות 100 מניות (מקבילה אפשרית ליחידת מעו"ף, שהיא המדד כפול מאה), אדם צריך להוציא 80 אלף שקל. אבל אם הוא קונה פוט 820 זה עלה לו רק 980 שקל, וזה גם מה שיפסיד, בשעה שהוא יכול להרוויח פי עשרה מזה. מי שמוכר אופציות כמובן יכול להפסיד הרבה יותר. את יכולה למכור אופציה בעשרה שקלים ולהפסיד 10,000 שקל, אם השוק ירד בחדות".

- אין דבר כזה "פוט לא ריאלי" או "קול לא ריאלי"?

"אין אצלנו דבר ריאלי או לא ריאלי, לכל דבר יש מחיר המבוסס על סטטיסטיקה ומתמטיקה. אנחנו מוכנים לקנות ולמכור כל אופציה, מכיוון שאנחנו יודעים איך לנטרל את השפעת השוק. אבל מי שקונה או מוכר אופציה אחת, חשוף לרווח אדיר או להפסד אדיר.

"כשאת מחזיקה תיק מגוון של אופציות שמנגדות זו את זו, לפעמים את יוצרת מצב שההפסד והרווח מאוד מוגבלים, אבל את יודעת בדיוק מה הולך לקרות, יש לך תרחיש בכל מצב, מה יהיה עם התיק: אם המדד יהיה ככה וככה, נרוויח מיליון, אם ככה וככה, נפסיד 300 אלף. זה לא מסוכן, כי זה ידוע. העניין הוא שהידיעה הזאת משתנה בשניות, כל מכירה נוספת וכל קנייה משנות את כל התיק, ואתו את התרחישים".

- איך נוצרים הפערים שעליהם אתם מרוויחים?

"השוק יוצר אותם. כל אחד מסתכל על אופציה כעל נכס בפני עצמו, וכאשר כמות מסוימת של אנשים מתחילה לקנות או למכור אופציה מסוימת, נוצר הפער. לפעמים מדובר בפער של 0.3%, דברים מאוד קטנים, והעבודה הזאת מצריכה הרבה טכניקה, הרבה טכנולוגיה וגם מתח. 'עושה שוק' כמונו מוכר וקונה כל הזמן המוני אופציות, השינויים מהירים עד כדי כך שלמרות הפס הרחב והסיב האופטי, הושבנו כמה סוחרים קרוב יותר לבורסה כדי לא לאבד אפילו שברירי שניות".

- איזו מין עבודה זאת?

"עבודה ברמת סיכון נמוכה, אבל סיזיפית, קשה. זה שוק מאוד מתוח, מהיר, צריך המון אנשים והמון טכנולוגיה כדי להרוויח כמה גרושים על כל אופציה".

- מה קורה ביום הפקיעה?

"עבורנו, פקיעה זה בעצם לסגור פוזיציות. אם קנינו מניות ומכרנו חוזים, אנחנו מאופסים, ואין לנו חשיפה לשוק. אבל בפקיעה, המניות לא פוקעות והחוזים כן, ואז ההגנה שלנו פקעה. אז חייבים לתקן את המצב הזה. אין התרגשות מיוחדת, זה סתם יום עבודה מאומץ".

לא להיכנס לפאניקה

דבר נוסף שחביב על סוחרי המעו"ף נקרא סטיית-תקן. למעשה, מדובר בסחר בתנודתיות: גם היא נכס שאפשר לקנות, למכור, להרוויח ממנו או להפסיד. "אם מנטרלים את השפעת השוק, כל מה שנשאר זה לא כיוון, למעלה או למטה, אלא גודל סטיית-התקן", מסביר שחקן מוביל. "ככל שאנשים מאמינים שהשוק יהיה יותר תנודתי, הם יהיו מוכנים לקנות אופציות ביותר כסף, לשלם יותר תמורת ההגנות או תמורת המשחקים".

מי שמוכר תנודתיות מתפקד כחברת ביטוח: מוכר ב-2,000 שקל משהו שמגולם בו סיכון של פי כמה וכמה. כיוון שהוא מוכר הרבה "ביטוחים" כאלה, הוא אמור להיות מוגן על-ידי הסטטיסטיקה. ולפעמים חברת הביטוח הולכת לחברת ביטוח אחרת שתבטח אותה, כלומר קונים אופציות ממישהו אחר ומשלמים את ה"פרמיה".

שחקן מסוג "חברת הביטוח" מסביר ש"זה דורש הרבה מאוד כוחות נפשיים, שהעיקר בהם הוא קבלת החלטות אינטנסיבית על-פני היום, וכמובן כוחות נפשיים להתמודד עם משברים".

- מהו משבר?

"זה אירוע מאוד קיצוני. נגיד התאומים, שאתה אמור לפעול מהר מאוד ולסגור פוזיציות בהפסד. צריך הרבה מאוד משמעת עצמית, כי את יכולה להגיד לכאורה למה לפעול בפאניקה, עם הפאניקה שהשוק מייצר, אולי זה יסתדר. צריך להחליט מתי פאניקת השוק מוצדקת, ומתי לא".

- מה קרה באסון התאומים?

"באופן כללי, מי שעבד בשיטת הביטוח הפסיד 5%-20% ביום".

- ומה קורה במשברים פחות קיצוניים? משבר קואליציוני?

"צריך להשיג הרבה מאוד אינפורמציה כדי לקבל החלטות, כי הרי יכול להיות אירוע חד-פעמי או מתפתח, יש הרבה מאוד החלטות למי שעובד בתחום הזה, בעיקר במדינת ישראל".