הפסקת חשמל אחת שווה מאה קמפיינים

אמצעי התקשורת מלאו השבוע בשאלה הדרמטית - האם ועד עובדי חברת חשמל עומד מאחורי המשבר של החברה, או שבאמת מדובר בפדיחה מקרית? השאלה עוד יותר מעניינת כשמתייחסים למשאלת ליבה התמידית של חברת החשמל, והיא להיעלם מתחת לשטיח כדי לא לעורר את זעם הציבור הזועם ממילא. האם ייתכן שמישהו בחברת חשמל היה עד כדי כך יהיר ומטורף כדי ליזום את משבר החשמל, ולהסתכן באפשרות המאוד סבירה שיעלו עליו וישלחו אותו לכלא? ומעבר לשאלה הפלילית הזאת - אם מדובר בצעד מתוכנן, הרי אם הוא אכן יגרום למשהו לקרות, זה רק להאצה של תהליך הרפורמה שאותו מעדיפים בחברת חשמל, מן הסתם, להאט.

בכלל, נראה שמי שעושה את כל הטיפול התקשורתי במשבר החשמל הנוכחי עובר דרך כל השגיאות האפשריות. בכירי חברת חשמל מופיעים בתקשורת בצורה דפנסיבית, מתנערת מאחריות ומשליכה את האשמה באחרים. הם מגמגמים, נראים לחוצים ומשתמטים, ורק מנסים להראות שבעצם - לא הם אשמים.

"מה דעתך על כך שבצומת שהרמזור הפסיק לפעול בה נהרג אדם בתאונת דרכים", נשאל אתמול סמנכ"ל השיווק של חברת חשמל אל מול מצלמות חדשות ערוץ 2. גמגום בסגנון "אני לא לוקח אחריות על דברים כאלה", היה הדבר היחיד שהצליח להוציא מפיו. ומה היה לבכיר אחר לומר בתוכניתו של רפי רשף ברדיו אתמול, בה התראיינה אם שבתה נתקעה לבד במעלית הבניין? שאם אין גנרטור חרום בבניין מעל 12 קומות, זאת בעיה של הבניין. האם הדפנסיביות העטויה בזיעה קרה של פחד היא האסטרטגיה התקשורתית בה בחרו בחברת חשמל כדרך להתמודד עם המשבר הזה? נראה קצת תמוה, לא?

זה נכון שממשבר אי אפשר להימלט, אבל אפשר, לפחות, לנהל אותו בקצת פחות שלומיאליות. קודם כל, לקחת אחריות, ולגלות אמפתיה. יש אנשים שעברו חוויות טראומטיות בגלל הפסקות החשמל. האם הדרך הנכונה להתמודד ולצאת בסדר היא להתנער מאשמה?

הבעיה של חברת חשמל היא שסף זעם הציבור עליה הוא כל כך גבוה בימים כתיקונם, כשהכול מתקתק, כל המזגנים פועלים בפול-ווליום ואף אחד לא נתקע במעליות, שברגע שהיא נתקלת במשבר - גל ההתקפות עליה הופך תוך שניות לצונאמי בלתי נשלט. ומה עושות דפנסיביות והשלכת האשמה במקרים כאלה? רק מעוררות את הזעם עוד יותר. אין מה לעשות - חברת חשמל היא האשמה במשבר הזה, והיא צריכה לקחת עליו אחריות. אבל מה שכנראה מניע כרגע את חברת חשמל זה התביעות המשפטיות האפשריות, ומכך נגזרת כל האסטרטגיה התקשורתית שלה.

כנראה שמרוב פחד מתגובת הציבור על תקציבי פרסום וייעוץ תקשורתי, חברת חשמל החליטה הפעם להתארגן על המשבר הקולוסאלי שלה לבד, השאירה בצד את כל יועצי התקשורת הממותגים שלה, ויש לציין שהיא מתמודדת עם המשימה בעדינות ובמיומנות של היפופוטם בנעלי בלט.

דבר מוזר הוא שחברת חשמל, שמצוידת ביועצים שמקבלים ממנה כסף וגם על זה היא כבר חטפה קיתונות של רותחין, לא משתמשת בהם בעת משבר. אין ספק שהיועצים האלה לא היו מחלצים אותה בקלילות מהמשבר, אבל הם לפחות היו מסייעים למסר אחיד לצאת מהחברה ולא למגוון מסרים מגומגמים. הם לפחות היו מכנסים מסיבת עיתונאים מסודרת ומנסים לשלוט איכשהו בהעברת המידע, בארשת דרמטית ועם דובר שמסוגל לעבור בצורה אמינה באמצעי התקשורת, במקום לשלוח קומוניקטים מוזרים. אולי הם היו מרחיקים לכת ומנסים איכשהו לעזור לציבור הסובל בדרך אחרת, כמו חלוקת מים בצמתים פקוקים שהרמזורים הפסיקו לפעול בהם, או אספקת גנראטורים למקומות בעייתיים.

חברת חשמל חוטפת כל כך הרבה ביקורת על כך שהיא בכלל מפרסמת, אבל כשזה מגיע לניצול נכון של משאבים, מסתבר שהיא גם משלמת את הכסף וגם לא יודעת להשתמש בו. הרי גם אם תכפיל עכשיו את תקציב הפרסום שלה פי עשרה, היא לא תצליח לטשטש את הנזק התדמיתי העצום שהמשבר הזה גרם לה.