"אסור להשאיר את הבמה לגולשים"

בשבועיים האחרונים התמזל מזלי להיתקל מטווח אפס בתמימות דעים טראנס-אטלנטית בין שלושה עורכים ראשיים של אתרי חדשות, שניים מישראל והשלישי מארה"ב. זה קרה כשראיינתי טלפונית את ביל גרוסקין, העורך הראשי של wsj.com, אתר האינטרנט של "וול סטריט ג'ורנל" (הראיון יתפרסם בקרוב במוסף "מותגים" של "גלובס"). וגם כאשר ישבתי בפאנל ווב 2.0, בוועידת התקשורת השנתית של "גלובס", עם עורך ynet יון פדר, ועורך NRG אבי לן.

היה קצת מפתיע לגלות כי שלושת העיתונאים המכובדים, המתפעלים מדי יום מערכות מורכבות של עשרות (פדר ולן) עד מאות עיתונאים (גרוסקין), הם בעלי מכנה משותף דווקא בנקודה שמוצאה, לדעתי, בפחד - פחד מאובדן שליטה.

גרוסקין, לן ופדר הקפידו אמנם להבהיר כי הם נלהבים מהשינויים בחוקי המשחק האינטרנטיים שמביא אתו עולם הווב 2.0, אך הדגישו בנחישות לא פחותה שהם בטוחים שאסור, פשוט אסור, להשאיר את הבמה לאנרכיה של גולשים, קרי: לעולם מוזר ופרוע ללא מגע יד עורך וללא היררכיות, סינונים, דגשים, הגהות וכותרות מהוקצעות. הקוראים, לתפישת השלושה, צמאים גם כיום למגע "היד הנעלמה" שתראה להם את הדרך הנכונה והראויה. אחרת, הכול יקרוס לבלילה של מלל ותכנים לא ברורים של גולשים מלאי כוונות טובות ורעות.

פדר הגדיל לעשות כאשר הציג בוועידת התקשורת של "גלובס" מחקר על ויקיפדיה (אנציקלופדיה אינטרנטית שתכניה נכתבים בידי הגולשים), לפיו רק 1% מהתכנים במיזם המדהים הזה ראויים לפרסום. כל השאר, לפי המחקר, הוא זבל מילולי חסר משמעות או ערך. "אני מוצא את עצמי מסנן לפעמים עד 80% מהטוקבקים ב-ynet", הוסיף פדר בהמשך וחיבל במשהו בהערכה שאני רוחש אליו.

שבועיים לפני כן אמר לי גרוסקין את המשפט הבא: "נדמה לי שהקוראים שלנו, שמשלמים יותר ממאה דולר בשנה על מנוי ל-wsj.com, עדיין באים אלינו כדי שנאמר להם מהו הסיפור החשוב ביותר של היום בשוק ההון, בכלכלה, ובהיי-טק - ולא להפך". בפאנל, השלים לן את התמונה: "תוכן גולשים לא מספיק בפני עצמו, אין וגם לא יהיה תחליף למערכת עיתונאית חזקה".

נחישות יתר תמיד מעוררת אצלי שאלות. ואכן, כל מי שעסק אי פעם בתקשורת יודע שבבסיסה עומדת תחושת שליטה: בתכנים, במסרים, בדרך ההצגה; ומאחורי הקלעים, גם בעיתונאים עצמם ובמרואיינים.

תוכן גולשים, ואת זה מבינים היטב יצרני התקשורת הכתובה, האלקטרונית והאינטרנטית, הוא אובדן שליטה מהסוג החמור ביותר. אתה נותן במה - והגולשים עושים את כל השאר: יוצרים, עורכים, מפרסמים, מוחקים, מדרגים, מגיבים ומסמנים תגיות.

האם זה אפשרי? ברור, זה כבר קורה. כל שיטוט קצרצר ב-flickr.com יבהיר לכם מיד, שגם כוורת גולשים יכולה להיות מסודרת, מקושרת וערוכה להפליא. תוכן גולשים עלול אמנם לגלוש לכאוס רדוד של ערימות "שום כלום", אבל אין שום הכרח שכך יהיה. במיטבו, תוכן גולשים המקושר בהעדפות אישיות לפי מילות מפתח (תגיות), הוא מבוך מרתק עם הרבה מבוים סתומים, אך גם לא מעט רגעים של הפתעות והנאה צרופה. זה מה שאני מרגיש, בכל מקרה, בסיורים הלא מודרכים שלי ב-YouTube, ישראבלוג או MySpace.

יש כאן אובדן שליטה, זה נכון, ויש לזה מחיר: הדרך יותר ארוכה, פחות לינארית, כמעט לחלוטין לא סלולה. למעשה, אין מסלול אחד לכולם, כנהוג באתרי החדשות - שם מוזמנים הגולשים לרפרף על פני כותרת ראשית, הפניות בולטות, דעות ופיצ'רים, המוצגים בהיררכיה ברורה לפי טעמם של האנשים המוכשרים שערכו אותם.

גרוסקין, פדר ולן מובילים במות אינטרנטיות מרכזיות המושכות אליהן אלפים רבים של גולשים. לא באורח מפתיע, שלושתם משוכנעים כי בידיהם המפתחות להבנת נטיות ההמון וטעמו. זה לגמרי בסדר, חסר להם שלא יחשבו כך. ולראייה, הרייטינג, ההכנסות מפרסום או ממנויים במקרה של wsj.com. הם העורכים, המלכים, בלי ספק.

ועדיין, מומלץ להם לתרגל ולחזק קצת, מדי כמה שעות עגולות או אפילו ירח מלא, את יכולת איבוד השליטה. כי בלעדיה, מה לעשות, אין ווב 2.0.