"אני משפיע יותר מראש הממשלה"

* עד כדי כך?

"כן, את יכולה לרשום את זה, כי אני יודע שאני צודק. ככה זה לא יחזיק מעמד".

ההצהרה הזאת באה מפי גפן, 33, באחת מתקופותיו הטובות. האלבומים שהפיק לעצמו ('עם הזמן') ולנינט טייב ('יחפה') הגיעו לזהב. האלבום שלו ושל סטיבן ווילסון, חברו לצמד 'בלאקפילד' חצה את ה-100,000 עותקים, וחברת התקליטים הנחשבת, 'וורנר-אטלנטיק', חתמה איתם על חוזה ותפיץ את אלבומם השני. השניים יקדמו אותו בקרוב במסע הופעות מתוקשר באירופה ובאמריקה. "אני יוצא להרפתקה שאין לי מושג איך היא תיגמר, אבל זה נראה טוב".

את כובע המפיק יחבוש בקרוב גפן בשנית. הוא והמפיק המוסיקלי עופר מאירי מוציאים אלבום לאלכס, זמרת חדשה בת 16. למרות זאת מציין גפן: "אני מעדיף לא להפיק לאחרים, כי אני לא מפיק טוב. אני לא מפיק טוב כמו שאין לי קול טוב, אבל בשביל עצמי אני מפיק טוב עם הקול הכי טוב בעולם.

"את נינט נהניתי להפיק, ואני מאוד אוהב את האלבום, שנעשה תחת לחץ תקשורתי עצום. עשיתי לה שירות גדול בכך שלא תפרתי לה הפקת פופ עם להיטים מתקתקים.

"העבודה איתה נתנה לי המון מעצם החיבור הקיצוני בין העולמות שלנו. כתבתי לה אלבום שמיועד לקהל די פאנקיסטי בני 17 עד 25, ובהופעה שלה, שלא יכולתי להפיק בגלל 'בלאקפילד', ראיתי בנות 60 וילדים בני 6 עם פלאפונים, שרים את השירים הכבדים האלה ובמקביל מחפשים את יהודה לוי".

על מדורי הרכילות, שניזונים מהחומרים האלה, אומר גפן: "גדלה פה תרבות פפראצי, שמעולם לא התקיימה בצורה מקצועית כזאת. העם רוצה לדעת עם מי שתיתי קפה יותר מאיזה שיר כתבתי. יכולתי לבחור לא לצאת, אבל אני מעדיף לצאת ולהיפגש איך שבא לי".

למרות האינטנסיביות המוזיקלית, גפן לא חדל ממעורבות פוליטית, והוא חוזר ומצהיר על תמיכתו במשא ומתן מיידי עם סוריה, מגבה את דבריו באביזרים כמו חולצת 'לדבר עם סוריה' שלבש בעצרת הזיכרון האחרונה לרבין ("לא היה תיאום מוקדם ביני לבין דויד גרוסמן").

* אמרת פעם שאתה רוצה להיות שר החינוך. מה לגבי ראשות הממשלה?

"לא מעוניין. אני משפיע לאורך זמן הרבה יותר מאשר ראשי הממשלות, במוזיקה שלי. אבל עדיין רוצה להיות שר החינוך והתרבות".

נקרע לי הלב

כמו גרוסמן, ואנשי רוח נוספים, גם גפן תמך במלחמה האחרונה כשהייתה עוד בגדר פעולה, ובעקבות הסתבכותה - התחרט. "זה לא נסראללה נגד אולמרט. זה איראן נגד אמריקה", הוא מבהיר. "הייתה פה וייטנאם מספר 2".

אבל כשהוא נזכר בתחילת המלחמה, מבטו העז מתרכך: "הרגשתי מחובר. ביטלתי שבוע מהעבודה על האלבום של נינט והגעתי צפונה למקלטים. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאני בשירות העם. נסעתי בכבישים ריקים מוקף בבומים היסטריים. הגעתי לאחד הקיבוצים, שנראה נטוש. שאלתי ילד אחד: איפה כולם? אמר לי: במקלט. ירדנו לשם וראיתי מיליון איש דחוסים. מזכיר הקיבוץ בכה לי על הכתף כשהצעתי לו להופיע בפניהם. בהמשך הופעתי גם מול עשרה אנשים ומול ארבע ילדות בוכות. נקרע לי הלב".

המוזיקה עבור גפן היא הרבה יותר מהיכולת הדו צדדית הזו להעניק ולקבל. "אני לא זוכר באיזה יום בשבוע אבא שלי עזב את הבית, אבל אני זוכר איזה שיר היה אז ברדיו".

* איזה שיר?

"לא מגלה. זה אינטימי. העניין הוא שכל חיי אני עם המוזיקה. כילד נרדמתי לצלילי הערש ששרו לי שלום חנוך, דיוויד ברוזה, שלמה גרוניך ואריק איינשטיין. גדלתי מאחורי הקלעים של מועדון 'צוותא'. ההורים שלי לקחו אותי לשם בסלקל. לא היה להם כסף לאופר, כי כל הכסף הלך לחשיש של אבא שלי".

* אז בעצם לא בחרת להיות מוזיקאי.

"מעולם לא".

* תגיד, מוכרחים ליצור מתוך כאב?

"עדיף, כי זה יותר מעניין. שמחה מביאה להיט פופ מתקתק, שנמאס על המאזין אחרי חודשיים. צעקה נשמרת יותר טוב מחיוך".

* אז יוצר שנמצא בתקופה נפלאה בחייו, לא ייצור שירים טובים?

"יש שירי אושר, אבל הם לא רבים. ואני גם לא אדם שמח".

* אפילו לא בתקופות טובות?

"היום אני נמצא במקום מאוד טוב - בשירה שלי, בכתיבה שלי, בחיים שלי, בזוגיות שלי, אבל אני לא מאושר. מצד שני, החיים הם בכל זאת כיף, ויש משהו רומנטי בעצב הזה".

* אתה ביקורתי כלפי שיריך הישנים? מחפש בהם טעויות?

"לא. תמיד יש טעויות בהתנסחות ובהפקה, אבל זה נורא יפה. השירים שלי הם יומן פרטי של אדם מתבגר, שפרוש לעיני כל ישראל. בסך הכול אני לא אתפס כאן אחרי שאמות - כאלתרמן או כביאליק. אני רואה את עצמי כמשורר רחוב בינוני. לא מישהו דגול, אבל אני הכי טוב בשירים שלי".

* יש שירים שאתה מתחרט עליהם?

"לא מתחרט גם על הטיפשיים ביותר".

* אתה בכלל מקשיב למוזיקה של עצמך?

"לא יותר מדי. כשיש שירים שלי ברדיו, אני מעביר. זה מביך אותי. אני מעדיף לשמוע מוזיקה אחרת"

* איזה?

"אני פריק של מוזיקה חדשה. בישראל אני אוהב, בין השאר, את 'העברית', ברי סחרוף, 'מוניקה סקס' ו'רוקפור', וגם הולך להופעות. מחו"ל אני אוהב את הצמד 'לאקי ג'ים', שיופיעו איתי בארץ בינואר. לפחות פעם בחודש אני מביא לארץ יוצר מחו"ל. הבאתי כבר את 'בל וסבסטיאן', 'דרים תיאטר', ויש עוד על הפרק".

* כשהאמנים האלה נחשפים בזכותך לישראל, משהו משתנה ביחסם אלינו?

"סטיבן ווילסון התאהב בישראל, ולעומת זאת 'בל וסבסטיאן' עשו אחר כך סרט נגד ישראל".

* ואיך אתה מרגיש עם זה?

"מאה אחוז. אני אישית לקחתי אותם לתל אביב ולמחסומים, והפגשתי אותם עם אנשי דת משני הצדדים. וככה הם גיבשו את עמדותיהם, שקרובות לשלי".

מוכן לחזור בתשובה

למרות עמדותיו, במסגרת התוכנית 'החיים על פי Y', שהשתתף בה בשנה שעברה עם גיא מרוז, שהה גפן בהתנחלות בת עין ולא נראה סובל. "הפתעתי את עצמי", הוא מגלה. "באתי לשם באווירה של דאחקות וציניות עם השמאלניות האדוקה שלי, ופתאום גיליתי בי צד סובלני - קשוב ונטול ציניות. הייתי מוכן אפילו לחזרה בתשובה.

"רציתי להשתכנע באמת, שאבן ומקום הם מעל האדם. אבל הערך העליון של האדם רק התחזק אצלי. ולמרות שאני חלוק על רוב דעותיהם, יצאתי משם עם הרבה כבוד אליהם, וגם הם כיבדו אותי. זה היה מרגש".

* לקחת משם משהו להמשך החיים שלך?

"המון. בעיקר שאין 'הם'. יש אתה ואת".

* אפרופו 'אתה ואת', אתה מפריד בין החיים למוזיקה?

"בואי נגיד ששני (פרידן, אשתו - ת.ל) הפכה להיות מאוד סבלנית למוזיקה, כי היא יודעת שזה תמיד יהיה אצלי במקום הראשון. שני יודעת שאם יש שיר טוב, אני שם. זה מצריך ממנה ויתורים עצומים, אבל לכן היא אהובה כל כך גדולה שלי - כי היא הבינה את זה בלי להיעלב בכלל".

* היא מעורבת במוזיקה שלך?

"אני משמיע לה הכול. היא הראשונה ששומעת, אבל אין לה שום השפעה על השירים".

אביב ושני גרים בצהלה, בבית עם חצר, ואביב, כשאינו יוצר, אפילו אוהב לעבוד בגינה.

הדימוי התקשורתי של גפן עושה לו קצת עוול. במציאות אין זכר למוחצנות היהירה ולפרובוקטיביות. פנים מול פנים נחשף אדם רגיש ונטול פוזות. מאחורי ערפל הסיגריות שלו הוא ממוקד, והמילים יוצאות ממנו בחיוניות ססגונית.

* אם תהיה אבא, היית רוצה שהילדים שלך יהיו מוזיקאים?

"כן. קצת יהיה לי עצוב, כי התחרות תהיה קשה. זה או שהתחרות תהיה קשה, או שאני אגנוב להם שירים".

* אבהות בכלל עומדת על הפרק אצלך?

"תמיד".

* ונראה לך שהיא תשתלב עם החיים שלך?

"בטח".

בשלב מסוים של השיחה, כשאנחנו תוהים היכן יהיה בעוד עשרים שנה ("ממש אין לי מושג"), אביו, יהונתן גפן, מתקשר אליו. "גאון ואבא נפלא" הוא מתרגש ממנו אחרי השיחה, "מהצל של הכעסים שלי, הוא הפך לאור הגדול שלי".

* איך זה קרה? הוא השתנה? אתה השתנית?

"שנינו ביחד. חלק מההתבגרות זה לסלוח, וסלחתי. גם אני כאבא אעשה המון טעויות".

איך שיר נולד

* כשאתה יוצר יש לך טקסים או הרגלים קבועים?

"זה פתטי, אבל אני נעזר בריח של גויאבות ובנרות. אני גומר נרות כמו מפעל כל יום. לא יכול לעבוד עם אור בחדר. אני חייב לראות את הלהבה, את הריצוד".

* כשאתה מתחיל שיר, ידוע לך איך הוא ייראה בסוף?

"לגמרי, ואני כותב בקלות, לא מהנודניקים המתחבטים. בהקשר הזה, אני לא מתלהב מהאולפנים הביתיים עם כל הנגישות שלהם. כי האולפן הוא כמו מקדש. היציאה מהבית, הפרידה מהאהובה או מהאהוב וההליכה לאולפן - חשובים בעיניי לאמן. יש לי אולפן קטן בבית, שמשמש רק לסקיצות".

* איך נוצר אצלך שיר?

"יש רגעים קטנים, שפתאום אני שומע בראש סוג של ליין, מנגינה קטנה שדורשת פיתוח. ולפעמים זה טקסט. השיר האחרון שלי נכתב בהלוויה של יונה קירשנבאום. היה מאוד עצוב, כי יונה הייתה אישה אהובה והיא, ומוטי בעלה, חברים טובים של הוריי ושלי. וכשהרב הקריא משהו על הקבר, הגיעה לראש שלי מנגינה. מיד הלכתי לבית של מוטי במכמורת, שקרוב לבית הקברות, וחיפשתי פסנתר קטן, אורגן כזה מצ'וקמק. ושם הכול נכתב, בשנייה. ככה נוצרים השירים הטובים בעיניי".

* אם לא היית מוזיקאי, מה היית?

"יותר קל לי לומר מה לא הייתי - מתימטיקאי, איש היי-טק, מורה לתושב"ע, קבלן ובנקאי. אבל הייתי יכול להיות פסיכולוג מצוין, וגם איש תקשורת מעולה. יכולתי להיות תימהוני שממציא איזה כת".

* גורו כזה?

"גורו בשקל".