העליון: בתי המשפט נוהגים שלא כחוק כששולחים החלטות בפקס מבלי לוודא קבלה בטלפון

בית המשפט העליון קבע כי הנוהג של מזכירויות בתי המשפט השונים לשלוח החלטות ופסקי דין לעורכי הדין של הצדדים באמצעות הפקס, מבלי לוודא טלפונית אישור קבלה, אינה נחשבת ל"המצאה" ומנוגדת לתקנות. זאת, גם אם מכשיר הפקס פלט אישור משלוח. העליון קיבל בקשת רשות ערעור של המדינה על החלטת השופט המחוזי שמואל ברלינר, שקבע כי ההמצאה נעשתה כדין.

ראשית הפרשה בתביעת נזקי גוף שהוגשה לשלום בחיפה נגד המדינה. הצדדים הסכימו, שאם התובע לא יפקיד ערבות בתוך 90 יום - התביעה תידחה, וכך אכן היה. לבקשת התובע, ביטל השופט יעקב וגנר את פסק הדין, לאחר שהפקיד ערבות בתוך 60 יום נוספים שהוקצבו לו.

המדינה ביקשה רשות ערעור מהמחוזי, שאמנם קיבל את טענותיה אך קבע שבקשתה הוגשה באיחור. השופט ברלינר ציין, שהוצג לו אישור על משלוח החלטת השופט וגנר בפקס לפרקליטות. מאחר שהבקשה הנוכחית הוגשה לאחר המועד שנקבע שבתקנות, הוא דוחה את הבקשה, אלא אם תוכיח המדינה שההחלטה לא הומצאה לה.

המדינה ביקשה עיון חוזר וטענה שההחלטה נשלחה אליה בשעה 22:30 בה לא נמצאים עובדים במזכירות, ולא נעשה וידוא טלפוני. דרך זו, לדבריה, נוגדת את תקנה 497א(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, המחייבת את השולח להודיע טלפונית על המשלוח. ברלינר דחה את הבקשה.

באמצעות מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, אורית סון, ועו"ד דקלה שלו-אמסלם, ביקשה המדינה רשות ערעור בגלגול שלישי, בנימוק שמדובר בשאלה עקרונית הנוגעת לציבור רחב של מתדיינים. לדבריה, מזכירויות בתי המשפט ברחבי הארץ נוהגות לשלוח אלפי החלטות מידי יום באמצעות הפקס, מבלי לוודא טלפונית את הגעתן.

הוכחת ידיעה

השופט אליקים רובינשטיין נתן רשות ערעור, משום "שאין חולק שמדובר במצב כללי שבו אין מקוימות הוראות תקנה 497א(ב)", ומשום ש"בנסיבות העניין נגרם למדינה חוסר צדק". הוא פסק, שלשון התקנה ברורה וחד-משמעית: נדרש וידוא טלפוני בדבר קבלת הפקס. בענייננו, אין חולק כי לא בוצע וידוא טלפוני".

המדינה הציגה מכתבים ממנהלת המדור האזרחי בשלום בחיפה, שהודתה: "אין אנו מוודאים הגעה ליעדם של פקסים הנשלחים על ידינו", וממנהל בתי המשפט לשעבר, בעז אוקון, שכתב: "לצערי החל השימוש בדרך זו של המצאה ללא גיבוי של התקנות. התוצאה יכולה להיות שההמצאה לא תחייב, ללא אישור טלפוני, אלא אם כן יוכח יסוד הידיעה".

רובינשטיין קבע, כי "בתי המשפט אינם נוהגים, כדבר שבשגרה, לוודא את הגעתם של הפקסים הנשלחים. קשה להלום מצב זה, בו אין מקוימת מצוותה המפורשת והברורה של התקנה, יהיו הטעמים לכך טובים כאשר יהיו".

לדבריו, "אם גזירה היא שאין ציבור מזכירויות בתי המשפט יכול לעמוד בה, אם מחמת ריבוי התיקים והעומס ואם מטעם אחר, ניתן להביא את הנושא לדיון בפורום המתאים ולשקול החלפת התקנה או הגמשתה".

רובינשטיין ציין שהוא נוטה לגישה לפיה כאשר מוכחת המצאה בפועל או ידיעה על ההחלטה, אין להסתתר מאחורי טיעון פורמלי שלא נעשה וידוא טלפוני. ואולם, כאן לא הוכח שבפרקליטות ידעו על ההחלטה.

עוד ציין, שכאשר מדובר "בגוף או משרד המעסיק עורכי דין רבים דוגמת הפרקליטות, אין צורך שחובת ההמצאה (או הידיעה) תקוים בעורך הדין המטפל בתיק הספציפי, ודי בכך כי אותו כתב בי-דין הומצא כדין לגורם אחר במשרד".

הוא הורה להעביר העתק ההחלטה למנהל בתי המשפט ולנשיא אורי גורן, יו"ר הוועדה לסדר דין אזרחי. (רע"א 6858/06).