פתיחת הנאום של אהוד אולמרט במועצת קדימה בסוף השבוע, היתה מרשימה, אפילו מרגשת. "אני ראש ממשלה לא פופולרי", אמר. גם כשלעצמה זו אמירה לא שגרתית של פוליטיקאי. חזרה עליה, פעם ועוד פעם, נתנה לה גם מימד דרמטי. אין לי מושג מי כתב את הנאום, אולי אולמרט עצמו, אולי אולמרט ויועצים. מכל מקום, הדברים של אולמרט מזכירים נאום שנכתב על ידי אילן קצת יותר גבוה. ויליאם שיקספיר הציב את מרקוס אנטוני על מדרגות הסנאט הרומי, למרגלותיו מוטלת גווייתו של יוליוס קיסר, ומולו ברוטוס, האדם שרצח את קיסרו האהוב של אנטוניוס.
צמרמורת עוברת בגוף המאזין כאשר אנתוני מטיח האשמות בברוטוס בלשון סגי נהור. לא יכול להיות שברוטוס הונע על ידי שיקולים פסולים - "כי ברוטוס הוא איש של כבוד". ושוב ושוב, "כי ברוטוס הוא איש של כבוד". החזרה על האמירה מובילה את השומע אל המסקנה שברוטוס, כמובן, כן עשה את כל מה ש"לא יכול להיות שעשה", וכי הוא אינו איש של כבוד.
אבל המשכו של נאום אולמרט היה מאכזב, ועוד יותר כך בגלל שהפתיחה יצרה ציפיות למשהו אחר, שונה, לא שיגרתי. לא מדובר בציפייה למשהו בסדר גודל שיקספירי - אבל גם לא בסדר גודל עסקני. מרקוס אנטוניוס אמר למאזיניו בתחילת נאומו שהוא לא בא לברך את הקיסר, אלא לקבור אותו. מה קרה בנאום אולמרט? הוא בא לקבור את חוסר הפופולריות שלו, וחשב שישיג זאת על ידי שיברך את עצמו.
"אני עשיתי", "אני החלטתי", "אני ביצעתי", "אני אבצע" - "אני", "אני", "אני". כלומר, "אני לא פופולרי, אבל לא בצדק, כי תראו איזה דברים חשובים עשיתי ואעשה. כן, בטח, עשיתי גם טעויות". אבל ראה זה פלא. בעוד הוא מפרט כל "הישג", הרי שעל הטעויות הוא מרחף באמירה הכוללנית של "עשיתי טעויות".
מנאום אנטוני יצאו כמה מהאמירות הגדולות והחכמות של כל הזמנים, הנותנות השראה לכל הדורות. מנאום העסקנות של אולמרט יצאו אמירות שנותנות, ועוד יתנו, השראה רק למתנגדיו.
כשגלזר לא בבית
פרץ של אדרנלין שטף את שרי אריסון, שבתוך כמה ימים פיטרה את יו"ר בנק הפועלים, שלמה נחמה, ועומדת לפטר את יו"ר שיכון ובינוי, עוזי ורדיזר.
זה מה שקורה כשהבעל לא בבית?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
