טירקל, אל תלמד מבך

באופן הגיוני, מינוי יעקב גנות למפכ"ל המשטרה לא היה צריך להגיע לשולחנה של ועדת טירקל למינוי בכירים, האמורה להחליט בימים אלה על המינוי. נגד גנות הוגשה בשעתו תביעה על שוחד, מרמה והפרת אמונים. שופט עליון אחד, יעקב קדמי, כתב בשעתו שיש להרשיעו בעבירות מרמה והפרת אמונים. שני שופטים, אליעזר גולדברג ויצחק זמיר, פסקו שלמרות שמקרהו של גנות הוא על גבול הפלילי, הם נמנעים מלהרשיעו. כלומר, הוא זוכה. כאן מקור הרעה. על פי הראיות היה מקום, היתה חובה, להרשיע את גנות, כפי שגרס קדמי. שופטי הרוב נטו בתחילה לעשות זאת, אבל לאחר התלבטות, החליטו אחרת. הם אמרו לעצמם: "נכתוב פסק דין כזה, שהאיש כבר לא יהיה בשירות הציבורי". והם אמנם כתבו פסק דין "כזה". אלא ששופטי הרוב לא השכילו להבין שאצלנו, אם אין הרשעה ברורה ומוחלטת, לא תמיד מתעניינים מה נאמר ב"זיכוי".

עובדה. למרות הדברים הקשים שנכתבו, גנות, שכמעט נכנס לבית הסוהר, מונה כנציב השירות כולו. והמינוי הזה אושר בוועדת הבכירים שבראשה ישב אז גבריאל בך. מה שמוכיח ששופטי הרוב במשפט גנות לא חשבו גם על אפשרות של שיקול דעת לקוי שהיה יכול להימנע על ידי הרשעה. עכשיו, בראש ועדת הבכירים יושב יעקב טירקל, וצריך לוודא שהוא לא יחזור על הטעות של ועדת בך.

מה טוענים גנות והשר לביטחון פנים, אבי דיכטר, שמינה אותו? שהיה זיכוי, ושזה היה לפני 12 שנה. אלא שעניין הזיכוי לחלוטין אינו מדויק, כי כל השופטים קבעו פה אחד שגנות עבר עבירות אתיות ומשמעתיות חמורות. זה לא מספיק כדי לפסול מועמדות לתפקיד בכיר בכלל, ולתפקיד הבכיר ביותר במערכת אכיפת החוק בפרט? באשר ל-12 שנה, מה זה משנה? זה עושה את הכתם לדהוי יותר? הוועדה חייבת לומר את דברה בצורה נחרצת: "רבותיי, פה לא הפקרות. לכו תמצאו לתפקיד הכל כך רגיש הזה אדם בלי כתם".