השמן והרזה של אולמרט

ממתקפת ראיונות החג הזחוחים ומלאי שביעות הרצון של ראש הממשלה, נדמה שמעולם לא היה כאן טוב יותר. פשוט להשמין מנחת. מסביב ייהום הסער: מלחמה שהתקלקלה, שחיתות כספית ומינית, חקירות לרוב ומסקנות הביניים של דו"ח ועדת וינוגרד הצפויות להתפרסם בסוף החודש. והנה יוצאת לה לשכת ראש הממשלה בהכרזה על מלחמה בהשמנה - הכרזה הנראית כספין הזוי נוסף, המנותק מהמציאות הקשה במדינה, שהגיעה השנה למקום הראשון והלא מכובד של המדינה בעלת שיעור העוני הגבוה ביותר מבין המדינות המערביות. משל ביקש אולמרט את משל "השמן והרזה" שלו, כתשובה ליריבו הנצחי והנוסק בסקרים, בנימין נתניהו.

עשרים אלף הנזקקים שנאלצו השנה לחגוג את הסדר בסדרים ההמוניים, שארגנו עמותות הסיוע הוולנטרי וארקדי גאידמק, מהווים כתב אשמה חמור כנגד משרד הרווחה שדאג לשים על שולחנם מרור כל השנה. בישראל כבר מזמן פורקה מדיניות הרווחה לטובת מדיניות של "בית תמחוי".

אלא שבעולם המערבי, עוני אין פירושו בהכרח רעב, וגם בישראל יש לא מעט עניים שמנים. בעוד שלאורך ההיסטוריה, להיות שמן פירושו היה להיות עשיר, כיום ההשמנה נחשבת ל"מחלה של העניים". העשירים הולכים ומרזים, והעניים משמינים והולכים. השיפורים הטכנולוגיים בתעשיית המזון והיבוא הזול הביאו לירידה דרסטית במחירי מוצרי המזון עתירי הקלוריות, השומנים והסוכרים. ה"ג'אנק פוד" הפך זול ונגיש לכל. אמנם לא חסרים בישראל גם שמנים שאינם עניים, אבל הם משמינים מאוכל בריא יותר, זוכים לייעוץ רפואי, חולים פחות וחיים יותר.

ההשמנה היא גורם הסיכון הבריאותי מספר אחד כיום, ולא רק אחת ממכות הפסח. בפסח השתא לא רק מכבי ת"א "אכלה אותה". רק בפצצת הקלוריות של ליל הסדר מעלה הישראלי ממוצע כשני קילו, והחג נמשך כידוע שבעה ימים. מגיפת ההשמנה נשארת גם בחלוף חג המצות (כל אחת 150 קלוריות!). כל ישראלי שני סובל באופן קבוע מעודף משקל, וכרבע מליון ישראלים סובלים מהשמנה חולנית. חלק לא מבוטל מהם הם מעוטי יכולת, הנאלצים להסתפק במאכלים תעשייתיים זולים עתירי קלוריות, שומנים וסוכרים. העלות הכלכלית של ההשמנה למשק הישראלי עומדת על 6 מיליארד שקל בשנה כ-15% מההוצאה הלאומית לבריאות.

"בארץ אוכלת יושביה" נראים גם מרבית שרי הממשלה כסובלים ממשקל עודף. שר התשתיות והשר לאיומים אסטרטגיים הם רק שתי דוגמאות בולטות לנזקי הבורקס. בהקשר זה ניתן דווקא לציין לחיוב את ראש הממשלה. בהתאם למחקרים המראים שמשקל הגוף של נבדק מצוי ביחס הפוך למידת פופולאריות החברתית שלו, מקפיד גם אולמרט לשמור על גזרה דקה, וודאי בהשוואה לזו של קודמו בתפקיד.

ייתכן שלגזרתו הדקה של אולמרט אחראי מבקר המדינה, כפי שלגזרתו החטובה של הנשיא קצב, אחראית כנראה פעילותו הספורטיבית העניפה. כך או כך, הפעם אין צורך בוועדת חקירה, כדי לקבוע, שהחלטתו של אולמרט לצאת למלחמה כבדת המשקל בהשמנה היתה בהחלט במקומה.

הכותב הוא עו"ד ומנהל השקעות בפריזמה