רימון לוי: "הצעת החוק להגבלת גלישה באתרי מין, אלימות והימורים - חוסר הבנה מוחלט של האינטרנט"

"שלילת זכויות יסוד של אזרחי ישראל", "משטרת המחשבות", "האח הגדול", "זוועה" - אלה רק חלק מן התגובות (העדינות יחסית) להן זכתה הצעת החוק של אמנון כהן (ש"ס) ברחבי הרשת והבלוגוספירה, הסוערת נוכח האיום התורן שהונח לפתחה.

הצעת החוק של כהן, נזכיר, קוראת להגביל אתרי אינטרנט הכוללים מין, הימורים ואלימות, ולאפשר את הגלישה אליהם רק לגולשים שיזדהו בפני ספקיות האינטרנט באמצעות זיהוי ביומטרי. ההצעה, שזכתה לגינויים מקיר לקיר ולתהיות נוסח האם בישראל 2007 אנו חיים או שמא באיראן או בסין, זכתה לתמיכת שר התקשורת אריאל אטיאס, גם הוא מש"ס, ואף לתמיכתו של יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד.

"הצעת החוק של ח"כ כהן כאילו באה להגן על קטינים מחשיפה לתכנים פוגעניים, ומי יכול להתנגד לזה?" אומר רימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי, שנכנס לתפקידו לפני חודש. "זו מטרה ראויה. אבל בעצם אין שום קשר בין החוק לבין ההגנה הזאת. החוק הזה בא קודם כל ליטול את האחריות מההורים את האחריות לחינוכם. הוא למעשה אומר לא רק לילדים אלא לכל אדם - 'המדינה יודעת יותר טוב מכם'.

"הבעיה הנוספת בהצעת החוק היא, שהיא ממנה את ספקי האינטרנט לשריפים של האינטרנט, כלומר היא כופה על הספקים להחליט מה זה אתרים של מין, אלימות והימורים. זה משהו מאוד כללי, וכמובן שספקים שירצו לשמור על החוק ולא לעבור עליו ירצו ללכת על הצד הבטוח, ולחסום את כל האתרים הקשורים בנושא כמו למשל אתר מפעל הפיס. עוד מחייבים את הספקים להקים מאגר ביומטרי של כל אוכלוסיית ישראל.

"בעצם, הצעת החוק לא באה לפתור את הבעיה של חשיפה של קטינים לתכנים פוגעניים. היא עושה בדיוק ההפך, כי היום כל הורה שרוצה להגן על ילדיו, יכול במחיר של מנת פלאפל להזמין שירות סינון אתרים. ברגע שיש סינון גורף, יש להניח שלאותם ספקי תוכן יהיה כדאי להשקיע בעקיפת הסינון, כי יש תמיד דרך לעקוף, וגם הצרכנים עצמם שלא יהיו מעוניינים בחסימה יעקפו את זה דרך ספקים שלא יושבים בארץ, למשל באמצעות לוויין. כאשר אנחנו מוסיפים לזה את העלות של הקמת מערכת ביומטרית, אנחנו מוצאים עלות אדירה על המשק הישראלי, שכמובן תגולגל על הצרכנים. עלות אדירה בלי תוצר".

- בסופו של דבר, הסיכויים של הצעה כזאת לעבור הם קלושים מלכתחילה. אז מה בעצם מניע את מי שמציע אותה? פופוליזם?

"אני חושב שהוא בא מדאגה כנה. תראי, האינטרנט הוא כלי רב עוצמה. אבל גם מסור חשמלי הוא רב עוצמה. גם מכוניות ומשאיות הן כלי רב עוצמה, שמאפשר את הניידות שלנו, אבל צריך לדעת לנקוט באמצעי זהירות נכונים. מה שהוא מנסה לעשות זה להגיד 'זה כל כך מסוכן, בואו נסגור את כל הכבישים'. יש חוסר הבנה של מה זה אינטרנט, והנחות פטרנליסטיות איך לפתור את הבעיות - כל הבעיות של החברה צריכות להיפתר על ידי חקיקה. זה די אופייני לחברי כנסת.

"יש דרך אחרת, והיא כמו בהרבה דברים שאנחנו לא צריכים ממשלה - אלא חברה אזרחית שיכולה להסתדר בעצמה ולבחור מה מתאים לה. למשל במין ופורנוגרפיה: ההגדרה של מה זה פורנוגרפיה היא שונה מאדם לאדם. צריך לאפשר לאדם להחליט מהו תוכן שאסור לראות. מה שהחוק מנסה לחסום זה תכנים של אתרים חוקיים בהחלט. לגבי תכנים לא חוקיים, כמו למשל באתרי פדופיליה, החוק הקיים מאפשר לממשלה לטפל באתרים כאלה. יש חוק התועבה, והוא מספיק טוב בשבילי. הטלת האחריות נותנת לספקים סמכות שהיא מעין משטרה, ומנסה לעשות חסימה גורפת. זה לשפוך את התינוק, את המים, את האמבטיה - הכל יחד".

- אז איך בכל זאת מגינים על קטינים מפני תוכן פוגעני?

"אנחנו מנסים לשכנע את הציבור שיש דרך אלטרנטיבית. אנחנו מנסים להעלות כבר כמה שנים למודעות את הסכנות, בצורה פרדוקסלית כנראה הצלחנו יותר מדי. נקטנו בשני כיוונים: אחד - להעלות את המודעות לסכנות שבשימוש לא נבון באינטרנט, והכיוון השני הוא הצעת פתרונות. עכשיו כולם יודעים שיש בעיה עם זה, ופחות הצלחנו בהסברת הפתרונות".

- מה הדרך האלטרנטיבית שלכם?

"אנחנו מציעים חבילת פתרונות שמתחילה מכך שכל אדם יוכל להתקין תוכנת סינון אתרים ויחליט מה מתאים לו ומה מתאים לילדיו. כך זה פועל גם בטלוויזיה, יש אפשרות להורה לקבוע מדיניות צפייה. כל ספקי אינטרנט מציעים סינון כזה, ואנחנו קוראים להסכמה שהתוכנה הזאת לסינון תוצע בחינם לבתי אב. הדבר השני הוא הסדרה עצמית - להגיע להסכמה בין ספקי האינטרנט וספקי התוכן לתיוג וסימון אתרים. ברוב העולם המערבי זה כך - כמו שרואים בטלוויזיה אם התוכן מתאים לקטינים או לא, כך זה יהיה באינטרנט. ספקי האינטרנט יושבים כבר כמה חודשים בפגישות בנושא, ואנחנו מעריכים שתוך כמה חודשים נוכל לצאת בשיטה סטנדרטית לסימון אתרים על-פי התוכן כך שכל אחד יוכל להחליט.

"המעגל השלישי הוא מעגל של חינוך לשימוש נבון. הוצאנו כבר לפני שנה וחצי ערכה לשימוש נבון, ואנחנו מקיימים פעילות להורים ונותנים להם טיפים ועצות כדי להגן על ילדיהם. הפצנו את הערכה בעברית, רוסית וערבית, והיא נמצאת באתר שלנו. אין תחליף לחינוך, כמו שאין תחליף לקורסים לנהיגה בטוחה, או כמו הוראות שימוש למסור חשמלי".

- איזה אתרים הסכימו להשתתף בתיוג העצמי?

"בעיקר ספקי תוכן של ילדים, כמו מט"ח, רשת אורט. איגוד האינטרנט היה צריך לעבוד שנה כדי לקבל היתר מהממונה לכנס את כולם. בעיקרון אסור להם להתכנס, כי הם מתחרים. קיבלנו היתר שמותר לנו לכנס את האתרים למטרה הזאת. הם קיימו כבר שמונה פגישות, ואנחנו מקווים שהתוצאות יהיו בקרוב".

טענות מיתממות

עד תחילת השנה היה איגוד האינטרנט הישראלי מונופול בתחום רישום כתובות אתרים (דומיינים) ישראליים. בתחילת השנה הודיע האיגוד על פתיחת השוק לתחרות, והחל בהליך רישוי לרשמי משנה, במטרה לפתוח את השוק לתחרות ולהביא להורדת מחירים. החברה הראשונה שקיבלה אישור לפעול כרשם משנה היא Domain The Net ) DTNT).

מאז גדל מספר רשמי המשנה לארבעה, ול-DTNT הצטרפו Interspace, communigal communication, ו-LiveDns. בד בבד, ייקר האיגוד את שמות המתחם, צעד שגרר ביקורת רבה נגדו, בטענה כי הוא מעלה מחירים בניגוד למגמה העולמית להוריד את מחירי הדומיינים, וכי מחירו של דומיין ישראלי יקר בהשוואה לדומיינים בינלאומיים בסיומת com עד פי שישה.

עד הייקור עמד מחיר רישום כתובת אינטרנט בסיומת co.il על 260 שקל, בעוד חידוש הכתובת לאחר שנתיים עלה כ-90 שקל. לאחר הייקור, מחיר הרישום עומד על 230 שקל, ומחיר החידוש לאחר שנתיים נקבע ל-230 שקל למשך שנתיים.

- מה דעתך על הטענות לפיהן הדומיינים הישראליים יקרים מדי?

"מספר הדומיינים הרשמיים תחת הסיומת com הוא 64 מיליון, תחת co.il הוא מגיע ל-100 אלף. יש כמובן הבדל. אם משווים את המחירים של רישום של מתחם תחת הסיומת co.il לסיומות של מדינות אחרות, נמצא שהמחירים בישראל הם מהנמוכים בעולם. למשל באירלנד, שמרבים להשוות אותה לישראל, מספר הדומיינים עומד על כ-75 אלף, ורישום דומיין עולה 45 דולר.

"הטענות האלה לא רק שאינן מוצדקות, הן פשוט לא נכונות. תסתכלי בליטא, רישום דומיין עולה 15 יורו, בהונגריה זה 16 יורו, בנורבגיה 37 יורו. בצרפת, שהוא פי 5 יותר גדולה מאיתנו, זה עולה 21 יורו, כלומר יותר מאשר בישראל, ושם יש 500 אלף דומיינים. הטענות שחוזרות על עצמן הן או מהיתממות או מחוסר ידע, כי אם משווים מבחינת מדינות, אנחנו נמצאים במקום מצוין. צריך לקחת בחשבון שהתשתיות להקמת דומיין אינן זולות, ואנחנו צריכים להבטיח עמידות ושרידות לאורך שנים. אנחנו לא יכולים לצאת להרפתקאות".

- בתחילת השנה פתחתם את שוק שמות המתחם לתחרות על-ידי הסמכת רשמי משנה במטרה להוזיל עלויות, ובמקביל העליתם מחירים. מה ההיגיון?

"זה לא מדויק. קודם כל, המגמה בכל העולם היא השוואת המחיר של חידוש דומיין ורישום של דומיין חדש. הרישום של דומיין חדש באתר האיגוד היה 260 שקל. הוא ירד ל-230 שקל, ואנחנו השווינו את המחיר גם לחידוש.

"זה, בד בבד עם הפעלת מערך של רשמים, שהמחיר שלהם זול בהרבה. הרשמים גם מורשים לחדש שם מתחם לשנה אחת בלבד, ואילו ברישום לאיגוד זה לא פחות משנתיים. בעבר היו רבים שטענו שהיו מעדיפים לרשום מתחם לשנה אחת, היום זה אפשרי.

"כל המהלך בא לעודד רישום באמצעות רשמים ולא באמצעות האיגוד. ישנם מרשמים (גופים מקבילים לאיגוד האינטרנט הישראלי) בעולם שיוצרים פער גדול בהרבה בין המחיר של המרשם לרשמים כמו באנגליה, או שלא מאפשרים להירשם במרשם כלל כמו בצרפת או בקנדה.

"כשאת מדברת על ביקורת, את מדברת על מחירי השוק, מחירי הרשמים. הרשמים באים לשפר את השירות. היום כל אדם שרוצה להקים דומיין רוצה גם שירות. האיגוד לא ערוך לתת את השירות הזה, ולכן יש ספקי משנה. אנחנו מקווים שהתחרות בין הרשמים תוזיל את המחיר".

- אז פתיחת השוק לתחרות הוכתרה כהצלחה מבחינתך?

"הצעד הזה הוא ללא ספק הצלחה. יש גידול במספר שמות המתחם שנרשמים ברבעון האחרון, הוא היה גדול בצורה בולטת לעומת התקופה המקבילה אשתקד. גם החידושים עוברים דרך הרשמים. לנו נראה שזו הצלחה גדולה. אנחנו רוצים לעודד את המעבר לרשמים, וכרגע המעבר זה עולה על ציפיותינו. אנחנו שמחים גם שיש ארבעה רשמים. בפתיחת המהלך לא יכולנו לדעת, חששנו שלא יהיו מספיק. נראה לנו שארבעה רשמים מאפשרים בחירה של הצרכן ומאפשרים לו להחליט עם מי הוא רוצה לעבוד".

- בתור הנשיא הנכנס, מה החזון שלך לגבי האיגוד?

"החזון הוא הסיסמה של אחד ממייסדי האינטרנט - The Internet is for Everyone. האינטרנט הוא בשביל כל אחד, והמטרה שלנו היא לאפשר לכל אחד למצוא או לממש את הפוטנציאל שלו תוך שימוש באינטרנט".

- ומה אתה עושה חוץ מלהיות נשיא איגוד האינטרנט הישראלי?

"להיות נשיא איגוד האינטרנט זה תחביב, כל הפעילות היא התנדבותית. אני מתפרנס מלהיות מנמ"ר (מנהל מחשב ראשי) במכללת ספיר. עכשיו בטח תשאלי אותי על קסאמים. אנחנו מנסים לקיים את החיים שלנו כמו שבתל-אביב ניסו לקיים את החיים כשאוטובוסים התפוצצו, אבל זה לא קל".