האינטרנט מסוכן לילדים

האינטרנט הוא מקום מסוכן לילדים. זו לא פרופגנדה זולה, אמונה דתית חשוכה או פוריטניות צבועה. זוהי אמת לאמיתה. עובדה מוצקה שכל הורה צריך להכיר בה. הרי כל מי שיש לו ניסיון, ולו המועט ביותר, בשימוש באינטרנט, יודע מהם החומרים שניתן להגיע אליהם במרחק הקלקה אחת בלבד. עובדה ידועה היא כי התכנים הפופולריים והנפוצים ביותר ברשת הם סקס, אלימות והימורים. מאוד פשוט להגיע אליהם, בדיוק כפי שפשוט להגיע לאתרים של "yahoo", "גוגל", "ynet", או "גלובס". אלו הם הנתונים היבשים, הטריוויאליים, ואין כאן כוונה להפחיד או ליצור בהלה. זהו הבסיס לכל דיון בנוגע לצנזורה על הרשת.

נכון, המילה צנזורה היא בפני עצמה מאיימת, והקונוטציה שלה, במיוחד לליברלים המאמינים בלב שלם בחופש הביטוי, תמיד תהיה שלילית. צנזורה היא פעולה המתאימה למדינות חשוכות ולמשטרים מדכאים. יותר מכך, שילוב של צנזורה עם אינטרנט נתש בכלל כפגיעה בקודש הקודשים של הציבור החילוני בישראל, שהרי אין דבר חופשי, דמוקרטי, פתוח ושוויוני יותר מהאינטרנט. הרשת היא לא רק כלב השמירה של הדמוקרטיה, היא במקרים רבים הדמוקרטיה עצמה במובנה הבסיסי ביותר.

כל זה מסביר כמובן את ההתנפלות על הצעת החוק הפרטית של ח"כ אמנון כהן, בתמיכתו של שר התקשורת, אריאל אטיאס (שניהם מש"ס), לצנזור אקטיבי של האינטרנט. נזכיר שמטרת הצעת החוק היא למנוע נגישות לתכנים פורנוגרפיים, ובכוונת מציעי החוק ליצור כבר אצל ספקי השירות מסננת לתכנים שיקבעו כלא ראויים. רק מי שיזדהה באופן אקטיבי וימסור את מספר תעודת הזהות שלו, יקבל גישה מלאה לתכנים ללא סינון כלשהו.

למרות שהתגובה הטבעית היא להזדעק לנוכח הפגיעה בחופש שמתיר לנו האינטרנט, צריך בכל זאת לעצור רגע ולשמור על ראש פתוח. צריך לפתח ליברליות גם כלפי דעות שעל פניהן נראות מנוגדות לגמרי לתפישת העולם בה רבים מחזיקים.

סכנה ברורה ומידית

עם ראש פתוח וללא דעות קדומות, הנה לכם כמה עובדות:

1. האינטרנט מסוכן לילדים יותר מכל מדיה אחרת. בעוד שהטלוויזיה נמצאת בדרך כלל רק בסלון, וניתן לבצע בה חסימה של חלק מהתכנים הבעייתיים בעזרת הממיר, הרי שהאינטרנט נמצא לרוב רחוק מהשגחה הורית.

2. בעוד שרוב התכנים בערוצים הקונבנציונליים בטלוויזיה מפוקחים, ותכנים לא ראויים לילדים מוצגים רק בשעות הלילה, הרי שחומר פורנוגרפי קשה נגיש לכל אחד בכל שעה משעות היום דרך האינטרנט.

3. רוב ההורים שולטים היטב מבחינה טכנולוגית בטלוויזיה, אולם עבור רבים המורכבות הטכנולוגית של המחשב הופכת אותם לבורים בתחום לעומת ילדיהם. נכון, להורים המעורים בעולם האינטרנט קל יחסית לשמור עליו נקי מחומרים לא ראויים עבור צאצאיהם, משום שיש מספיק תוכנות המאפשרות סינון תכנים במחשבים האישיים, ואין צורך ב"אח גדול" שישמור עליהם. אבל מה קורה אצל משפחות בישראל בהן הילדים מכירים את האינטרנט, ובכלל את עולם המחשבים, טוב הרבה יותר מהוריהם? לאותם הורים אין את היכולת הבסיסית ביותר לשליטה על התכנים אליהם חשופים ילדיהם, ולעיתים הם בכלל לא מודעים לסכנות האורבות להם בשעות הפנאי כשהם ספונים בחדרם מול המחשב.

4. האינטרנט הוא אינטראקטיבי ומאפשר נגישות בלתי אמצעית ובלתי מפוקחת של כל אדם לילדים שלנו, משום שהוא אינו מדיה חד כיוונית.

לסיכום, האינטרנט נגיש, אישי ופרטי יותר, והרבה פחות מפוקח. למרות כל זאת, בטלוויזיה יש כיום פיקוח וסינון תכנים למבוגרים על פי חוק, אבל באינטרנט אין. המסקנה המתבקשת היא שיש בעיה של ממש בחשיפה החופשית של ילדים לפורנוגרפיה ברשת, וההחלטה לצנזר אותה היא רק שאלה של משקלה מול החשיבות בשמירה על חופש השימוש הבלתי מוגבל באינטרנט. מכאן שהשאלה היא לא האם יש לדאוג להגנה על הילדים מפני סכנות האינטרנט, אלא מהי הדרך הנכונה שבה יש להגן עליהם מפני אותן סכנות.

כישלונו של הסינון הוולונטרי

נשנה לרגע את נקודת המבט על הסוגיה. המתנגדים להצעת החוק לצנזור האינטרנט טוענים כי זהו לא הפתרון הנכון לבעיה. לדעתם יש לחנך את הילדים וההורים כיצד להיזהר מהסכנות באינטרנט. עוד הם טוענים, כי כלל לא ברור ממי תהיה מורכבת אותה ועדה שתקום, על פי אותה הצעת החוק, ותחליט אילו תכנים ראויים ואילו לא. הם מוסיפים ואומרים כי מבחינה טכנולוגית מהלך סינון גורף, ממנו ניתן להימנע רק על ידי התנתקות יזומה של המנוי, היא קשה לביצוע ויקרה. בנוסף הם טוענים גם כי רק במדינות טוטליטריות וחשוכות, או כאלו בהן הפנאטיות הדתית שולטת, ישנה צנזורה על האינטרנט.

בואו נתמודד עם הטענות. ראשית, על פי החוק המוצע כל מי שירצה בכך, כל עוד הוא בגיר, יוכל ליהנות מאינטרנט פתוח לגמרי. שנית, בניגוד למדינות בהן יש היום צנזורה, לא מדובר כאן בצנזורה גורפת, אלא להיפך. זאת גם הסיבה שהוויכוח סביב מיהם אלו שיקבעו אילו תכנים הם הראויים ואילו לא, היא לא ממש רלוונטית. פשוט כי אותה צנזורה תהיה מיועדת רק למי שאינו בגיר, וגם כך ההורים שלו חושבים שיש למנוע ממנו גישה לתכנים לא ראויים. על כל השאר אותה ועדה כלל לא תשפיע.

חישבו רגע, האם כהורה אכפת לי אם פורנוגרפיה קלה תיאסר או לא ומהם גבולות האמנות הארוטית? התשובה היא לא. בשביל כל הורה, מדובר בלא יותר משאלה תיאורטית חסרת חשיבות, ולא ממש אכפת לו איפה שמים את הקו לילדים שלו בענייני פורנוגרפיה, כל עוד מונעים מהם להיחשף אל אותם התכנים. זה כמובן בתנאי שבכלל מתערבים בתכנים אליהם נחשפים אותם הורים על פי רצונם החופשי, כפי שהצעת החוק קובעת.

עם זאת, טענת המתנגדים כי כל ההיבט החינוכי בתחום צריכת האינטרנט לוקה בחסר היא נכונה מאוד. למעשה כמעט ולא קיים חינוך יזום הממומן על ידי המדינה ל"צריכה נבונה", המזהירה מפני הסכנות של האינטרנט ונותנת כלים להישמר מהן. תוכניות כאלו הן חשובות ביותר. הן משום שהן יעילות בטווח הארוך, ומשנות את ההרגלים וההתנהגות של הגולשים הצעירים ושל ההורים ולא רק מטפלות במניעה, והן משום שהן מוציאות את המדינה מחוץ למשחק הסדרת התכנים באינטרנט.

אבל גם איגוד האינטרנט הישראלי, שאינו תומך בהצעת החוק כפי שהיא הוגשה ומעדיף את החלופה החינוכית, מציין כי שרותי סינון האתרים מוצעים על ידי ספקי האינטרנט, בדרך כלל בתשלום סמלי, אך "עם זאת, על פי דיווחים של ספקי האינטרנט, אחוז המשתמשים המצטרפים לשירותי הסינון הוא קטן, ואחוז זה לא גדל בצורה משמעותית גם כאשר שירותי הסינון הוצעו בחינם לתקופת מבצע". כלומר, השיטה של היום לסינון וולונטרי של המשתמשים נכשלה.

נציין כי מעבר לצורך בחינוך, לאיגוד האינטרנט רעיונות טובים וחשובים נוספים בכל הקשור להגנה על קטינים מפני תכנים לא ראויים באינטרנט; יצירת סטנדרטים בתעשיית האינטרנט עצמה שיסייעו בהתמודדות עם תכנים פוגעניים או מזיקים; תגבור אכיפת חוקים קיימים וטיפול בפשעי מחשב על ידי המשטרה המקומית; הקמת "קווים חמים" המאפשרים מענה וטיפול באנשים שמעוניינים להתלונן על תכנים לא ראויים; ושיתוף פעולה בינלאומי - הן בין גופי הממשל לבין עמיתיהם בארצות אחרות, והן בין ספקי האינטרנט לבין חברות מקבילות במדינות אחרות.

כמו כן, איגוד האינטרנט הישראלי הקים פורום הכולל נציגים של ספקי התשתית וספקי התוכן הגדולים בישראל, במטרה לטפל במשותף ביצירת כלים להגנה על קטינים מפני תוכן פוגעני באינטרנט, כשמטרתו היא קביעת כללים מומלצים לחברות התקשורת.

כאמור, כל זה טוב ויפה, אבל עובדה היא כי עד כה לכל המהלכים הללו לא הייתה השפעה של ממש על הרגלי השימוש באינטרנט של קטינים. גם אם הפעולות הללו יניבו בסופו של יום פרי, הרי שזה ייקח זמן רב. כרגע, כשהמדינה לא ששה להפנות תקציבים לתחום החינוך בתחום, קשה להאמין שיתרחש איזה שהוא שינוי של ממש בדפוסי הצריכה של האינטרנט בקרב קטינים.

מהלך טבעי

כשכל זה נלקח בחשבון, לפתע מתחוור שהצורך לבצע סינון תכנים יזום על ידי ספקי שירותי האינטרנט, וזאת על פי חוק, הוא מהלך טבעי - הרבה פחות מאיים והרבה יותר נכון. חלק גדול מאוד מהילדים של היום גדלים בתוך סביבה תוכנית של מין ואלימות, פשוט משום שלא הם ולא ההורים שלהם מודעים לסכנות, או שאינם יודעים כיצד לנהוג בעניין. גם אם הפתרון הטמון בהצעת החוק אינו מושלם (הרי ילדים תמיד יוכלו למצוא פרצות באינטרנט), הרי שבאופן עקרוני הוא ראוי.

במקום להילחם בפתרון המוצע, יש לכוון את המאמצים במציאת הדרך הנכונה ביותר ליישם אותו במינימום פגיעה בערכי הדמוקרטיה. דמוקרטיה הרי צריכה להגן על עצמה, ולכן חופש הביטוי אינו צריך להיות פרוץ ובכך לגרום לנזק מוכח לילדים ולנוער. עם כל הכבוד, הרי לא מנסים כאן לסתום פיות או לסנן רעיונות מהפכניים, אלא מנסים לנטרל גישה של קטינים לתכנים שחשיפה אליהם תפגע בהם.

זה אולי נשמע לרבים מכם צורם באוזן, כמו איזה תירוץ שחוק של כל מי שאינו מאמין באמת באותו חופש הביטוי. אבל האמת העירומה, אחרי שמפשיטים אותה מקיבעון מחשבתי בנוגע לצנזורה וחופש הביטוי מצד אחד, ומהרתיעה מכל מה שקשור לש"ס מן העבר השני, היא שיש בעיה קשה שזאת הדרך להתמודד איתה.

המטרה העליונה של כל הורה היא להגן על ילדיו מפני הסכנות המאיימות עליו, והמטרה של המדינה היא לספק את הכלים להגנה כזאת. אם ההורים אינם מסוגלים לעיתים להגן על ילדיהם, בדיוק כמו במקרה של האינטרנט, אז תפקידה של המדינה לעשות זאת. העיקרון של חוק סינון התוכן הוא ראוי. עכשיו צריך לעבוד על הפרטים. "