מנכ"ל או בלוגר?

הסיפור שהתחיל בביצת הפרסום כבר הגיע לכל אמצעי תקשורת אפשרי. ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונות וכמובן באינטרנט, כל עיתונאי שמכבד את עצמו חייב לעשות על זה אייטם, להביע דעה, או לפחות להגיד על זה משהו.

למה זה כל כך מעניין את כולם? בעיקר בגלל שזה נדיר שכל כך הרבה מותגים מוכרים לוקחים חלק בסיפור אחד: רפי גינת ו"כלבוטק", טיב טעם וסיפור החתולים, נוחי דנקנר, אילן שילוח ומקאן-אריקסון, וכן דובדבן רכילותי של האיש שפיטר את חברתו לחיים בעודה בחודש השמיני להריונה. תוסיפו לזה את השימוש המאסיבי ב"ניו-מדיה" (בלוגים, פוסטים ו-SMSים), וזה ממש לא רע בשביל יום עבודה אחד.

נדיר שהכוכבים מסתדרים ככה, שכל כך הרבה שמות מוכרים נופלים לתוך סיפור מהודק אחד, ולא נשאר למדיה אלא לאבד עשתונות. כמובן שגם העובדה שאורן פרנק החליט שבמקום לשתוק ולהוריד את הראש עד שהגל יעבור, עדיף להוסיף עוד שמן למדורה ולהעלות קצת את הרייטינג בבלוג שלו, שייתכן שעד היום לא סבל מעודף קוראים, עזרה להשאיר את הסיפור באוויר אולי יותר זמן ממה שהוא היה שורד אחרת.

2. לאינטרנט בכל זאת יש עוד כברת דרך לעבור עד שיהפוך למדיום עם כוח:

שימו לב לכוחה האמיתי של האינטרנט, מעבר לכוח שאנו נותנים לה כמעט מדי יום בעמודי העיתונות הכלכלית. הרי הבלוג הפתטי של טיב טעם והגלים הקטנטנים שעשה, בטלים בשישים לעומת גלי הענק שהאמירו עם שידור התוכנית של גינת בפריים-טיים של הטלוויזיה. תגידו, לא הספדנו כבר את הטלוויזיה שהולכת למות בגלל האינטרנט? כנראה שיש עוד כמה אנשים שטרם שמעו על השינוי הזה.

כוחה המוגבל של הרשת התגלה ביתר שאת גם עם מה שקרה השבוע: הפוסט היהיר של אורן פרנק העלה אבק בבלוג אחד מני אלפים, ולא באמת היה קיים עד שהוא צוטט ב"ידיעות אחרונות". באותו רגע, החלה מהומת האלוהים, לא רגע אחד לפני כן. בקיצור - מי אמר שהמדיה המסורתית מתה? לא רק שהיא חיה ובועטת, היא זו שמחזיקה את הכוח האמיתי, וזה הוכח השבוע בגדול.

3. שילוח צדק במהלך שלו, ופרנק רק מוכיח את זה יותר ויותר עם כל צעד נוסף:

עם יד על הלב, האם אורן פרנק היה ראוי לתואר מנכ"ל (גם אם משותף, וגם אם היו"ר הוא זה שבעצם מנווט את הדברים מאחורי הקלעים) של משרד הפרסום הגדול במדינה? קצת מוזר שאלה הם סדרי העדיפויות של המנכ"ל - הערך העליון הוא להגג הגיגים צדקניים בבלוג, בלי לשים לב שירדת על אחת הדמויות החזקות במשק, שבמקרה מפרנסת אותך ואת 150 העובדים מתחתיך. אבל מה זה חשוב? העיקר לצאת מתוחכם בבלוג, לא?

אם זה לא מספיק, פרנק הגדיל לעשות ואחרי שהסיפור התפוצץ ברעש גדול, הוא חזר לבלוג כדי להגג עוד כמה דברים, הפעם כדי לפתח תיאוריית קונספירציה יצירתית במיוחד, על כך שרפי גינת רקח את פיטוריו.

גינת הגיב אתמול (א') ואמר שמעולם לא שמע את שמו של פרנק לפני שכתב "ידיעות" פנה אליו לתגובה בעניין, ולא נעים לומר, אבל זה נשמע הגיוני לגמרי. מיהו בכלל אורן פרנק שגינת ירצה לרקוח את פיטוריו? ולמה בדיוק לגינת צריך להיות אינטרס לפרסם ב"ידיעות" השמצות שפורסמו נגדו בבלוג שכוח אל, שאולי קומץ פרסומאים קורא ותו לא? מזל שתיאורית הקונספירציה לא כללה גם את אהוד אולמרט, הילארי קלינטון או ג'ורג' בוש. כולם נגד אורן פרנק, זה מה שיש להם לעשות בחיים. נו באמת.

4. עיתונות היא בכל זאת מקצוע שכדאי ללמוד אותו לפני שמתעסקים בפרקטיקה:

גם עיתונאים מתחילים יודעים שכדאי מאוד לבדוק אמיתות של תיאוריות קונספירציה לפני שמפרסמים אותן ברבים.

אולי תביעת הדיבה שבה מאיים עכשיו גינת תלמד את פרנק לראשונה, שמה שנכתב בקלות רבה כל כך בבית על מסך המחשב, הוא קצת קשה יותר להוכחה בבית המשפט. פרנק אולי מנסה להצטייר כסוג של לוחם למען הצדק, אבל גם אם דבר אחד או שניים בטענותיו נגד גינת נכונים, עיתונאי הוא לא. אמרנו כבר שגם מנכ"ל הוא לא, אז מה נשאר? אולי להתנחם בעובדה שהוא אחלה בלוגר.

5. פרסומאים, היזהרו:

יש להניח שמתחריו של שילוח, מן הסתם אלה שנושפים בעורפו בזמן האחרון יותר מדי בטבלאות הדירוג של משרדי הפרסום, מחככים ידיים בהנאה נוכח הטלנובלה שסיפק להם. מישהו אמר כול כלב ביג'י יומו? אבל כדאי שהקולגות יחכו רגע, ולא ייסחפו לשמחה לאיד רגעית, כי שילוח רוגז ומאותגר הוא השילוח הכי מסוכן עבורם: הדחף להוכיח שהוא עדיין מספר אחד ושאף אחד לא יעז להתקרב, עשוי להיות מה שיניע אותו לחזור לשוחות ולהיכנס באדלרים, בחומסקים ובגאונים בזמן הקרוב, ובזה, הוא כבר הוכיח לכולם שהוא טוב.

ואגב, אפרופו הפה הגדול של פרנק, שלא יודע שובע, המצב הוא דווקא הפוך אצל שותפתו לתואר, שירה מרגלית. מבין שניהם, לפי ההתנהגות נוכח הפרשה, נראה שהיא היתה ראויה בזמנו לתואר המנכ"ל הרבה יותר ממנו. למה? כי היא, לפחות, הבינה שבמקרים כאלה עדיף להוריד פרופיל ולחכות, ולא להפוך את הדייסה לביצה ענקית שבעתיד יהיה בלתי אפשרי לצאת ממנה. הדים תקשורתיים הם דבר נחמד וכל אחד נהנה לקבל קצת "צומי", אבל השאלה היא מה יישאר מכל זה אחרי שהאבק ישקע. מרגלית אולי קיבלה מכה מאוד כואבת, אבל מאלה, כידוע, גם אפשר ללמוד, להתאושש, ולצאת חזקים יותר. נחיה ונראה.

6. איך כל זה קשור להנפקה הקרובה של אדלר-חומסקי?

ממש לא קשור, אבל אדלר וחומסקי, אפשר לנחש, לא ממש מרוצים מההתפתחויות אצל המתחרה הכי מאיים שלהם. אמנם זה נחמד כשהעניינים אצל שילוח מסתבכים, אבל האם גם הם עלולים להיפגע מכל התקשורת השלילית שענף הפרסום סופג, גם אם זה לא בגלל קשריו של אדלר? אולי, ואולי לא. בכל מקרה, אין פלא שהם החליטו שלא להתבטא בתקשורת בעניין.