ביהמ"ש: פלטי המחשב המוכיחים כי דו"חות חנייה נשלחו בדואר רשום אינם רשומה מוסדית קבילה

פסק דין שניתן בימים אלה בבית המשפט המחוזי בת"א, וקבע קביעות הפוכות מאלה שקבע שופט מחוזי אחר לפני כשנה, גורם כאב ראש לא קטן לרשויות המקומיות. פסק הדין קובע, כי פלטי המחשב המוכיחים לכאורה כי העיריות שלחו את דו"חות החנייה בדואר רשום, אינם בגדר רשומה מוסדית קבילה. לכן, אם העירייה אינה יכולה להוכיח בדרך אחרת את משלוח הדו"ח בדואר רשום, לא מתקיימת חזקת המסירה והדו"ח התיישן.

אחת השאלות המרכזיות בכל עבירת קנס היא האם הוכיחה הרשות המקומית ששלחה את הודעת הקנס לנאשם בדואר רשום, כפי שנדרש בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, הקובע את חזקת המסירה. "רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס, כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

אם בתוך שנה מיום ביצוע העבירה ההודעה לא נשלחה בדואר רשום, או שלא ניתן להוכיח שהיא נשלחה, או שהיא נשלחה אך הנאשם הוכיח שלא קיבל אותה (וסתר את חזקת המסירה) - העבירה התיישנה.

באוקטובר 2006 פסק השופט ד"ר עודד מודריק, כי פלטי המחשב שמציגה עיריית ת"א הם בגדר "רשומה מוסדית". בין פלטי המחשב מצויים גם "דו"ח מוביל" ו-"היסטוריית מצבים". הדו"ח המוביל מתאר את הדו"חות (מספריהם, ערכם הכספי, מספר הרכב הרלוונטי, שם בעל הרכב, מספר תעודת הזהות שלו וכתובתו). היסטוריית המצבים מתייחסת למספר דו"ח מסוים ואומרת כי הודעת תשלום הקנס ביחס לאותו דו"ח הוחזרה מהדואר כדואר ש"לא נדרש".

בנוסף לכך, נוהגת מנהלת מחלקת החנייה בעירייה להגיש תצהיר, האומר כי כל ההודעות לתשלום קנסות נשלחות בדואר רשום ולפיכך הציון בפלט "היסטוריית מצבים" שדו"ח מסוים הוחזר מהדואר כ"לא נדרש", מתייחס לדואר רשום שהנמען לא נטל אותו מבית הדואר. מודריק ציין, ש"גם בלי התצהיר, מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה היא שדואר ש'לא נדרש' הוא 'דואר רשום'. אין לך דואר שאינו 'רשום' שהוא צריך 'דרישה' ושהוא מוחזר בשל היעדר דרישה. דואר שאינו רשום מוכנס לתיבת הדואר של הנמען או נעלם בדרך כלשהי, ואין איש היכול לעקוב אחר מוצאו ומובאו".

פלטי המחשב הללו, פסק מודריק, נערכים בעיריית ת"א במהלך פעולתה הרגילה של העירייה ומכאן שהם "רשומה מוסדית", לגביה קובע החוק שהיא מהווה "ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי". מכך הוא למד, שהודעות הקנס של המערערת שבפניו הומצאו לה בדואר רשום והוחזרו משום שלא נדרשו בידיה.

מאז הסתמכו כמה שופטי שלום על פסיקה זו. ערעור שהוגש לעליון על פסק הדין של מודריק אמור להידון ב-27 בדצמבר, בפני השופטים אדמונד לוי, ד"ר אשר גרוניס וחנן מלצר.

בינתיים נתן שופט מחוזי אחר, דוד רוזן, החלטה מנוגדת לזו של מודריק, מבלי שהוא כלל מתייחס או מאזכר אותה. בפני רוזן הובא ערעורם של אברהם גנאל ועו"ד אוריה גנאל, על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים שלא לבטל את הדו"חות שקיבלו. אחת מטענותיהם נגעה לסיווג פלטי המחשב של העירייה כרשומה מוסדית.

לפי לשון החוק, ציין רוזן, "העירייה, בהיותה רשות מקומית, הינה בבחינת 'מוסד', ומסמכים היוצאים הימנה ונערכים על ידה במהלך פעילותה הרגילה - לענייננו הודעות תשלום הקנס - הינם, לכאורה, בבחינת 'רשומה מוסדית'". רוזן, כך נראה, רמז כי אינו סבור שהפלטים הם בגדר רשומה מוסדית בכלל, אולם מאחר שהמערערים הסכימו בדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים לקבל את תצהיר מנהלת מחלקת האכיפה והחנייה בעירייה, הם למעשה נתנו הסכמתם לעיגון קביעת בית המשפט שפלטי המחשב הם בבחינת "רשומה מוסדית" לפי פקודת הראיות.

עם זאת, מצא רוזן שני פתרונות אחרים. סעיף 44א לתקנות סד"פ, הקובע את חזקת המסירה, דורש משלוח בדואר רשום. "ללא אישור הדואר - לא ניתן לומר כי הודעת תשלום הקנס אכן נמסרה לדואר". רוזן, כך מסתבר, כופר בכל הנחות היסוד של מודריק. "לעירייה נמסרת אינדיקציה או אישור על דבר דואר שנמסר רק לגבי נמענים, שמסיבה כלשהי הוחזרו לשולחת, דהיינו לעירייה. לגבי כל דברי הדואר, שנתקבלו לכאורה ע"י הנמענים - אם נשלחו, כל עיקר, לאותם נמענים - העירייה מניחה לפניה 'הנחת עבודה', שדברי דואר אלה נמסרו לנמענים, והאחרונים חתמו על קבלתם".

כלומר, הוא הסביר, "העירייה אינה יכולה להצביע או ללמד כי דברי דואר רלוונטיים (כמו הזמנה למשפט או הודעת קנס למערערים) נשלחו בדואר רשום, אלא אם דבר הדואר חזר, מאחר שלא נדרש ע"י הנמענים מסיבה כלשהי. רק דברי הדואר שלא נדרשו ע"י הנמענים, מוזנים באופן פרטני למחשב העירייה. לגבי כל השאר, מניחה העירייה שאלה נשלחו והגיעו ליעדם".

מאחר שבשרשרת המסירה לא צוינה ראיה שיש בה כדי ללמד שדבר הדואר הרלוונטי נשלח בדואר רשום, פסק רוזן, לא ניתן לגרוס, כטענת המדינה, כי "חזקת המסירה" נתגבשה. עורכי דין העוסקים בתחום אומרים, כי לקביעה זו אין תרופה מבחינת העירייה, משום שהיא אינה יכולה לקבל מרשות הדואר את כל אותן הוכחות כי דברי הדואר אכן נשלחו בדואר רשום.

הדרך השנייה של רוזן לבטל את הדו"חות נוגעת לסעיף 36 לפקודת הראיות, שקובע שההוראות על קבילות רשומה מוסדית כראיה לאמיתות תוכנה, "לא יחולו על רשומה אשר נערכה ע"י רשות מרשויות החקירה או התביעה הפלילית, והמוגשת בהליך פלילי ע"י רשות כאמור".

"אין מחלוקת", קבע רוזן, ש"ה'רשומה המוסדית' שבמוקד הדיון, הינה 'פרי יצירתה' ובוודאי נערכה ע"י מחלקת החנייה והאכיפה בעירייה. הודעת תשלום הקנס וכל ההליכים שקדמו לה הינם מאותו 'בית יוצר'. לאמור, הרשות החקירתית הינה האחראית על עריכת הרשומה, ובאשר כך אינה בבחינת 'רשומה מוסדית' הקבילה על-פי סעיף 36".

הוא דחה את האבחנה שניסתה לעשות עו"ד חיותה רובינשטיין מהעירייה, כאילו התובעים בעירייה פועלים מטעם היועץ המשפטי לממשלה, ולכן לא מדובר באותה רשות. "הרשומה בענייננו נערכה ע"י העירייה שהינה 'על' התביעה הפלילית. הרשות שערכה את הרשומה אינה נפרדת, כל עיקר, מהתביעה הפלילית שהינה איבר מאיברי העירייה. רוצה לומר, הרשות החקירתית, כמו התביעה הפלילית, נושאת באחריות לעריכת הרשומה".

במצב דברים זה, הוא סיכם, אין בפלטי המחשב ששימשו אבן פינה בראיות התביעה לגיבוש "חזקת המסירה", כדי להוות בבחינת רשומה מוסדית. "מכאן קצרה הדרך למסקנה כי הדין הערעור להתקבל. המערערים זכאים". (עפ"א 80059/07).

עו"ד אילן בומבך: "מכה קשה לעיריות"

עו"ד אילן בומבך, מומחה למשפט מינהלי, אומר שמדובר בפסק דין חשוב ועקרוני, בעל השלכות רוחב ניכרות לכלל העיריות בישראל. לדבריו, קביעת השופט רוזן בעניין חזקת המסירה חשובה במיוחד, משום שבעיריית ת"א נפלו בעבר תקלות גדולות בעניין משלוח דברי דואר רשומים, בהקשר המיוחד של דו"חות החניה. "פסק הדין מנחית מכה קשה על העיריות בכלל, כשהוא דוחה לחלוטין את 'הנחת העבודה' הנוחה שלהן, לפיה כל דברי הדואר שנשלחו אכן נמסרו לנמענים ואלה חתמו על קבלתם.

בומבך מוסיף, שהפסיקה מגבירה את הצורך לפנות לבתי המשפט לעניינים מקומיים בבקשות לבטל דו"חות חניה או להישפט עליהם באיחור, שכן במסגרת הליך פלילי אין ספק שהעירייה לא תוכל להיאחז בפלטי המחשב הפנימיים שלה. הוא קורא לחייבי הדו"חות להתנגד לקבלת התצהיר מטעם העירייה ולהציג את פסיקת השופט רוזן. הוא מציע לעקוב ולראות אם גם בהליך אזרחי שינקטו אזרחים נגד דו"חות חנייה יקבעו השופטים שהעונש יתיישן, בשל אי-קבילות הרשומות המוסדיות, למרות שמדובר בהליך אזרחי.